אני צריכה שיעזרו לי!!!! דחוף!!!|עזר

[hold me]

אני צריכה שיעזרו לי!!!! דחוף!!!|עזר

אני פונה לכל מי שמוכן להקשיב לי, אני באמת צריכה שיעזרו לי כי אני כבר לא יודעת מה לעשות עם הבעיה שלי. אז ככה, אני צריכה שמישהו יגיד לי איך מתגברים על אהבה!!! לפני מספר ימים האהבה הראשונה שלי עזבה אותי. אני יודעת שהוא עדיין אוהב אותי, אני פשוט יודעת את זה! הוא עזב אותי בגלל שהוא נמצא בתקופה קשה עכשיו, הוא צריך זמן בשביל לפתור את הבעיות שלו וכרגע הוא לא רוצה להרגיש אחריות לגביי. הוא אמר לי שזה מאוד קשה בשבילו לעזוב אותי והוא מרגיש שזה לא סופי, הוא פשוט מפחד לגרור אותי לכל הדכאונות שלו, אבל הוא לא יודע שזה מאוחר מדי. הוא לא מבין שאני רוצה לעבור איתו ביחד את התקופה הקשה הזו. שאני רוצה לעזור לו. בבקשה תגידו לי מה לעשות, אני לא מסוגלת להתמודד עם זה שאני לא איתו, אני כל כך אוהבת אותו, אפילו שהוא פגע בי מאוד, ואני רוצה לעזור לו, אבל, אני גם רוצה לעזור לעצמי, להתמודד עם כל הגעגועים אליו והרצון להיות איתו, זה ממש משגע אותי!!!! אז... אם יש לכם עצה.... בבקשה תגיבו....

 

[Charles Darwin]

את יכולה להגיד לו איך את מרגישה

ואולי זה ישנה משהו (או שהוא כבר יודע?). אם זה לא עובד, יש עדיין תקווה שזה זמני (ושהוא יחזור לעצמו ואלייך). אם לא, זה (כלומר המצב הנפשי שבו את שרויה כעת) בד"כ משתפר עם הזמן, אבל כמה זמן בדיוק תלוי בך. לא שכדאי לך לחפש מישהו אחר ממחר בבוקר....אבל אולי מתישהו זה יגיע. איך שאני רואה את זה, זה ממש (אבל ממש!) לא שיש לכל בן-אדם את ה-soulmate האחד והיחיד; יש בטח הרבה דגים אחרים שתוכלי לאהוב לא פחות ואולי יותר (למרות שלרוב נשמרת פינה בלב לאהבה הראשונה). אבל עוד לא הגענו לזה, קודם אני חושב שכדאי שתבהירי לו איך את מרגישה ושהוא יבהיר לך איך הוא מרגיש. בהצלחה.

 

[hold me]

תודה על העצה אבל...

העצה באמת טובה, אבל... כנראה כשכתבתי מה הבעיה שלי החסרתי הרבה פרטים. החבר שלי (לשעבר....) יודע איך אני מרגישה כלפיו.... הוא יודע שאני אוהבת אותו. אני גם יודעת שאני זו האהבה הראשונה שלו ושמאוד קשה לו להמשיך הלאה. אנחנו עדיין אוהבים אחד השני. אני בטוחה בזה כל כך ובגלל זה כל כך קשה לי להבין למה הוא לא רוצה שאני אהיה איתו גם כשהוא עובר תקופה קשה. גם אני עוברת עכשיו משהו לא קל בחיים שלי ואני דווקא מאוד רוצה שהוא יהיה מעורב ויעזור לי כשאני נשברת, אני גם בטוחה שאני יכולה לעזור לו כשהוא נשבר. אמרתי לו את זה, אבל.. כנראה שהוא כל כך רוצה להתמודד עם זה לבד... הוא לא נותן לי לעזור לו וזה מה שמשגע אותי... אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתי, אני כל כך רוצה אותו.... כמו שלא רציתי אף אחד בחיים שלי!!! אף אחד... ואני לא רואה את עצמי עם מישהו אחר..... למרות שאני בטוחה שלא תהיה לי בעיה למצוא מישהו... אני לא רוצה שזה ישמע כאילו אני משתחצנת.... אני נראית טוב, והרבה אמרו לי את זה... אחרי שנפרדנו... כל החברות אמרו לי שלא תהיה לי בעיה למצוא מישהו אחר כי אני חכמה ונראית טוב.... ושאני צריכה לתת הזדמנות לכל אלה שמתחילים איתי... אבל אני מתנהגת ממש כמו עיוורת... דווקא היחיד שאותו אני כל כך רוצה... לא רוצה שאני אהיה איתו בתקופה הקשה הזו... הוא אומר שזה בגלל שיש לו רגשות כלפיי ובגלל שהוא לא רוצה לגרור אותי לבעיות שלו ואז אני אפגע, אבל הוא לא מבין שככה אני נפגעת יותר..... לא משנה כמה אני אגיד לו את זה... אני לא יודעת מה לעשות... אני רוצה שתמשיכו לשלוח לי הודעות כי אני ממש מיואשת..... אני כל כך אדישה... אין לי כוח לעשות כלום עכשיו... אני רק בוכה כל היום... אז בבקשה תעזרו לי!!!

 

[Charles Darwin]

תודה על התגובה (גם אני כנראה מחפש

קצת יחס...). לא יודע אם החסרת פרטים, רק חשבתי שכדאי לוודא שהצורה שהצגת את הדברים כאן ידועה גם לו (ולא רק לי..). אני חושב שאחת הבעיות באהבה היא שזה לא תמיד הדדי לחלוטין (למרות שלפי מה שאת אומרת במקרה הזה זה כן). אני לא רוצה להיות יותר מדי "מדעי" ופחות מדי "רגשי", אבל אני אנסה שניה להסתכל על זה כ"אבולוציוניסט" - נראה לי שלאהבה יש שני פקטורים מרכזיים, אחד זה "איכות" או "התאמה" ולשני אפשר לקרוא "חיזוק שנובע מפידבק חיובי" (כשפידבק חיובי = כשבן/בת הזוג "מראים שהם אוהבים" וכך הרגשות מתחזקים גם אצל הצד הנאהב והמוחמא). אנסה להסביר: אם שניכם יפים וחכמים, הגיוני ששניכם נמשכים זה לזו וזה ברור. באותה מידה יש עוד רבים וטובים שיכלו ויוכלו להכנס לנעליים שלך ו/או שלו, אלא שכאן נכנס ה"פידבק החיובי" לתמונה. ככל שתבלו יותר ביחד, כך הקשר יתחזק (ככה זה בהתחלה, אח"כ יש בד"כ נסיגה, אבל נעזוב את זה כרגע). יש מקרים, שהבולט שבהם הוא מה שנקרא "אהבה ממבט ראשון", שבהן הפקטור המרכזי הוא המראה החיצוני, אבל גם במקרים הנ"ל יש בד"כ איזה "מבט" או משהו, ואותו מבט מבטא איזשהי "נכונות" או "היענות" שהיא מהווה את ה"פידבק החיובי". במילים אחרות, הסיבה האבולוציונית להתאהבות היא שילוב של התאמה באיכות והבעת נכונות הדדית (וה"הגיון" הוא שעדיף להשקיע במי שכבר גם מביע נכונות לקשר וגם כבר השקיע בכך זמן, פרחים.....ושאר גינוני חיזור). את בטח מכירה את המשפט one in a million, והרבה אוהבים חשים כך, אך ברור שסטטיסטית זה לא יתכן שכולם אחד למיליון! טוב, אני לא יודע אם זה ממש עזר, אם קיבלת את המסר, או אפילו אם טרחת לקרוא עד הלום.. מה שברור זה שאהבה היא רגש מאוד חזק ועל זה אפילו המדענים לא חולקים. הייתי יכול להוסיף משהו כמו "ההפסד כולו שלו", אבל זה לא מתפקידי, אנ'לא מכיר אותך ואותו ואני מניח שחברותייך יבטאו זאת טוב ממני. מה שכן, אם זה באמת הסוף, אז כמו שאמרתי, זה אמור להשתפר עם הזמן. ואם זה רק כמה ימים (מאז שנפרדתם), אז זה טבעי ובסדר שאת מרגישה ככה; אי אפשר לצפות ממך להתגבר על זה, להמשיך מיד בחייך, ולהיות המאושרת שבאדם בתקופה זו (להיפך, תגובה מתונה יותר עשויה הייתה להצביע על "מעצור פסיכולוגי" או משהו כזה). ואולי אחרי המשבר (או במהלכו) תחזרו זה לזרועות זו..!? אולי.. נותר רק לקוות שתצאי מזה מה שיותר מהר (אבל לא בכוח, תני לזמן לעשות את שלו). אולי לא הכל אבוד עם אהובך, אבל ודאי (מהמעט שידוע לי..) שלא הכל אבוד איתך.

 

[הילד הטוב]

שלום!

נראה לי שיהיה יותר קל אם תפרטי בערך מה הבעיות שלו... אבל אם זה עד כדי כך קשה שהוא רוצה להפרד למרות שהוא אוהב , אולי את צריכה להשלים אם זה...אבל הבעיה שלך שהוא בעצמו משאיר את זה בספק... ההרגשה של הספק נוראית, ואם זה עניין של כמה שבועות בלבד אז אולי תמנעי מלחשוב עליו, מצד אחד על תעקרי אותו מהלב , אבל מצד שני תתעסקי בדברים אחרים! אל תבזבזי זמן על מחשבות..., שיהיה לך בהצלחה!

 

[s h e e r a]

אוי חמודה

אני כ"כ מבינה אותך, כ"כ כ"כ מבינה אותך... הרי הייתי שם, ואני שם עדיין, למרות שעברו כבר כמעט 3 חודשים... "שחוק מהמערכת" הוא הגדיר את עצמו ("המערכת" הייתה לא אחרת מהצבא), אמר שהוא לא מרגיש יותר אדון לעצמו ואותי הוא הרחיק מחייו, למרות שאהב אותי (ובפעם האחרונה שנפגשנו נפרדנו בחיבוק). אני לא יודעת מה בדיוק קרה אצלך אבל אני משערת שמדובר בדבר דומה (אם לא זהה, אין גבול למה שהמערכת המפגרת הזאת יכולה לעשות לאנשים). אני כ"כ יודעת איך את מרגישה עכשיו וכמה כואב לך, אני יודעת בדיוק מה האפקט של ההלם שחטפת כתוצאה ממה שהוא אמר שבגללו את לא יכולה להפסיק לבכות, קשה לך לישון וקשה לך לנשום. לצערי, אני לא חושבת שיש משהו שאני או מישהו אחר יוכל להגיד שיעזור לך (ולכל מי שהולך לפצוח במשפט המטומטם "יש עוד דגים בים" אז בבקשה תגלו טיפ טיפה רגישות ואל תעשו את זה כי המשפט הזה בכלל לא מתאים כאן כי הוא מודעת לכך שיש עוד דגים בים ושהיא הייתה יכולה לתפוס אחד אחר בחכה, אבל זה בכלל לא רלוונטי כי רע לה בגלל הדג הזה שהוא היחידי שהיא אוהבת), הדבר היחידי שאני כן יכולה להגיד לך שאולי יעודד אותך קצת זה שתחושת ההלם הזאת כן תעבור תוך שבוע שבועיים, לא את לא תרגישי יותר טוב ולא יכאב לך פחות ואת לא תאהבי אותו פחות אבל את תתרגלי למצב ותוכלי להיות יותר רגועה ונינוחה. אני אספר לך סיפור שאולי בכ"ז ייתן לך תקווה: לפני קצת יותר משנה היו לי רגשות חזקים כלפיי בן אדם מסויים (שאמנם לא מתקרבים אפילו לעשירית ממה שאני מרגישה לחבר שלי לשעבר הנוכחי, אבל עדיין היו שם והיו חזקים) שהתבדו. נודע לי שאותו הבן אדם אף פעם לא ממש לקח אותי ברצינות (וזאת בגלל פער הגילאים בינינו) ואפילו שיש לו מישהי (שאני הייתי הראשונה לדעת על קיומה, איזה כיף). כתוצאה מכך הרגשתי מאוד רע וזה הציק לי במשך זמן רב. א-ב-ל לפני קצת יותר משבוע גיליתי במקרה שהבן אדם מתחתן ביום למחרת (אותו היום בו גיליתי) ולא רק שזה לא הזיז לי בחצי הגרוש את קצה התריס, אפילו שמחתי והתמלאתי במעט תקווה שבאותה מידה שהוא הפך להיות בקושי זכרון דהוי למרות שהוא היה כ"כ משמעותי בעבר, מי יודע אולי בעוד תקופת זמן מסויימת (שאני יודעת שהיא תהיה ארוכה, בהתחשב בעובדה שחודשיים אחרי הפרידה הרגשתי יותר גרוע מאיך שהרגשתי חמישה ימים בלבד לאחר הפיצוץ עם ההוא, זה שהתחתן) זה מה שארגיש כלפי חברי לשעבר שכרגע אני כ"כ אוהבת - כלום, גם אם כרגע אני בכלל לא מסוגלת לדמיין את זה קורה... אני יודעת שאני בטח לא משאירה לך הרבה תקווה כי עברו כמעט 3 חודשים ואני עדיין אוהבת אותו ועדיין רע לי מאוד בגללו (ואני מעדיפה שלא לספר לך כרגע את כל מה שקרה לי בתקופה האחרונה כדי לא לדכא אותך יותר ממה שאת מדוכאת גם ככה) והוא עדיין מאוד מאוד חסר לי ואני עדיין חולמת עליו ומקווה שהוא יחזור, א-ב-ל למרות הכל אני לא יכולה להגיד שאני לא מרגישה יותר טוב מאיך שהרגשתי לפני 3 חודשים, כי אני כן וגם אם במעט וגם אם כי התרגלתי לכך וראיתי שאיכשהו אני ממשיכה לחיות גם ככה. אני מאוד מקווה שהזמן יעזור הרבה לשתינו, ושאת שונה ממני ושתתגברי מהר יותר ושבעוד 3 חודשים כבר לא תזכרי את שמו ואולי ורק אולי, שיבין עד כמה מרה היא הטעות שלו ויבוא לבקש את סליחתך ושתחזרי אליו לפני שיהיה מאוחר מדי... שולחת לך

גדול

 

[אתם לא רוצים לדעת]

מתוקה...

גרררר אני יכולה להבין את הבחור... אני הייתי באותו המקום.. נפרדתי מחבר שלי אומנם בטענה שאנימאוהבת במישהו אחר אבל האמת היא שזה היה כי פחדתי לגרור אותו לדיכאונות שלי במיוחד כי הוא בנאדם שמח לרוב... בכל אופן, היה לי מזל גדול שהוא מקיר אותי קצת יותר ממה שאני מקירה את עצמי והוא ראה שזה לא זה והציק לי עד שדיברנו וסיפרתי לו הכל וחזרנו... (אומנם לא מייד אבל לאחר תקופה קצרה) היום כשאני חושבת על זה שכמעט הרסתי את זה אני נתקפת פאניקה... אז נכון שזה קצת אגואיסטי לגרור אותו לצרות שלי וזה שהוא משביע את כל החברות והידידים שלי להודיע לו כשאני מקבלת התקף לא משנה איפה הוא והוא יבוא מחרפן אותי כי אני מרגישה שאין לו חיים בגללי אבל זה כל העניין באהבה, שאת רוצה לעזור לבנאדם שאת אוהבת והרי גם אני ארוץ אליו גם מקצה העולם אם יקרה משהו... בכל אופן, אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו על זה ולהציק לו ואם אתם לא חוזרים אז להיות הידידה הכי טובה שלו בעולם זה יותר חשוב מכל דבר אחר בהצלחה בובה

 

[hold me]

המשך ארוך, אבל חשוב מאוד!!!!

אנשים יקרים... תודה על העזרה שלכם... התגובות שלכם באמת מעודדות אותי, אבל רציתי שתדעו שאני עדיין מרגישה לא טוב.... אומנם קצת יותר טוב מהפעם הקודמת, אבל בכל זאת אני מרגישה לחץ מאוד כבד בתוכי, ואני עדיין ממשיכה לעשות שטויות.... שטויות שגורמות לי לסבל רב. אני אפרט כדי שתבינו יותר טוב..... מאז הפעם האחרונה שבה דיברנו, אני מרגישה תחושה מאוד גדולה של החמצה, אני אדם ששומר את מה שהוא מרגיש בבטן, לפעמים קשה לי להוציא את מה שאני חושבת ואת מה שאני מרגישה. כשנפרדנו, הייתי בהלם..... לא האמנתי שזה קורה לי... הרי היה לנו כל כך טוב ביחד... או לפחות ככה רציתי להאמין. כי אני יכולתי לראות שזה מגיע... התחלנו לדבר על זה הרבה בזמן האחרון..... ראיתי שהוא נשבר... אבל כנראה שבחרתי להתעלם כל פעם כשהוא רמז לי שהסוף מתקרב, ושכנעתי אותו שביחד אנחנו נתגבר, שאני אעזור לו להתמודד עם מה שהוא מרגיש, כל מה שהוא צריך לעשות זה רק לפתוח לי את הדלת, ולתת לי לעזור לו, כי אני כל כך אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב, אני רוצה שישתף אותי במה שעובר עליו.... אבל הוא חושב אחרת ממני, הוא יודע שהוא צריך לעבור את התקופה הזו עם עצמו, הוא צריך להתמודד עם הבעיות שלו לבד, הוא אמר לי שהוא לא מסוגל שנעבור את זה ביחד, הוא גם לא רוצה שאני אפגע.... הוא הבטיח שהוא בחיים לא יפגע בי, אבל הוא לא מבין שזה כבר מאוחר מדי. הזכרתי מקודם, שאני ממשיכה לעשות שטויות, עכשיו כשאני חושבת על זה אולי זה בעצם לא היתה שטות לעשות את זה... ובזה אני שוב צריכה את העזרה שלכם... שתגידו לי אם זה היה הדבר הנכון לעשות... אתמול אני נשברתי.... היה לי קשה מאוד. אחרי שיחת הפרידה שלנו, הרגשתי מאוד אומללה כי היו לי כל כך הרבה דברים להגיד לו ולא אמרתי... חשבתי לעצמי... אולי הוא לא יודע איך אני מרגישה... הייתי חייבת לפרוק את מה שיש בפנים. אני יודעת שאיתו אני מסוגלת לדבר על הכל, והוא מזכיר לי את זה כל הזמן..... אבל במשך אותה שיחה לא יכולתי לדבר.... המילים לא יצאו, אני זוכרת ששכבתי במיטה שלי, והוא כל הזמן לצידי, ואני בוכה לידו... פשוט נשברתי... וכבר לא היה לי אכפת שהוא רואה אותי במצב הזה.... הוא ביקש כל הזמן שאני אדבר איתו אבל לא הייתי מסוגלת.. אפילו להסתכל לו בעיניים לא יכולתי... אז התחמקתי... אבל הוא לא ויתר וכל הזמן הוא חיבק אותי, ולחש לי באוזן שאני כל מיוחדת... שאני הולכת לעזור להרבה אנשים בחיים, הוא לא יודע אם אני אוכל לעזור לו... והוא גם מעדיף שלא לדעת כי הוא לא רוצה לעבור אתיי את מה שהוא עובר, הוא יודע מה הוא צריך ובגלל זה הוא עשה את ההחלטה הזו, הוא כל הזמן הזכיר לי שזה מאוד קשה עבורו, ושלא קל לו לראות אותי בוכה... הוא בכה יחד איתי... אבל הוא שלם עם ההחלטה הזו... והוא יודע שהימים הבאים יהיו קשים עבורו כי הוא יודע שהוא ירצה להתקשר אליי. הוא דיבר כל כך הרבה, ואני שתקתי, מדי פעם הוצאתי איזו מילה, אבל היה לי כל כך קשה... כל מה שאני מרגישה נשמר עמוק בתוך הבטן... ובמשך היומיים האחרונים הרגשתי מאוד אומללה ומאוכזבת מעצמי, שאני לא יכולתי להגיד לו איך אני מרגישה, מה עובר עליי... אז... נשברתי והתקשרתי אליו, ברור שלקח לו זמן מה עד שהוא חזר אליי, ואני מבינה גם למה, הוא פשוט רוצה לשכוח ממני כרגע, והוא רוצה שזה יהיה הדדי, אבל אני ממשיכה להקשות עליו, אני פשוט עוד לא ויתרתי עליו באופן סופי, כי כל כך קשה לי המחשבה שהוא כבר לא איתי. בכל אופן, חשבתי שבטלפון יהיה לי יותר קל, כי ככה אני לא אצטרך לראות את העיניים המקסימות שלו, אבל.... רק לשמוע את הקול שלו שוב שבר אותי, והוא התחנן בפניי שאני אוציא כבר את מה שיש מבפנים כי זה קשה גם לו, הוא רוצה לסיים עם זה כבר, הוא רוצה שאני ארגיש טוב ובגלל זה הוא מעונין לשמוע מה שיש לי להגיד, אבל שוב פעם לא הצלחתי להוציא מילה וזה הדהים אותי, כי אף פעם לא נתקלתי בקושי הזה... עד עכשיו... השיחה הסתיימה מבלי שהרגשתי השתפרה, אבל בערב החלטתי שאני לא מוותרת לעצמי כל כך בקלות, התחלתי פשוט לכתוב ולשפוך את כל מה שאני מרגישה, נדהמתי לראות כמה בקלות הכל יצא (אולי כתיבה זה הצד החזק שלי.....). הרגשתי הקלה מסוימת, אבל ידעתי שאני ארגיש הרבה יותר טוב אם אני אדע שהוא יקרא את זה, אז ביקשתי עוד הזדמנות, ביקשתי שיקרא מה אני מרגישה. ברור שהוא נשמע לא מעוניין, הוא הבין שאני עושה את זה מתוך מניעים אגואיסטיים, שאני עושה את זה כדי שיהיה לי טוב, אבל הוא הסכים..... היה לי מאוד קשה לראות אותו אתמול, הוא נראה כל כך טוב, וכל הזמן רצה לי בראש המחשבה שאולי הוא בעצם צריך חופש ממני, אולי הוא צריך מישהי אחרת, לא מתוסבכת כמוני, ואני בטוחה שלא תהיה לו בעיה כי הוא באמת נראה טוב, וכל הזמן הזה שהיינו ביחד הודיתי שיש לי מזל שמצאתי מישהו כמוהו, שהחיצוניות שלו מדהימה כמו הפנימיות (שלא פחות חשובה..)

 

[hold me]

המשך להמשך הארוך והחשוב!!!

אני מרגישה כאילו זה סיפור בהמשכים..... אני יודעת שיהיה לי קשה לראות אותו מתגבר עליי בקלות כל כך, אבל גיליתי שגם הוא חושש בדיוק מאותו הדבר, הוא אמר לי שהוא בטוח שאני אתגבר יותר מהר ואמשיך הלאה כי יחזרו אחריי הרבה, אבל אותי זה לא מעניין כרגע.. כל מה שאני רוצה זה אותו!!! ורק אותו!!! בגלל זה רציתי שניפגש , רציתי להעביר לו את מה שאני חושבת, רציתי שיגיד לי שהוא מבין אותי, שהוא יכול לעזור, אבל ציפיתי ליותר מדי. קלטתי כמה פגעתי בו ואיזו שטות זה היה מצידי ליזום עוד פגישה, הוא התחיל לקרוא את מה שכתבתי, והפסיק, הוא אמר לי שהוא לא מעוניין לדעת מכל זה, זה מכניס אותו לסרטים. הוא כעס עליי, הוא לא הבין מה אני בעצם רוצה שהוא יעשה עם כל המידע הזה, כי הוא לא יכול לעזור לי, הוא בקושי יכול לעזור לעצמו, בגלל זה הוא פנה לאנשי מקצוע.... והציע לי לעשות אותו הדבר... אני כל כך נפגעתי ממנו אתמול, הזכרתי לו שהוא הבטיח שהוא לא יפגע בי, והוא חזר ואמר שכל מה שהוא עושה אולי לא נראה ככה, אבל הוא באמת לא רוצה שאני אפגע ובגלל זה הוא מרחיק אותי ממנו . שאלתי אותו אם הוא באמת חושב שזה סופי, אם הוא רוצה שאני אחכה לו כי אני מוכנה... אבל הוא חושב שזה לא פייר מצידו לבקש את זה, והוא גם לא מעוניין כי הוא לא יודע כמה זמן זה ייקח, הוא לא בטוח בכלום. השיחה אתמול, היתה הרבה יותר קשה, אפילו משיחת הפרידה... אתמול קלטתי שאני באמת צריכה לתת לזה ללכת, שאם אני אוהבת אותו, ורוצה לעזור לו, אני צריכה לתת לו לעזור לעצמו, לתת לו את המרחב שהוא צריך כרגע ואולי גם לעצמי, כי גם לי יש עכשיו בעיות להתמודד איתם, ולא כולן קשורות אליו. חזרתי מהפגישה אתמול מאוד מבולבלת... אני כבר לא יודעת אם להמשיך להאמין שיש סיכוי שנחזור.... אני יודעת שעדיין קיימת משיכה מאוד גדולה בנינו... אתמול , הוא ניסה לעמוד רחוק ממני ככל האפשר, זה פגע בי, מדי פעם התווכחנו, ואני כל כך לא רציתי שזה יגמר ככה, רציתי שאני אלך בתחושה טובה, מבלי שאחד הצדדים יחוש טינה כלפי הצד השני. באיזשהו שלב, הכל נרגע, התחלנו לדבר בהגיון הוא הסביר לי שוב את המצב אצלו, ואני אמרתי לו שאני מסוגלת להבין. הוא התלבט הרבה אם לחבק אותי, הוא אמר לי שמאוד קשה לו כל הקטע עם המגע הגופני. אני לא יכולה להגיד שזה לא שימח אותי לשמוע כי זה אומר שהוא עדיין נמשך אליי. דקות ארוכות הוא הרהר, ואני הסתכלתי לו בעיניים הכחולות שלו, הוא הסתכל על העיניים הכחולות שלי ופשוט משך אותי אליו, הוא חיבק אותי חזק, והרגשתי שהוא מתגעגע אליי, שהוא עדיין נמשך אליי. בסופו של דבר זה נגמר במיטה. הסכמנו לפני זה שזו תהיה הפעם האחרונה , האחרונה. הוא אמר לי לפני זה שזה לא ישנה את ההחלטה שלו ואני אמרתי שאני יודעת את זה, אני פשוט רציתי להרגיש אותו בפעם האחרונה, האחרונה, האמת, אני לא מצטערת על זה ששכבנו אתמול, רציתי לדעת אם הוא עדיין מרגיש כלפיי ושמחתי לגלות שכן. למרות שראיתי שהוא ניסה לעשות את זה בלי רגש, הוא עצם את העיניים שלו, סירב להסתכל על שלי, ואז, התחלתי לחשוב שבעצם אולי זה לא טוב בשבילו, למרות שהוא אמר לי שהוא רוצה, ראיתי שהוא סובל מזה, התייאשנו מהר, בכלל לא נהניתי, אבל לא זו הנקודה, ישר אחרי שהכל נגמר, הוא רמז לי בצורה הכי ברורה שכדאי שאני אלך, לא יכולתי להסתיר את זה שאני נעלבת, אבל ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות כי אחר כך אני ארגיש יותר כואב. היום כשקמתי בבוקר, ציפיתי להרגשה שונה, אבל אני עדיין מרגישה שאני רוצה אותו..... וכל כך כואבת לי העובדה שזה בילתי אפשרי. כל מה שאני יודעת עכשיו זה שאני צריכה להתמודד עם זה, אני צריכה לחפש דרך להעסיק את עצמי, לא לחשוב עליו.... יש לכם הצעות????? אני יודעת שכתבתי יותר מדי.... בעצם לא הרגשתי שאני מגזימה, אני מקווה שיש מישהו שלא התייאש ו והגיע לקרוא את השורות האלו... אז באמת... תודה!!!!!!!!!!

 

[s h e e r a]

קראתי הכל

והכל נשמע כ"כ חי, כ"כ מוכר... כאילו זו אני שכתבתי, כאילו כל המילים הן שלי, הכל כ"כ חי והכל כ"כ שם. הלוואי וידעתי מה להגיד לך, הלוואי וידעתי מה להגיד לי, אבל אני לא יודעת, באמת שלא. באמת שאני יודעת כמה את סובלת וכמה כואב וקשה לך עכשיו, אבל הדבר היחידי בעל הערך שאוכל לאמר לך זה שלא תנסי לעשות כלום נגד זה כי זו מלחמה אבודה, זה גם ככה לא ילך וזה רק יגרום לך להרגיש מובסת יותר. תבכי, תבכי, תבכי ותבכי, אל תפסיקי לבכות כל עוד את מרגישה צורך בכך, אל תעצרי את הדמעות כי הדמעות העצורות מרות מכל כאב. אם יש איזהשהו משהו קטן שגורם לך לתחושה נעימה זמנית עשי אותו, אני לא אומרת שלא, אבל אל תנסי בכלל להיכנס לתחום של "להתגבר עליו" או "לשכוח ממנו" או "להמשיך הלאה" או "לקחת את עצמך בידיים" או אני יודעת מה כי לא יעזור כלום זה לא ילך, לא עכשיו, ורק יגרום לך להרגיש עוד יותר רע. תרשי לעצמך להתפרק ואל תקשיבי לאף אחד מבין אותם סתומים חסרי רגישות וטאקט עם המשפטים דוגמאת "זה לא נורא, יש דברים יותר גרועים" "יש הרבה דגים בים" "צאי מזה" ושות' כי הם פשוט לא מבינים מה עובר עליך, הם לא מבינים אבל אני כן ותאמיני לי, עברת דבר שהוא מספיק גרוע בשביל שתהיה לך הלגיטימציה להרגיש שבורה, קרועה ולבכות כמה שאת רוצה. הדבר היחידי שאני יכולה לאמר שאולי יעודד אותך (וכבר אמרתי) זה שעוד שבוע-שבועיים הכאב אמנם לא יירד אבל את תתרגלי למצב ותחושי איזו הקלה בכך שתתחילי להרגיש רגועה יותר. לגבי מה יקרה ביניכם הלאה - אין לי עצות חכם לתת לך, מאחר ואני הייתי הטפשה מכולם כשזה קרה לי. העצה היחידה שיש לי אליך היא שתהיי אמיתית עם הרגשות שלך ולא תנסי לשחק איתו משחקים, אני מבטיחה לך שהוא הולך להתגעגע אליך, מאוד מהר שמים לב לחסרון של הבן אדם שהיה שם לחבק אותך תמיד. שולחת לך

גדול

 

[hold me]

אני שמחה שקראת את הכל!!!

כל מה שאני יכולה להגיד... זה תודה, תודה, תודה!!! אין לך מושג כמה אני שמחה שיש סופסוף מישהו שמשוגל להבין אותי... אני כל כך מתנחמת. אני יודעת שעברתי תקופה קשה, ויש הרבה שיגידו לי עכשיו שאני סתם עושה מזה יותר ממה שזה. אני מודה שהקשר ביננו לא היה ארוך במיוחד, אבל הוא היה כל כך מיוחד ואני יודעת שהוא גם יודע את זה. שנינו היינו האהבה הראשונה של השני ובגלל זה הקושי לוותר על הכל. אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו באמת, אני כבר מתכננת לי תוכניות כדי להעסיק את עצמי, אני כל כך לא רוצה להישבר ולהתחיל להרהר במחשבות וגעגועים. אני לא יודעת אם הזכרתי את זה, אני יחסית צעירה, רק בת 18 (וכמה ימים) ועברתי כל כך הרבה משברים בשנה האחרונה. כל כך הרבה... ובכל כך מעט זמן. אני כל יום נאלצת להתמודד איתם, כל פעם מחדש... אין לי בעיה לפרט, אבל, אני מדברת על דברים באמת קשים, אני כל הזמן חושבת "למה זה מגיע לי?" אני כל הזמן מנסה לחשוב אם מישהו מנסה להעמיד אותי במבחן.. כדי להיות יותר ברורה אני יכולה להגיד שאיבדתי אדם מאוד יקר, את אבא שלי (ועוד לא עברה אפילו שנה), מכאן אולי הכל בעצם התחיל. זה גרר עוד המון משברים, כל כך הרבה בדידות, התחלתי להעניש את עצמי, הייתי על סף מחלות קשות, בינהן אנורקסיה. בהתחלה היה לי מאוד קשה להיקשר למישהו, ובאמת , למרות שהייתי מוקפת בהמון אנשים אוהבים הרגשתי כל כך לבד, עד שפגשתי אותו, הרגשתי טוב עם עצמי ועם כל הבעיות שהיו לי. הוא ממש עזר לי לאהוב את עצמי, כי הוא הראה לי מה הוא אוהב בי ועזר לי להאמין בעצמי. בגלל זה קשה לי לקבל את הפרידה הזו עכשיו, הוא היה כל כך משמעותי עבורי. קשה לי המחשבה להמשיך להתמודד עם החיים שלי עכשיו בלעדיו!!!

 

[s h e e r a]

אני מאוד מצטערת לשמוע

על אבא שלך

ומאוד מצטערת שנאלצת לחוות גם כן את עניין האנורקסיה (כנראה שעליתי קילו, מזל טוב לי)... מה שלא יהיה, אל תתנצלי ואל תצטדקי!!! יש לך את הזכות המלאה לסבול ולכאוב ואל תתייחסי לאף אחד שמנסה לרמוז אחרת! זה בכלל לא משנה אם הייתם ביחד שבוע, חודש או שנה, מדובר בבן אדם שהיה חלק חיוני ממך כמו יד או רגל, וכמו שהיה כואב לך לו היית מאבדת אותן גם זה כואב... אני יודעת כמה קשה לך אותה המחשבה, ולכן אני אומרת לך - אל. אל תנסי אפילו כרגע להתמודד עם החיים שלך בלעדיו ולהתגבר עליו כי גם ככה לא תצליחי וזה רק יזיק לך יותר אח"כ ורק יגרום לך להרגיש יותר רע, פשוט תני לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה ולהגיב בהתאם ואל תעצרי בעד עצמך, שוב, הדמעות העצורות מרות מכל כאב. שולחת לך הרבה

 

[Charles Darwin]

תודה לך שירה

לא מספיק שפרצו לי לבית היום, גם כינו אותי "סתום חסר רגישות וטאקט"..! יכול להיות שהתגובה שלי לא הייתה אופטימלית כשלך, אבל אני לא חושב שאני עד כדי כך גרוע (מקווה שלא בכל אופן).

 

[Charles Darwin]

על זה נאמר "קצר וקולע"..... ובלעז:

!Short & Sweet טוב, כנראה ש-5000 המשפטים הראשונים היו בשבילך וה-2 האחרונים בשבילנו (וברשותך אני מציע לעצלנים לדלג על ה-5000 הראשונים במקום לוותר על הכל). מהתגובות הקודמות שלי, אולי התרשמת/ם שאין לי חיים. ולא שיש לי.....אבל האמת שאני קצת עסוק כרגע ובגלל שאני גם קצת דיסלקטי וקורא לאט, לקח לי איזה 40 דקות לקרוא את ה-5002 משפטים שב"סיפור בהמשכים"..[וכמובן שהשתמשת בטריק הישן של אופרות הסבון והטלנובלות ומשכת אותנו באף (השארת אותנו במתח) באמטלה של "עשיתי משהו איום ונורא", שבסוף מתברר שלא נורא ולא נעליים..!!)]. אז אני אקצר הפעם...אולי....(מה גם שאין לי במיוחד מה להציע לך), אבל אני אנסה בכל זאת (להציע משהו להעסיק אותך) [אולי כי תמיד הייתה לי חולשה לבחורות עם עיניים כחולות, למרות שברור לי שזה הדבר האחרון (!!!) שמעניין אותך כרגע, שאני קצת גדול מדי (בגיל, מן הסתם וכפי שבא לידי ביטוי ברגעים אלה ממש - לא בבגרות) ושאלוהים ברך אותי, מה לעשות, עם זוג עיניים חומות למהדרין]. טוב אז ככה: דבר ראשון, את יכולה לקרוא את ההודעות שלך; זה יעביר לך בכיף איזה חצי שעה (אני לא ממש בטוח ש"כיף" זה המונח הכי מתאים, אבל שיהיה). דברים אחרים? טוב יש את הספרים שלי...(The Origin of Species, The Descent of Man ועוד!). אבל אולי בעצם אין לך ראש לקרוא?! יש איזה אירוע היום באונ' ת"א (אביב גפן וכאלה, יש מידע בכתובת: http://www2.tau.ac.il/scripts/events.dll?MfcISAPICommand=search_data של האוניברסיטה ואולי גם במקומות אחרים). ממממממם, קשה לי לחשוב על עוד דברים, אבל את יכולה לנסות כל מיני כיוונים ומה שהכי טוב לך, משכיח את צרותייך וכו' - תנסי ללכת לאותו כיוון. בגדול, להמשיך עם החיים אבל לא במחיר של התייסרות בלתי נסבלת כמובן (....לא חס וחלילה להפסיק עם החיים!!! אולי רק לנסות לצאת מהשגרה, למרות שלא נראה לי שזה מה שיפתור או ישפר את המצב). אם יהיו לי עוד רעיונות ועוד זמן (שכרגע ממש אוזל), את תהיי הראשונה לדעת (טוב ברור שאין לי כל שליטה על מי שקורא את השטויות שאני כותב, אבל זה נשמע כמו משפט סיום טוב, למרות שבעצם זה כבר לא ממש משפט סיום, ובכל אופן האפקט סוכך ע"י הסוגריים הארוכים--ויש שיאמרו מיותרים--האלו..). Anyway sweetie אם לסמוך על המומחיות שלי באהבה (וזו, כמובן, טעות חמורה, טראגית, ולעיתים קרובות קטלנית), את בדרך הנכונה. כל מה שעשית, החל מה"הישברות", הקושי לבטא את עצמך בפניו בע"פ והרצון להעביר לו את זה בכתב, ועד הניסיון לסיים את זה ב"אקט הפיזי של אהבה" (גם אם נראה, על פניו, שכל הנ"ל על לא ממש עלו יפה) היה לדעתי אם לא הדבר הנכון לעשות, אז בוודאי לא הדבר הלא נכון לעשות. אני די בטוח שהוא לא כועס ובאמת שאין לו על מה. נראה שמה שהיה בינכם (ועדיין.....ואולי עוד יהיה) הרבה יותר חזק מארוע אחד (גם אם הוא קצת קשה) או שניים. גם הפעם אני אוותר על גינונים מהסוג "תהיי חזקה" כי זה לא נראה לי במקום. מה שכן, אני אנסה לחשוב על "101 דרכים לשרוף זמן" ואני מקווה שפעם אחת אני אעשה גם משהו מועיל, נוסף על מה ש(למען ההגינות) לא יכול להתפרש אחרת מ"טחינת מוח ותו לו" שאפיינו את שלושת תגובותיי האחרונות. אה, בהמשך לדברייך, אולי בעצם אני כן יכול להמליץ על משהו - שתכתבי. זה לא בהכרח משנה מה; אולי משהו אישי (מעניין על מה ועל מי..?) ואולי מדע בדיוני [....למשל.....על נערה תכולת עיניים שאהובה--תכול עיניים לא פחות--עוזב אותה (ברור שהוא לא יכול להגיד לה את הסיבה האמיתית לפרידה - כדי להגן עליה מפני המפלצות דמויות עקרבי הענק שרודפות אותו בשל עיניו המהפנטות) (ובהתחשב בעובדה שגם עיניה הן כחולות כשל הים הכספי בזריחה...קסומות ומהפנטות אף יותר משלו....נראה שחששותיו היו מבוססות היטב..). היא לא ידעה את נפשה מרוב צער, אך רצה המקרה והיא מגלה את מר גורלו - איך נחטף באכזריות ע"י העקרבים צמאי הדם וחרף נפשו כדי למנוע ממנה צער וסכנה. היא מבינה שהוא תמיד אהב אותה ורק רצה לשמור עליה. מכאן מתחילה הסאגה של מסעה של הלוחמת הצעירה, האמיצה, וכמובן....היפהפיה!!.....ואת ההמשך אני אשאיר לך..!] נראה שזה בכל זאת עוזר לך (ולראיה - הן הדבר הארוך שכתבת לאהובך והן הדברים ה..איך נאמר....."מפורטים משהו" שכתבת כאן) וכמישהו שכתב כבר כמה ספרים.....(שהוזכרו למעלה), נראה לי שיש לך את זה. אז !..You go girl טוב.....חייב לזוז...שיט לא הספקתי כלום היום...damn.......הלך עליי..אני מת. נ.ב. הרגע גיליתי שפרצו לי לבית!! אני הולך לבדוק מה הנזק...

 

[Charles Darwin]

בגלל שפרצו לי לבית וכאלה, התגובה

שלי לא מתייחסת להודעה האחרונה שלך...סליחה שאני לא מעודכן.

 

[s h e e r a]

אתה ממש משעשע

לא יודעת לגבי חסר רגישות (זה לא הופנה דווקא אליך) אבל מה שבטוח מאוד מרוכז בעצמך... אני לא מבינה, אתה ממש נהנה מלהשתעשע על חשבונו של בן אדם שמרגיש רע?

 

[Charles Darwin]

טוב שירה, אנחנו גולשים. ול-hold me:

ממש לא הייתה לי כוונה לפגוע, להיפך, מקווה שלא לקחת את זה ככה. חשבתי שאפשר לנסות לעזור גם בלי להיות מלנכולי. ואם החטאתי את המטרה אז סליחה.

 

[שטן לבן]

עושה דג'אבו.

כנ"ל. אותו הדבר בדיוק בדיוק...קרה לי. אותה סיבה ואותה אהבה ואותו הדבר לגמרי. רק שניראה לי שהתגברתי. כן בטח...טוב שאני משלה את עצמי. אני ממש לא יודעת איך אפשר להתגבר על זה. אני לא יודעת אם אני התגברתי על זה עדיין או לא. אני רק יודעת שהוא מיתנהג די מוזר לידי. לפעמיים הוא הדבר הכי חמוד בעולם. (למשל בפולין הוא קנה לי קרטיס חיוג ככה סתם) ולפעמים הוא מיתעלם ובורח מימני. דיברתי איתו על זה שיפסיק עם השטויות האלה והוא אמר שהוא פשוט חשב שאני צריכה את המרחק מימנו כי עוד לא התגברתי וזה קשה לי. אבל זה ניגמר בטוב. ואז כשהיו לי בעיות עם האוכל הוא כעס עלי אבל לא דיבר איתי על זה... כאילו שלא איכפת לו. אני ממש לא יודעת. ניראה לי שהבעיה היא משהו אצלו בהתגברות ולא אצלי. אולי תדברי איתו? תגידי לו איך את מרגישה והכל. בצורה הכי כנא. אבל יש משהו שאת צריכה לדעת. למרות שאני בטוחה שאת רוצה...את לא יכולה לעזור לו עם הבעיות האלה כי זה לא תלוי בך. וזה לא התפקיד שלך. את לא יכולה להיות הפסיכולוגית שלו. והוא צריך לשבת עם עצמו ולהבין דברים בעצמו. זה ממש מוזר שהמיקרה שלך הוא בול כמו שלי. אם את רוצה לדבר על זה...אז תשלכי לי מסר.