אני קובעת על החיים שלי, לא ההורים
(אנרכיה במובן הקל שבמילה).... שלום לכולם.. אני נועה בת 14 מראשון לציון. בכל אופן זה הסיפור שלי: הגעתי למסקנה, שלי ולהורים שלי אין ב-כ-ל-ל תקשורת! (אלא אם כן אני צריכה כסף או משו). חוץ מלריב אנחנו לא עושים כלום... הם לא מבינים אותי.. הם לא מנסים להבין אותי, נתחיל מזה שאני רוצה עגיל לגבה.. (וכבר היה לי עם אישור), אז נקרע לי החור בטעות, ועכשיו ההורים שלי לא רוצים להרשות לי עוד אחד.. ואת הקודם הם הרשו לי רק עם העזרה של הפסיכולוגית שלי.. שלא נדבר על זה שהם חשבו שאני רוצה ללכת לפסיכולוגית רק בגלל העגיל, הם נורא התפלאו אחרי שהמשכתי אצלה (ועדיין ממשיכה) אחרי ש"השגתי" את העגיל שלי. לדוגמא היום אמא שלי אמרה לי: "למה נראה לך שעגיל זה הדבר הכי חשוב?" היא אפילו לא יודעת מה חשוב לי ומה לא! היא פשוט החליטה שעגיל זה הדבר הכי חשוב לי... ולא זה לא! היא כ"כ לא מכירה אותי שהיא חושבת שאני כ"כ רדודה עד כדי כך שהחים שלי יסתכמו בעגיל! לפני שהגעתי לחטיבה בערך.. עשיתי הכל כדי למצוא חן בעיניי ההורים שלי, תלמידה מצטיינת עושה כל מה שאומרים לה (גם אם זה נגד את העקרונות שלי) לא יוצאת כמעט חוסכת בהוצאות.. אקיצר ילדה למופת.. עד כדי כך שאהבתי סרטים שלא אהבתי.. רק כדי למצא חן בעייני ההורים שלי. לפני כמה זמן אבא שלי אמר לי: "אני לא מכיר אותך את לא הנועה של פעם" דאאאאאאאאא.. יש סיבה שאני אהיה? אני כ"כ מרוצה ממה שאני עכשיו ממה שהשגתי בלי ללקק לכל אדם סמכותי שהכרתי... אני כ"כ גאה בעצמי, אבל הם לא מקבלים אותי ככה. כל יום הם גורמים לי לסבול מחדש, גורמים לי לבכות, והדמעות שלי לא עושות להם כלום הם נשארים אדישים, אולי אפילו נהנים לראות שהם שולטים בי. ההורים שלי לא מבינים שהעגיל עצמו מסמל בשבילי משו מעבר למראה "קולי" כמו שהם אומרים, שאני עושה את זה רק בשביל החברה... הם כאלה דיקטטורים כלפיי, מה שהם מחליטים, הם החליטו, נושא סגור. אסור אפילו לדבר על זה... העונש על עגיל כלשהו בלי רשות הוא: בלי טלויזיה, כסף ואינטרנט לכמה חודשים... ואף אחד לא היה מסתדר עם זה. אני מאמינה שכל אחד יעשה בגוף שלו ובחיים שלו מה שהוא רק רוצה. למה ההורים שלי לא יכולים לקבל אותי פשוט כמו שאני?
(אנרכיה במובן הקל שבמילה).... שלום לכולם.. אני נועה בת 14 מראשון לציון. בכל אופן זה הסיפור שלי: הגעתי למסקנה, שלי ולהורים שלי אין ב-כ-ל-ל תקשורת! (אלא אם כן אני צריכה כסף או משו). חוץ מלריב אנחנו לא עושים כלום... הם לא מבינים אותי.. הם לא מנסים להבין אותי, נתחיל מזה שאני רוצה עגיל לגבה.. (וכבר היה לי עם אישור), אז נקרע לי החור בטעות, ועכשיו ההורים שלי לא רוצים להרשות לי עוד אחד.. ואת הקודם הם הרשו לי רק עם העזרה של הפסיכולוגית שלי.. שלא נדבר על זה שהם חשבו שאני רוצה ללכת לפסיכולוגית רק בגלל העגיל, הם נורא התפלאו אחרי שהמשכתי אצלה (ועדיין ממשיכה) אחרי ש"השגתי" את העגיל שלי. לדוגמא היום אמא שלי אמרה לי: "למה נראה לך שעגיל זה הדבר הכי חשוב?" היא אפילו לא יודעת מה חשוב לי ומה לא! היא פשוט החליטה שעגיל זה הדבר הכי חשוב לי... ולא זה לא! היא כ"כ לא מכירה אותי שהיא חושבת שאני כ"כ רדודה עד כדי כך שהחים שלי יסתכמו בעגיל! לפני שהגעתי לחטיבה בערך.. עשיתי הכל כדי למצוא חן בעיניי ההורים שלי, תלמידה מצטיינת עושה כל מה שאומרים לה (גם אם זה נגד את העקרונות שלי) לא יוצאת כמעט חוסכת בהוצאות.. אקיצר ילדה למופת.. עד כדי כך שאהבתי סרטים שלא אהבתי.. רק כדי למצא חן בעייני ההורים שלי. לפני כמה זמן אבא שלי אמר לי: "אני לא מכיר אותך את לא הנועה של פעם" דאאאאאאאאא.. יש סיבה שאני אהיה? אני כ"כ מרוצה ממה שאני עכשיו ממה שהשגתי בלי ללקק לכל אדם סמכותי שהכרתי... אני כ"כ גאה בעצמי, אבל הם לא מקבלים אותי ככה. כל יום הם גורמים לי לסבול מחדש, גורמים לי לבכות, והדמעות שלי לא עושות להם כלום הם נשארים אדישים, אולי אפילו נהנים לראות שהם שולטים בי. ההורים שלי לא מבינים שהעגיל עצמו מסמל בשבילי משו מעבר למראה "קולי" כמו שהם אומרים, שאני עושה את זה רק בשביל החברה... הם כאלה דיקטטורים כלפיי, מה שהם מחליטים, הם החליטו, נושא סגור. אסור אפילו לדבר על זה... העונש על עגיל כלשהו בלי רשות הוא: בלי טלויזיה, כסף ואינטרנט לכמה חודשים... ואף אחד לא היה מסתדר עם זה. אני מאמינה שכל אחד יעשה בגוף שלו ובחיים שלו מה שהוא רק רוצה. למה ההורים שלי לא יכולים לקבל אותי פשוט כמו שאני?
