אני קטנונית?מה שעתכן בענין-קצת ארוך
היינו בצימר ע"י חברה שלי. זו בחורה שהכרתי דרך תוכנת מסרים מידיים, ניפגשנו פעם או פעמיים אצלה כשהיינו בחופש במרכז. רוב הקשר הוא שיחות דרך אותה תוכנה או בטלפון. ביום חמישי בערב עשינו על האש. עשינו, בעלי ואני, הם אכלו ונהנו. הם קנו את הבשר מחנות זולה אצלנו. אני ניקיתי והכנתי את הבשרים. הגענו לשם ובעלי הכין את המנגל. אני הכנתי גם סלטים. אח"כ אני רחצתי את כל הכלים. למחרת, ערב שבת, חשבתי לאכול במסעדה. הם רצו שוב למנגל. לא היה לי חשק במיוחד, בטח לא שוב לעבוד כל כך קשה. בסוף בעלה ובעלי החליטו על מנגל. הם קנו את הבשרים מאותה חנות בעיר שלי. אמרנו להם שאני לא מוכנה לנקות את הכנפיים, אין לי חשק היום לעבוד קשה, הייתי יומיים כבר עם כאב ראש נוראי, לא שינתי בלילה ובמשך היום לא נחתי. הם סירבו לעשות את זה בטענה שאין להם כלים לנקות, מה שלא היה נכון, כי בכל צימר היו כלים לבישול או יכלו להשתמש בשלנו. בסוף עמדתי וניקיתי והכנתי את הבשר וסלט. כבר לא היה לי כח יותר. בסוף הארוחה אמרתי להם שהם ירחצו כלים. עשו חלק מהכלים, אבל כל מה שהם עשו נשאר מטונף. כמובן שהיתה עוגה שעשיתי, היא אמרה שהיא קנתה עוגה אבל כמובן שלא הוציאה אותה. בשאר הזמן, בסופו של דבר, בכלל לא היינו יחד בשום פעילות, רק בארוחת הערב. היום באו לחדר שלנו, אמרו שלום כי הם חוזרים בחזרה וזהו. התאכזבתי, כי בסופו של דבר לא היינו ממש ביחד. איך בעלי אמר, זה כאילו אנחנו היינו שם לארח אותם. קצת כועסת עליה, היא ידעה שקיבלתי את זה ליום ההולדת שלי ושאני זקוקה למנוחה, היא יודעת על מצבי הבריאותי הרופף. קצת מאוכזבת מהניצול (האם באמת זה ניצול?), מזה אני לא ממש נחתי אלא אירחתי. אשמח לשמוע את דעתכן בעניין.
היינו בצימר ע"י חברה שלי. זו בחורה שהכרתי דרך תוכנת מסרים מידיים, ניפגשנו פעם או פעמיים אצלה כשהיינו בחופש במרכז. רוב הקשר הוא שיחות דרך אותה תוכנה או בטלפון. ביום חמישי בערב עשינו על האש. עשינו, בעלי ואני, הם אכלו ונהנו. הם קנו את הבשר מחנות זולה אצלנו. אני ניקיתי והכנתי את הבשרים. הגענו לשם ובעלי הכין את המנגל. אני הכנתי גם סלטים. אח"כ אני רחצתי את כל הכלים. למחרת, ערב שבת, חשבתי לאכול במסעדה. הם רצו שוב למנגל. לא היה לי חשק במיוחד, בטח לא שוב לעבוד כל כך קשה. בסוף בעלה ובעלי החליטו על מנגל. הם קנו את הבשרים מאותה חנות בעיר שלי. אמרנו להם שאני לא מוכנה לנקות את הכנפיים, אין לי חשק היום לעבוד קשה, הייתי יומיים כבר עם כאב ראש נוראי, לא שינתי בלילה ובמשך היום לא נחתי. הם סירבו לעשות את זה בטענה שאין להם כלים לנקות, מה שלא היה נכון, כי בכל צימר היו כלים לבישול או יכלו להשתמש בשלנו. בסוף עמדתי וניקיתי והכנתי את הבשר וסלט. כבר לא היה לי כח יותר. בסוף הארוחה אמרתי להם שהם ירחצו כלים. עשו חלק מהכלים, אבל כל מה שהם עשו נשאר מטונף. כמובן שהיתה עוגה שעשיתי, היא אמרה שהיא קנתה עוגה אבל כמובן שלא הוציאה אותה. בשאר הזמן, בסופו של דבר, בכלל לא היינו יחד בשום פעילות, רק בארוחת הערב. היום באו לחדר שלנו, אמרו שלום כי הם חוזרים בחזרה וזהו. התאכזבתי, כי בסופו של דבר לא היינו ממש ביחד. איך בעלי אמר, זה כאילו אנחנו היינו שם לארח אותם. קצת כועסת עליה, היא ידעה שקיבלתי את זה ליום ההולדת שלי ושאני זקוקה למנוחה, היא יודעת על מצבי הבריאותי הרופף. קצת מאוכזבת מהניצול (האם באמת זה ניצול?), מזה אני לא ממש נחתי אלא אירחתי. אשמח לשמוע את דעתכן בעניין.
