אמא ביולוגית
New member
אני קצת עצובה הבוקר
שחר וטל לא תמיד רגועים על השד. את זה כבר סיפרתי, שאלתי, התייעצתי. מה לא ניסיתי. שינויי תנוחה, שינויי צד. תמיד בבוקר ותמיד בבית. בחוץ- הכל יופי. בכל שעה. טל השתפר לאחרונה מאד. שחר- הפוך. אתמול הגיעה המטפלת. היא מאד נחמדה והיא כבר מודעת לבעיה הזאת. אתמול בבוקר שחר היה ממש נוראי- לא נרגע עד הצהרים. וכל שניה הצענו לו שד או בקבוק עם חלב שאוב. הוא אכל כל שעה 40 מ"ל. המטפלת חושבת שהחלב שלי לא משביע אותו. אני לא מסכימה כל כך- אבל הייתי מוכנה לזרום. המטפלת ניסתה לתת לו סימילאק בהסכמתי. כל כך הייתי מבסוטה שכבר יותר מחדשיים הם לחלוטין אוכלים מהחלב שלי- אבל כאב לי לראות את שחר כל כך כעוס ותוסכל. מה אני אגיד לכן- הוא אכל 60 מ"ל ונרגע. למה??? נכון, יכול להיות שהוא היה כבר אחרי הקריזה והיה מוכן לאכול- הרי גם בסוף הוא שבע ממני. אבל בכל זאת- התמלאתי דמעות. אני לא רוצה להרגיש אובססיבית, ואין ספק שמה שטוב להם טוב לי- אבל זה מאד מבעס אותי. באמת שחשבתי שההתעקשות הזאת היא לטובתם. ואחהצ- הכל משתנה, ד"ר ג'יקל ומס' הייד: יונק רגוע, בשקט. אחרי האמבטיה לפני השינה ובאמצע הלילה בכלל תענוג. שוב אני שואלת- למה?? ועכשיו, אם נוסיף לו תמל בבוקר, זה לא ימנע ממנו לאכול ממני בערב? ולמה אני לוקחת את זה כל כך אישית, הרי זה לא שלוקחים ממני את הילד, והוא ידע מי זאת אמא שלו בסופו של דבר. אבל עכשיו אני מרגישה כל כך זיפתי. אני חייבת לציין שציצי מאד מרגיע אותו בקריזות של הבוקר- הוא קופץ עליו ומיד נרגע. אבל כמה שניות אחכ- שוב מתעצבן.
שחר וטל לא תמיד רגועים על השד. את זה כבר סיפרתי, שאלתי, התייעצתי. מה לא ניסיתי. שינויי תנוחה, שינויי צד. תמיד בבוקר ותמיד בבית. בחוץ- הכל יופי. בכל שעה. טל השתפר לאחרונה מאד. שחר- הפוך. אתמול הגיעה המטפלת. היא מאד נחמדה והיא כבר מודעת לבעיה הזאת. אתמול בבוקר שחר היה ממש נוראי- לא נרגע עד הצהרים. וכל שניה הצענו לו שד או בקבוק עם חלב שאוב. הוא אכל כל שעה 40 מ"ל. המטפלת חושבת שהחלב שלי לא משביע אותו. אני לא מסכימה כל כך- אבל הייתי מוכנה לזרום. המטפלת ניסתה לתת לו סימילאק בהסכמתי. כל כך הייתי מבסוטה שכבר יותר מחדשיים הם לחלוטין אוכלים מהחלב שלי- אבל כאב לי לראות את שחר כל כך כעוס ותוסכל. מה אני אגיד לכן- הוא אכל 60 מ"ל ונרגע. למה??? נכון, יכול להיות שהוא היה כבר אחרי הקריזה והיה מוכן לאכול- הרי גם בסוף הוא שבע ממני. אבל בכל זאת- התמלאתי דמעות. אני לא רוצה להרגיש אובססיבית, ואין ספק שמה שטוב להם טוב לי- אבל זה מאד מבעס אותי. באמת שחשבתי שההתעקשות הזאת היא לטובתם. ואחהצ- הכל משתנה, ד"ר ג'יקל ומס' הייד: יונק רגוע, בשקט. אחרי האמבטיה לפני השינה ובאמצע הלילה בכלל תענוג. שוב אני שואלת- למה?? ועכשיו, אם נוסיף לו תמל בבוקר, זה לא ימנע ממנו לאכול ממני בערב? ולמה אני לוקחת את זה כל כך אישית, הרי זה לא שלוקחים ממני את הילד, והוא ידע מי זאת אמא שלו בסופו של דבר. אבל עכשיו אני מרגישה כל כך זיפתי. אני חייבת לציין שציצי מאד מרגיע אותו בקריזות של הבוקר- הוא קופץ עליו ומיד נרגע. אבל כמה שניות אחכ- שוב מתעצבן.