אני קצת עצובה הבוקר

אני קצת עצובה הבוקר

שחר וטל לא תמיד רגועים על השד. את זה כבר סיפרתי, שאלתי, התייעצתי. מה לא ניסיתי. שינויי תנוחה, שינויי צד. תמיד בבוקר ותמיד בבית. בחוץ- הכל יופי. בכל שעה. טל השתפר לאחרונה מאד. שחר- הפוך. אתמול הגיעה המטפלת. היא מאד נחמדה והיא כבר מודעת לבעיה הזאת. אתמול בבוקר שחר היה ממש נוראי- לא נרגע עד הצהרים. וכל שניה הצענו לו שד או בקבוק עם חלב שאוב. הוא אכל כל שעה 40 מ"ל. המטפלת חושבת שהחלב שלי לא משביע אותו. אני לא מסכימה כל כך- אבל הייתי מוכנה לזרום. המטפלת ניסתה לתת לו סימילאק בהסכמתי. כל כך הייתי מבסוטה שכבר יותר מחדשיים הם לחלוטין אוכלים מהחלב שלי- אבל כאב לי לראות את שחר כל כך כעוס ותוסכל. מה אני אגיד לכן- הוא אכל 60 מ"ל ונרגע. למה??? נכון, יכול להיות שהוא היה כבר אחרי הקריזה והיה מוכן לאכול- הרי גם בסוף הוא שבע ממני. אבל בכל זאת- התמלאתי דמעות. אני לא רוצה להרגיש אובססיבית, ואין ספק שמה שטוב להם טוב לי- אבל זה מאד מבעס אותי. באמת שחשבתי שההתעקשות הזאת היא לטובתם. ואחהצ- הכל משתנה, ד"ר ג'יקל ומס' הייד: יונק רגוע, בשקט. אחרי האמבטיה לפני השינה ובאמצע הלילה בכלל תענוג. שוב אני שואלת- למה?? ועכשיו, אם נוסיף לו תמל בבוקר, זה לא ימנע ממנו לאכול ממני בערב? ולמה אני לוקחת את זה כל כך אישית, הרי זה לא שלוקחים ממני את הילד, והוא ידע מי זאת אמא שלו בסופו של דבר. אבל עכשיו אני מרגישה כל כך זיפתי. אני חייבת לציין שציצי מאד מרגיע אותו בקריזות של הבוקר- הוא קופץ עליו ומיד נרגע. אבל כמה שניות אחכ- שוב מתעצבן.
 

rsharon

New member
../images/Emo24.gifמאוד מבינה אותך

גם אני הייתי מאוד מתוסכלת שאחרי שעה ויותר של יניקה מהשד (בד"כ של רועי), הוא עדיין לא היה רגוע, והשלמתי לו כמות כזו של תמ"ל שנראה כאילו הוא לא ינק בכלל. מה זה פה? מציעה לך לא לקחת את זה כ"כ כ"כ קשה. את יודעת שאת עושה מה שאת יכולה, וזה בעיקר מה שחשוב. למטפלות ולאנשים שונים יהיה תמיד מה להגיד ולהעיר, לא רק לגבי הנקה, אלא לגבי כל דבר, ועם הזמן לומדים לסנן. נכון שזה קשה, לפעמים גם לי זה גורם לחשוב, אולי יש משהו במה שהיא אומרת? והנה משהו שקיבלתי באימייל הבוקר שאולי יעלה בת צחוק על פנייך
 

avibug3

New member
לא תשובה מקצועית אבל

זה שאת כותבת שזה דוקא בבוקר - אולי הזרימה בבוקר חזקה לו מדי ולכן הוא מתעצבן? אם נראה לך שזו יכולה להיות הסיבה, תנסי תנוחה שבה הוא גבוה מהפטמה ואז זה לפחות מוריד את תוספת ההשפעה של כח המשיכה. בהצלחה בכל מקרה
 
גם המטפלת שלי בזמנו (עם הגדול)

השתמשה בהגדרה שחלב אם פחות משביע ולא אהבתי את ההגדרה. מה שנכון הוא שחלב אם מתעכל יותר מהר ולכן תינוקות רעבים יותר מהר. אל תהיי מתוסכלת. יכולה לספר לך מנסיוני שאצלנו הג'ונייר רעב בערך אחרי שעתיים. לעיתים אפילו פחות וזה באמת קשה אבל אני משתדלת פחות להסתכל על השעון. לא משביע, כן משביע. מה שבטוח שהחלב שלך הוא הדבר הכי טוב לילד שלך. עם זאת, יכולה להגיד לך שגם אנחנו נעזרים פה ושם בתחליף. הילדים שלי מעדיפים ציצי אבל מנה אחת ביום לפעמים הם אוכלים לפעמים ומקבלים אמא שפויה שגם יש לה קצת זמן לילד הגדול
 

ממה מיה

New member
אני הייתי מאד מתעצבנת ממטפלת כזו

אבל שוב זו אני. אני הייתי רוצה מטפלת שהיא פרו-הנקה. ויציאות כגון: "אין לך מספיק חלב" או "החלב לא משביע" מרתיחות אותי ובטח לא תומכות באם מניקה. אני למדתי לאטום אזניים מפני הדיוטות בהנקה ולהמשיך עם האינטואיציה שלי, כי עד כה היא הובילה אותי יפה. לא אכפת לי להאכיל פעמיים באותה שעה אבל לדעת שהחלב שהוא מקבל הוא חלב אם. אני מאמינה שיש תקופות בדרך בהן החלב לא מספיק - בגלל קפיצות גדילה ורק התעקשות להמשיך ולהניק תגדיל את כמות החלב והערך הקלורי. אבל יחד עם כל זאת, אין ספק שהשקט הנפשי שלך הוא גורם מכריע ואם את מרגישה ששילוב בקבוק תמ"ל מרגיע את הילד ואותך אז לכי על זה.
 
אל תהיי עצובה, ביו ../images/Emo24.gif

את סופר אמא עם סופר חלב. לכל אחד מאיתנו יש תקופות פחות טובות וגם לתינוקות יש. זה שלשחר לא בא על שאוב, לא אומר שככה זה ימשך. אל תקחי את זה אישית. יכול להיות שזה מקרי ובכלל לא קשור לחלב שלך. יכול להיות שהמטפלת הרגישה יותר טוב לתת לו את הסימילאק והוא הרגיש את זה. את עברת בינתיים כמה וכמה תקופות סוערות ועמדת בהן בגבורה. מתקופה לתקופה החלב שלך יצר שני דובונים מקסימים ושובי לב. אז לא בא לו עכשיו, אולי ביום שלישי יבוא לו? לכי עם הלב שלך - את רוצה להניק אותו? אל תקחי אותו באופן אישי... הוא יעבור את התקופה הקשה איתך. לפעמים יש מצבים של עצבים אצל תינוק לפני שלב התפתחותי כמו התהפכות, זחילה או ישיבה. יכול להיות שזה באמת ללא שום קשר.
 
תודה, בננות ../images/Emo94.gif ../images/Emo13.gif

(למרות שאסור בננות לפי המטוטלת). עודדתן אותי מאד. פורום כזה מפרגן ותומך, בחיי (ולא זוכרת מתי בחיי הייתי זקוקה לכל כך הרבה תמיכה נפשית
). כולכן צודקות, וצריך לזרום איתם ולא נגדם (את אמרת נועה, בהקשר אחר, שלא נולד ההורה שניצח במלחמה על האוכל?) שחרון שמח, זה כל מה שאני רוצה בסופו של יום. ועדיין יש לנו את הערבים הכייפים ואת הלילות היעילים. יהיה פסדר. כך או אחרת. והמטפלת דווקא בסדר לדעתי- עושה את העבודה. היא רואה ילד צורח עד עמקי נשמתו ורוצה להקל עליו. אני הולכת לנסות עוד ניסוי אחרון ודי בעקבות הערה של ממה מיה (אפשר להוציא את האמא מהמעבדה אבל אי אפשר להוציא את המעבדה מהאמא) ולא להחליף בניהם צדדים מחר. נראה. אין מה להפסיד. אעדכן כמובן.
 
למעלה