אני קראתי את השירשור

[chips]

אני קראתי את השירשור

בקשר לערום וכו. אני טוענת שאינהיביציות זה לא דבר שלילי . זה השוטר הפנימי ששומר שלא נעשה משהו שהוא לא מקובל בחברה. למשל אם אני הולכת ברחוב ורואה משהו שאני לא מכירה וממש מתחשק לי לחבק אותו. אני לא אעשה את זה כי זה לא מקובל. תדמיינו לכם עולם ללא חוקים ואנשים ללא אינהיביציות. איך תראה החברה שלנו. בואו נעשה ניתוח סוציולוגי חברה ללא חוקים וללא אינהיביציות טוב אני נוסעת אחזור אחרי הצהרים ואגיב שבת שלום

 

[מיתר נדיר]

יאללה, פלצף.

ברור שאינהיביציות במובן הרחב אינן דבר שלילי. כל מערכת העצבים שלנו בנויה חצי מקשרים מעוררים (אקסיטציות), וחצי מקשרים מדכאים (אינהיביציות). אדם בלי אינהיביציות הוא כמו אוטו ללא ברעקסים (ואדם ללא אמונה הוא כמו דג ללא אופניים, אבל זה לא שייך). אבל כמו שאת לא רוצה לנסוע באוטו בלי ברעקסים, את גם לא רוצה לנסוע עם אמברקס נעול כל הדרך (תאמיני לי, ניסיתי. זה נורא מסריח). בכלל הברעקסים הם משל מצויין לאינהיביציות: אם את לא מפעילה אותן, את תיכנסי במשהו (בד"כ המשהו הזה יהיה משטרה) וחזק. אם תפעילי אותן יותר מידי, את שורפת את עצמך, וגם אם לא, ההתקדמות שלך נורא איטית. כשמדברים על אינהיביציות, מדברים בד"כ כלל על המובן הצר של עודף אינהיביציות. כאן נכנס העיניין של "חוקים" מול אינהיביציות. החוק קובע אילו התנהגויות הן פוגעות בזולת. חובה עלינו בתור שותפים לחברה לכבד את חוקיה ולדכא את (=להפעיל אינהיביציה על) תשוקותינו שמהוות עבירה על החוק. האם יש חוק נגד לקיים יחסי מין בכפיה עם כל מה שמתחשק לך? כן. האם יש חוק נגד לחבק אנשים? כן. (קוראים לו החוק נגד הטרדה מינית). האם יש חוק שמונע מבחורות להסתובב המיני? לא. (עוד לא). ובכל זאת אני לא עושה את זה. למה? עודף אינהיביציות. טוב, נדמה לי שהפואנטה שלי ברורה. חדל קשקשת.