אני רואה עכשיו סדרה של כתבות שעשה ה BBC על
אושוויץ. על התכנון. הישיבות שערבו בכירי הנאצים וכד'. מה שמזעזע ביותר, לפחות אותי, הוא לא הזוועות כי אם השקט שבו אנשים יושבים עם כוס קפה ומתכננים ביישוב דעת ומחשבה איך להשמיד אנשים מרובים ככל האפשר. רודולף הס, מפקד אושוויץ חוזר אחרי "יום עבודה" בו הוא חושב איך אפשר "לשפר" את ההרג לביתו שליד המחנה ולארבעת ילדיו שקוראים ספרי חלדים בשלווה כאילו זה הדבר הנורמלי ביותר בעולם שליד ביתם נרצחים אנשים. הוא עוד אומר שהירי באנשים הפריע לו ולכן הוא חש שלווה רבה כשגילה שאפשר להרוג בגז. זה פחות נורא בעיניו.
אושוויץ. על התכנון. הישיבות שערבו בכירי הנאצים וכד'. מה שמזעזע ביותר, לפחות אותי, הוא לא הזוועות כי אם השקט שבו אנשים יושבים עם כוס קפה ומתכננים ביישוב דעת ומחשבה איך להשמיד אנשים מרובים ככל האפשר. רודולף הס, מפקד אושוויץ חוזר אחרי "יום עבודה" בו הוא חושב איך אפשר "לשפר" את ההרג לביתו שליד המחנה ולארבעת ילדיו שקוראים ספרי חלדים בשלווה כאילו זה הדבר הנורמלי ביותר בעולם שליד ביתם נרצחים אנשים. הוא עוד אומר שהירי באנשים הפריע לו ולכן הוא חש שלווה רבה כשגילה שאפשר להרוג בגז. זה פחות נורא בעיניו.