אני רוצה את שמחת החיים שלי בחזרה

[1Unicorn1]

אני רוצה את שמחת החיים שלי בחזרה../images/Emo10.gif

אני לא יכולה יותר לחיות עם ההורים שלי. אחי ואחותי מזמן עזבו את הבית, ורק אני נשארתי לספוג את כל הכעסים והעצבים של ההורים. הכל יוצא עליי. אמא שלי מאשימה אותי בכל התכונות הרעות שלה - קשה לה להתמודד איתן ולכן היא טוענת שאני בעצם מה שהיא. כל שבוע היא מוציאה עליי את התסכולים שלה. אבא שלי גם לא יותר טוב. היא בנאדם אטום, אי אפשר לדבר איתה. היא תמיד משחקת את הקדושה המעונה, שהיא תמיד בסדר, לעולם לא תבקש סליחה, תמיד תנסה לגרום לכולם לרחם עליה כי היא כזו מסכנה שתמיד עושה בשביל כולם ורק מקבלת סטירה בחזרה. אני רוצה לעזוב את הבית, אבל כרגע אין לי את האמצעים הכלכליים. מצד שני, לחיות פה עולה לי בבריאות הנפשית שלי. פעם הייתי בנאדם שמח. היום העיניים שלי כבויות. רע לי פה, אני כל הזמן מנסה שלא להיות בבית. וכשאני פה אני משתדלת להיות סגורה בחדר. מה עושים כשצריך לחיות עם הורים דפוקים שלא מוכנים אפילו לשבת ולדבר על מה שלא בסדר?

 

[חגית ורד]

נראה שאת מאד ערה למצבך וגם יודעת

מה את צריכה לעשות. לא ציינת בת כמה את אבל אני מבינה שאת בגיל שאינך חייבת לחיות בבית ואת גרה עם הורייך מסיבות כלכליות. הורייך לא ישתנו. הם מי שהם לטוב ולרע ובמקרה שלך לרע. יש להם הקשיים שלהם והתיסכולים שלהם וכל עוד את מתגוררת בביתם אין לך אפשרות לעשות את השינוי בשבילם. נכון הוא, שלצאת למגורים מחוץ לבית כרוך בהוצאה כספית שאת חוששת שאינך יכולה לה אבל מה האלטרנטיבה שלך? אני חושבת שהמשך המגורים בבית גובה ממך מחיר יקר בהרבה מכסף, בריאות הנפש שלך וגם בריאותך הפיסית גם אם עדיין לא נפגעה, מי שחי במתחים נפשיים גבוהים אז גם הגוף משלם ולבריאות אין תחליף וגם לא בכסף. תעשי לך תוכנית. תחליטי קודם מה את רוצה ובמה זה כרוך. האם יש לך אפשרות לגור עם בני משפחה אחרים? סבתא, אחים דודים? אפילו באופן זמני. ישנן אפשרויות מגורים עם אנשים מבוגרים תמורת טיפול או השגחה, אפשרות שאת ודאי יודעת עליה, שכירות משותפת. אם תתרחקי מעט מהמרכז אז מגורים בפריפריה הם זולים יחסית. לא ציינת עם את לומדת, עובדת אבל גם אם כן, זה נראה לי אפשרי. את שקועה ביאוש , כועסת וממורמרת על חייך ועל הורייך הדפוקים (לדברייך) אבל תנסי לנטרל את הבית הבעייתי ולאסוף כוח ולהתארגן לקראת שינוי, אל תאשימי אותם, קחי אחריות על חייך ותייצרי לך אותם שיהיו טובים יותר. אף אחד לא יכול לעשות את העבודה בשבילך. אני מאחלת לך את הכוח הזה. את מוזמנת להמשיך ולעדכן אותי . בהצלחה לך!

 

[1Unicorn1]

תודה על התגובה.

אני בת 21, שנה ג' למשפטים וכלכלה - וזו השנה הכי קשה בתואר ואין לי זמן לחשוב אפילו על לעבוד .. השנה הזו לוקחת ממני את כל האנרגיות שלי וההורים לא עוזרים לי. אני ישנה כמה לילות בשבוע אצל בן זוגי, אבל בימים שאני כאן זה יכול להיות אסון. כל המשפחה שלי גרה במרכז או בצפון הרחוק, ומאחר ואני לומדת כאן אין לי אפשרות לגור איתם

בשנה הבאה כבר אוכל לצאת מכאן כי תהיה לי אפשרות לעבוד, אבל בינתיים ... אוף.

 

[חגית ורד]

המצב האובייקטיבי שלך אכן לא מאפשר

כרגע יציאה מן הבית לכן עלייך לפעול מבפנים, כלומר, לבדוק איך את יכולה למרות ההרגשה הקשה מול הורייך לנסות להבין אותם ולהיות פחות שיפוטית כלפיהם. את נמצאת במן מלכודת של כעסים ואכזבה וכל צפיה שיש לך מהם לא מתממשת שזאת הרגשה קשה לחיות איתה לכן זה בידייך לנסות דרכי התבוננות ו כלה את הורייך, בשבילך בעיקר. תנסי להתיידד איתם. תתחילי עם ההורה שיותר קל לך איתו. הכוונה להיות איתם במובנים אחרים שאין לך בהם אינטרס, כאשר האינטרס ה"סודי " שלך הוא להרגיש טוב יותר במגורים עם הורייך. למשל, תציעי ללכת עם עימך לסופר, רק להתלוות אליה, תצטרפי לאיזו פעילות בבית, בישול , נקיון, תספרי על ספר מעניין שאת קוראת (אם יש לך זמן...) תספרי על הלימודים שלך ועל חוויות ומרצים וכו... תיכנסי מעט לעולם שלהם ותכניסי אותם לשלך, ושוב, ללא ביקורת וללא אינטרס. בצורה מעודת ואוטנטית. זה יכול להראות מלאכותי מעט אבל זה יעשה את העבודה. להיות עם החבר זאת תמיד אפשרות שכרגע היא בריחה ולא התמודדות. תנסי ככל יכולתך למרות הכעס השיפוטיות וההתחשבנות מולם להיות איתם אחרת. לתווך הקצר ובודאי לתווך הארות תצאי מורווחת, אם תוכלי במעט לשקם את הקשר עם הורייך ולהרגיש יותר טוב איתם גם כאשר לא תגורי בבית עוד. מאחלת לך המון כוונה והצלחה!