.אני רוצה לדבר על משהו כיצד לחזור לחיים אחרי המוות

[הקוסמת הורודה]

.אני רוצה לדבר על משהו כיצד לחזור לחיים אחרי המוות

מדברים הרבה על חוויות מהעולם הבא אבל לא תמיד מדברים על הדרך להחיות את הגוף בזמן הביניים בין היציאה מהגוף ולפני הבחירה להכנס לעולם הבא.
מה שמחיה את הגוף הרי זו הנשמה ולפעמים מצב הגוף גובר על כוח הנשמה ואז יש למשל מצבים בהם הנשמה כלואה בגוף כמו בקומה.
אם מצב הגוף( חוץ מהיותו מת), פחות או יותר סביר, האיברים במקום אין ריקבון והגופה עדיין טרייה ( כמה שעות אחרי המוות), לפעמים ניתן להחזיר את הנשמה לגוף.
הנשמה נעה בעזרת מודעות וכוונה יש להכניס את הנשמה לתוך הגוף ולהביע כוונה להתחבר או אז לעיתים הגוף יחזור לתחייה וככה חלק מהמיתות יסתיימו בחיים.

 

[רותי 11]

כל עוד הנשמה מחוברת לגוף הגוף לא מת

מצב של קומה אומר שהנשמה עדין מחוברת
והיא עדיין לא החליטה אם לסיים או להישאר
והסיבות לכך מרובות
והרצון הוא תמיד של הנשמה

 

[הקוסמת הורודה]

כן אבל היא יכולה לחבר את עצמה מחדש

 

[רותי 11]

היא יכולה אבל לרוב זה לא קורה

רק במקרים של מוות קליני רואים את זה
וזה קורה משום שהיא עושה מעין ריסטרט

 

[הקוסמת הורודה]

זה לא קורה כי אנשים לא מספיק מודעים לאפשרות בחירה הזאת

אחרת יותר מתים היו מנסים לחזור באופן חוקי (להכנס לגוף של אחר זה לא חוקי וזה דיבוק)

 

[רותי 11]

ממש לא קשור

 

[pynokyo]

אני קראתי ההיפך-הנשמה האנושית לא מחוברת לגוף במצבי קומה

אם וכאשר הגוף חוזר לתפקד הנשמה חוזרת אל הגוף
אם כי, עד עכשיו אני לא משוכנעת שבכלל אפשר להפריד בין גוף לנשמה
לא בטוחה שנשמה יש קיום נפרד מהגוף ואם יש לה איזשהו קיום נפרד לא בטוחה שיש לה יכולת תבונית/תודעתית/אינטליגנטית/תקשורתית כלשהי, לפחות לא עם החיים.
לגבי הקוסמת הוורודה - אדם מת רק כשהוא מת, כלומר כאשר אין בו רוח חיים כלל וכלל.
אם הוא חוזר לחיים, הוא לא היה מת - אלא כמעט מת, וכאשר אדם כמעט מת ומצליחים להחיות אותו אז נשמתו עדיין באפו.
&nbsp

 

[רותי 11]

במצב קומה היא לא נמצאת בגוף בדרך כלל אבל היא מחוברת

אליו משום שאם אין חיבור אין חיים
היא מטיילת לה אפשר לומר אבל
בהחלט מחוברת

 

[הקוסמת הורודה]

מעניין לא ידעתי

 

[pynokyo]

מעניין אותי אם מישהו זוכר את עצמו כנשמה ללא גוף

אני לא זוכרת את עצמי במצב כזה, וגם לא בתוך שום גוף אחר מלבד הגוף הנוכחי.
זה שכתוב שקיים מצב כזה לא אומר שכך הם פני הדברים - אני מעולם לא הכרתי באופן אישי אדם כלשהו שזוכר את עצמו בחיים אחרים, בגוף אחר או כנשמה ללא גוף.
שמעתי רק את הסיפורים - מעולם לא פגשתי אף אדם שסיפר לי על עצמו שחווה מצב כזה באופן אישי.

 

[רותי 11]

אנחנו באים עם השיכחה כדי לא להפריע

למהלך החיים הנוכחי

 

[alice1803]

יש נשמה, היא רק לא מודעת לקיומה כשנמצאים בתרדמת (חס וחלילה)

אני חושבת שהנשמה עדיין קיימת בתוך אדם שנמצא בקומה (שלא נדע, לא עלינו), והנשמה פשוט לא מודעת לעצם קיומה במציאות הגישמית, כי היא מנותקת תודעתית, היא נשארת רק גוף ללא מילים, ללא תנועה, וברגע שהיא מתנתקת סופית גם מהעולם הרוחני, ולא רק הפיזי, אז הנשמה עוזבת את הגוף, ועוברת הלאה. (לא מאמינה בעולם הבא, רק בגלגול נשמות),
וכל עוד בנאדם נושם, אפילו אם זה באמצעות מכשירי הנשמה, הוא עדיין חי, ויש לו נשמה.
&nbsp
נורא עצוב לדבר על דבר כזה, אז חס וחלילה, ומאחלת לכולנו רק טוב ואהבה

 

[הקוסמת הורודה]

הי אליס

אני פחות מושפעת מנושאים כאילו כי אני פחות מאילו שחשים צער על אובדן של אנשים אחרים אני לא מדברת על אנשים ממש קרובים אבל אנשים שמכירים המוות שלהם פחות משפיע עלי רגשית אז אין לי בעיה לדון בנושאים האילו.
אני מאמינה בעולם הבא אבל לגמרי חושבת כמוך שבקומה הנשמה כלואה אני סבורה שהיא מצד אחד לא מנותקת אז היא לא יכולה לעזוב ומצד שני היא עדיין בגוף כך שהמצב הפיזי משפיע על התודעה שלה ( כל עוד היא בגוף), וכן זה נשמע מצב מאוד קשה הן נשמתית והן פיזית.

 

[הקוסמת הורודה]

כשהנשמה עוזבת היא לא מרגישה חיבור והזדהות עם הגוף

אי לכך האיחוד הוא רק לפרק זמן קצר אבל הם שניים נפרדים

 

[pynokyo]

את זוכרת את היותך נשמה לפני שהיית בגופך הנוכחי? אני לא

 

[הקוסמת הורודה]

לא

 

[alice1803]

הפעם הראשונה שחוויתי שיתוק שינה, הרגשתי שאני עוזבת את הגוף

בגיל 15 זה קרה בפעם הראשונה, וממש לא הבנתי למה זה קורה, ולא ביקשתי שזה יקרה לי, אבל כנראה שמשהו הטריד אותי, ואיך שנכנסתי למיטה, נרדמתי, אבל מיד התחלתי להרגיש עיקצוצים ברגליים, כאילו הן נרדמות, ושאין לי שליטה על זה.
זה המשיך לידיים ולשאר הגוף, והרגשתי שאני נדבקת למיטה, וכמעט טובעת בתוכה, ואז בשנייה אחת, הרגשתי שאני מתנתקת מהגוף שלי בבת אחת, וריחפתי מעל הגוף שלי, שעדיין נמצא במיטה, העיניים עצומות, ללא יכולת לפקוח אותן.
ואז ריחפתי ממש גבוה מעל עצמי, עד לתיקרה, כשבתוך תוכי אני מרגישה פחד, ואני מנסה לשלוט בזה, ולצעוק למישהו שיבוא לעזור לי כבר, או שידליק את האור, כי אני מרחפת בכל החדר במעגלים, ובסיבובים מהירים סביב המיטה שלי, ולא מצליחה לחזור.
&nbsp
וידעתי שאני בעצם חולמת, ושזו רק הנשמה שלי שמטיילת ככה בלי רשות, אבל זה היה נראה כמו נצח, עד שמצאתי את דרכי בחזרה למיטה, הייתי כבר ממש תשושה, ורק ההוראות שנתתי לעצמי תוך כדי כל ההשתלטות הזו על התודעה שלי, הצליחה להוכיח את עצמה, וחזרתי לעצמי, וזה הרגיש כאילו חזרה לי הנשימה, ואני יכולה סופסוף לנשום בכוחות עצמי, ושלפני זה כאילו מישהו אחר נשם במקומי.
&nbsp
מאז עברו המון שנים, וחוויתי מאז לפחות 30-40 שיתוקי שינה, וכבר למדתי ממזמן איך לשלוט בזה, אז זה כבר לא קורה באותו האופן, כלומר אני לא מרחפת יותר בחדר.
אני פשוט חולמת מה שבא לי, ומשנה דברים תוך כדי חלימה, נפגשת עם אנשים, מדברת איתם, מעלה סיטואציות במהלך חלימה, שאני בודקת את עצמי, וכאילו "נוסעת" לשם בחלום מציאותי ממש.
אני מאמינה שהרבה אנשים עושים את זה, בזמן שהם חולמים, ושזה לא קשור ל"ניסיון" שיש לאנשים שחוו שיתוק שינה ממושך.

 

[רותי 11]

מה שאת מתארת זה לא שיתוק שינה אלא חוויה חוץ גופית

 

[alice1803]

זה אולי נשמע כמו חוויה חוץ גופית, אבל יש לזה הסבר די פשוט

אני אסביר לך איך זה קורה, זה כאילו הלכת לישון, נרדמת, אבל כשאת נכנסת למצב של חלום, שנקראת REM (שבה העיניים מרצדות), והגוף נכנס באופן טיבעי לשיתוק שינה, בשביל להגן על עצמינו שלא נלך בשנתינו, וזה משהו שקורה לכל אחד מאיתנו.
&nbsp
אבל אני תוך כדי חלום, הייתי פתאום מתעוררת, נבהלת, ומנסה לעורר את הגוף שלי, שבאופן הגיוני אמור גם להגיב למוח שנמצא ער כרגע לחלוטין!!!
העניין שרק בהתחלה זה מפחיד, ומרגישים את הכל, אבל אי אפשר לצעוק או להוציא מילה, ועדיף להיכנע כביכול לכוח הזה שגורר אותך, או את נשמתך, כי הגוף קל נורא, כמו רוח, לא הרגשתי שיש לי צורך בידיים בחלום, כי התנועה הגיעה ממקום אחר, מהמוח, אני גם לא זוכרת שנשמתי בכלל, ובפעמים הראשונות שזה קרה לי (בגיל 15), הייתי מנסה כל הזמן לפתוח את העיניים, בשביל להבין מה אני רואה, ואם זה רק חלום, אבל אי אפשר, כי ההרגשה היא מחנק ופחד, כאילו את בעולם מפחיד.
&nbsp
אז מה שעשיתי עם השנים, זה לנסות לזרום עם זה בתוך החלום, כלומר, כשזה היה מתחיל לקרות לי, לא הייתי נלחצת, הייתי נרגעת, ונכנסת לזה במודעות, מקבלת את זה, ולא מנסה לפתוח את העיניים בכוח (במציאות), או לנסות להפסיק את זה,
פשוט למדתי איך להתעורר כשאני בתוך החלום עצמו, ולפתוח את העיניים בתוך חלום מציאותי של ממש!!!
עדיף מאשר לרחף סתם ככה בחדר, ללא מטרה, וללא הדימיון היצירתי שלנו, שעובד מצויין כשאנחנו חולמים, ולפעמים אני עושה ככל העולה על רוחי, כי אני אולי ישנה, אבל ליבי ער, מבינה?