אני רוצה לדעת

[zvibalas]

אני רוצה לדעת

האם זה רק אני? האם רק עלי הילד מצליח להשפיע כל-כך? לפעמים הוא עושה משהו שגורם לי לכעוס עליו, ובדיוק אז הוא דופק לי את החיוך המקסים, המיוחד, והממיס שלו. באותו רגע אני בד"כ נשבר, אני לא מצליח לעמוד בפניו, ואני מיד רוצה "לאכול" אותו. האם זה רק אני?

 

[מחשבות]

ממש לא רק אתה. אין מה לעשות

שכמו שהם מסוגלים לעורר את היצרים האפלים ביותר שלנו, הם מוציאים מאיתנו את רגשות העונג הנאצלים.

 

[ארנון הרשקוביץ]

בשגרה, חיוכיו ממיסים אותי, אך כשאני

כועס עליו - אני לוקח את זה ללב, ועל פי אופיי - קשה לגרום לי להיפוכי מצב-רוח. כשאני עצבני - אני עצבני, וכשאני מומס - אני מומס, אך קשה לי לערב בין שניהם. כשאני כועס עליו - אני לוקח את זה ללב, ושואל את עצמי כיצד הגענו למצב שבו אני צריך להתעצבן עליו (אני משתדל שזה לא יקרה הרבה) - מה הוא עשה לא בסדר? מה אני לא עשיתי בסדר? כיצד אפשר לפעול אחרת בפעם הבאה? וברגעי הכעס האלו, כאשר הוא מרביץ את אחד מחיוכיו הממיסים - אני מתעצבן עוד יותר (בתוכי) על זה שהוא לא לגמרי מבין שמה שהוא עשה זה לא בסדר... ארנון

 

[מחשבות]

לפי החתימה שלך אתה לא ממרוקו...

 

[schlomitsmile]

הקשר בין מרוקו לכעס, הוא תיאוריה שאין לה הוכחות. בעלי (הגרמני) מגיב דומה מאד לארנון.

 

[מחשבות]

גם אני. אבל למה להודות בזה קבל עם

ועדה, לא חשוב איזו עדה, העמוד האחורי של העיר, עוזי וייל.

 

[ארנון הרשקוביץ]

ואיך את מגיבה../images/Emo35.gif

כי אצלנו, ה -

מתנהגת בדיוק כפי שתיאר zvibalas, והחיוכים הממיסים עובדים עליה יופי...

 

[ארנון הרשקוביץ]

ואגב, זה גורם לי גם להתרגז קצת עליה

באותו הרגע, כי הצחוק שלה הורס את הרצינות שצריכה לאפיין את אקט הצבת הגבולות. אחרת, הילדון יחשוב שאנחנו צוחקים איתו. ולכן, לאחרונה, כאשר מגיעים רגעים כאלו של כעס וצחוקים ממיסים - היא הולכת לצחוק בצד, ואני נשאר לכעוס עליו...

 

[schlomitsmile]

חלוקת תפקידים הוגנת ../images/Emo6.gif לא שכוונתי לסכסך, חלילה...

 

[schlomitsmile]

תלוי במצב הצבירה שלי אבל בד"כ הם ממיסים אותי (במיוחד הקטן- בן 3 וחצי, אלוף בזה), ואני מתאמצת לשמור על פרצוף קשוח ../images/Emo11.gif

 

[חנול]

אצלנו זה בקטנה

היא כולה ג'וקית קטנה בת כמעט 5 חודשים אז אין כ"כ מה לכעוס..אבל לפעמים כשאנחנו גמורים מעיפות בערב ומתים שהיא תרדם, בעודנו קופצים כבר מלעלה מחצי שעה על הכדור פיזיו בבית, מתים שהיא תסגור עינים, ואז מבעד למוצץ היא פתאום מתחילה בסדרת חיוכים, אנחנו נמסים, צוחקים (מה שבכלל גומר את עניין השינה שלה), ופתאום יש כוח להמשיך לסגור עוד חצי שעה על הכדור...

 

[מחשבות]

מי שרוצה שלווה בחיים

לא קונה כדורי פיזיו.

 

[חנול]

אתה צודק. אחד מספיק.

קודם כל זה מרגיע מאד את הקטנה. וחוץ מזה, מי שרוצה פחות כאבי צירים גם כן קונה כדור פיזיו- אגב, לא צריך לקנות כדורי פיזיו. אחד מספיק.

 

[מחשבות]

בכל מקרה, בעתיד לא לקנות שום

דבר מעורר. אם כבר כדור, רק ואבן.

 

[שי ז.]

אני לא קניתי כדור פיזיו ולא היו לי

כאבי צירים. חוץ מזה קנית אותו לאשתך אז שהיא תשב עליו עם הקטנה. עם הקטנה אין לנו בעיות והיא הולכת לישון יפה אבל עם הגדולה הייתי יוצא למסעות כשהיא על הידיים עד שהיתה נרדמת.

 

[shno]

הכדור עזר לנו מאוד

כמובן במהלך ההריון והצירים של האישה, אבל גם אחרי בוא הקטנה - במהלך התקפות גזים, וכעת למטרת הרדמה - כמה קפצוצים והכל נגמר...

 

[שי ז.]

לגבי הרדמה זה מאוד תלוי בילד

הקטנה שלי כשהי עייפה משתוללת כדי שיניחו אותה בלול ומיד נרדמת לבד. הגדולה לעומתה שנאה לישון והיתה נלחמת כשהיא היתה מתחילה להירדם (בכי, שפשוף עיניים ובגיל יותר מאוחר גם היתה פותחת אותן עם האצבעות)

 

[shno]

ברור שזה אינדיבידואלי

פשוט כרגע הקטנה היא האינדיבידואל היחידי שהרדמתי אי פעם... מה היא באמת פתחה את העיניים עם האצבעות? יו, איזו נחישות להישאר ערה!

 

[שי ז.]

הם אלופים בזה

כבר כמה פעמים קרה לי שכעסתי על הגדולה ואז היא פולטת איזה משפט שפשוט כמעט בלתי אפשרי לא להתחיל לצחוק ולאכול אותה.

 

[hirshfe]

הוא הדבר הכי חשוב

הוא מרפא מכאבים, מוציא מדכאונות וכו' חבר שלי - סיפר לי את הסיפור הזה שבנו היה כבן שנה וחצי (לפני שנתיים בערך) יום אחר הוא רב עם הבוס שלו בעובדה הוא היה כל כך עצבני, רטן וזעף כל הדרך. ואז הוא נכנס הבייתה והילד רץ צועק אבא אבא אבא ואז הכל נרגע - כל העצבים נעלמו או כמו שהוא אמר זה מי עצבני מי?