אני רוצה לחלוק איתכם רגע עצוב

קסנדרה*

New member
אני רוצה לחלוק איתכם רגע עצוב../images/Emo7.gif

היום נפרדתי מהחתולה שלי shai , מסרתי אותה למשפחה אחרת. אמנם אני יודעת שהיא בידיים טובות אבל הפרידה קשה לי מאד ואני קצת דומעת ועצובה. היא נמסרה מתוך אילוץ ולא מתוך בחירה. הספר של אימוץ החתולה שלי מעניין בפני עצמו. בעבר גידלתי חתולה מגזע "בירמן" בשם אליזבת במשך 19 וחצי שנים ובסופם היא הורדמה, כי היא חלתה. העצב היה גדול, לבי נשבר ובקושי הצלחתי להתאושש, מאד אהבתי אותה. לאחר תקופה פניתי ל"אגודת חובבי החתולים" בחיפה וביקשתי לאמץ חתולה אחרת. ראיתי את shai שוכבת בכלוב, מורדמת לאחר ניתוח עיקור, מכוערת ומלוכלכת ושאלתי עליה, ניסו לשכנע אותי לא לקחת אותה היות והיא עדיין לא מבוייתת. היא נאספה כמה שעות קודם ע"י האגודה מהאזור של כלא "דמון" בכרמל לאחר שהמתקן/הכלא נסגר. נותרו באזור המון חתולים שקיבלו אוכל וטיפול מידי הסוהרים והאסירים והיה חשש שהם לא יוכלו לשרוד. התעקשתי שאני רוצה אותה ולקחתי אותה הבייתה חצי רדומה. היא הפכה לחתולה יפהפייה, הסתבר שהיא מגזע "רוסי כחול". פרוותה בצבע אפור עופרת עם סינר לבן ועיניים בצבע ענבר. יפהפייה אמיתית. טיפלתי בה במסירות במשך 4 שנים והיא הייתה לי לחברה. אהבתי ועדיין אני אוהבת אותה אהבה עזה. היא נהגה לישון איתי ועם בעלי במיטה. להתפנק עלינו ואיתנו. היא תחסר לי מאד. נכון שכרגע היא בידיים טובות, אצל אשה טובה שאוהבת חתולים מאד. יש לי את הטלפון שלה ואני אתקשר ואברר לשלומה ואולי אף אלך לבקר אותה, אבל החלל שנוצר הוא גדול. כואב לי מאד.
 

femme

New member
אוי כמה אני מבינה אותך !

אחרי שאת מגדלת בביתך בעל חיים, חתול או כלב, מתקשרים אליו כמו לבן אדם. מבחינתי אין הבדל. תמיד טענתי שהכלב שלי מבין אותי יותר טוב מהילד שלי וגם יותר ממושמע. אני נוהגת לדבר אליו כמו לבן אדם ואומרים שאני משוגעת. מי שלא אוהב או גידל בבית בעל חיים אינו יכול להבין זאת. לי היתה כלבה שנפטרה לאחר סיבוכים שלאחר לידה והיא היתה אז בת 10 שנים. איך אני בכיתי, איך אני בכיתי, אלהים ! הרבה זמן לא נרגעתי ואפילו לא רציתי לגעת בגורים שלה, כאילו כעסתי עליהם שהיא מתה בגללם. קברתי אותה בלילה בחצר של הבית. עד היום השכנים לא יודעים מזה. אחרי שהיא מתה, שמרתי לעצמי גור ממין זכר לשם שינוי ואני רוצה להגיד לך שאין כמו נקבות : חמות ורכות. הגור הזה היום הוא גם כבר בן 9 שנים ואני כל הזמן אומרת לו : איך מכלבה כזאת טובה יצא כלב כזה מופרע, איך ? הוא לא עונה לי החמור. אבל אני אוהבת אותו גם כן. לא יכולה להירדם בלעדיו בלילה. אני חייבת ללטף את הפרווה שלו. והוא דבוק אלי כמו קרציה. הוא קשור אלי יותר מאמא שלו. קסנדרה, אל תתביישי לבכות. אמנם המקרה שלך שונה, אך טוב לדעת שהחתול בידיים טובות.
 
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif../images/Emo42.gif../images/Emo65.gif|נשיקה

מקווה שכל האייקונים ינחמו ולו במעט בכל מקרה היי חזקה וכשלא תתאפקי רוצי לבקר זה יעודד אותך חיבוק גדול סנדרלין
 

kaya11

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo39.gif../images/Emo141.gif../images/Emo65.gif

לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה להיפרד מהחתולים שלי... קשה לי לעזוב אותם אפילו ליום יומיים...
 

קסנדרה*

New member
תודה לכם נפלאים שלי, כן זה מעודד

כשמישהו מבין אותי ומבין את הריקנות הזו שיש בי כעת. אפילו צלחת האוכל וכלי המים וארגז החול מונחים במקומם, ואני עדיין מסרבת להיפרד. אני מאמינה שאני אתחזק עם הזמן. כן בטח שאלך לבקר אותה, אני חייבת.
 

femme

New member
תלכי לבקר אותה

ותראי שמטפלים בה טוב ואוהבים אותה, אז יעשה לך טוב גם כן.
 

מר בד

New member
../images/Emo7.gif לא הייתי "בחברתי כל היום"

מאז שאני קיים, יש עימי בעל חיים (בדר"כ כלב, אבל היתה גם חתולה שחורה פעם) לא יכול לדמיין חיים ללא חבר כזה. טוב. השראה הכי טובה באה ברגע. אז הינה "משהו על המקום", אולי יעלה בך חיוך (זהירות לא עבר הגהה!) החתול שלי החתול שלי הוא הכי בעולם אוהב אותי יותר מכולם, לוקק את ידי, מתחכך ברגלִי מגרגר בשימחה ששמורה בשבילי. החתול שלי ישן רק איתי מתכרבל בשמחה על קצה מיטתי, בלילה זוחל אל תוך השמיכה נותן נשיקה מחוספסת-לחה. החתול שלי צייד מתוחכם מזנק על עכבר מקצה הסולם, היצור הקטן נבהל ומצייץ זה רק צעצוע, אני מתלוצץ! מר בד.
 

קסנדרה*

New member
חחח מר בד זה העלה חיוך של געגוע

חלק מהשיר החמוד הזה שלך מספר ממש עליה. היא באמת נהגה לישון ליד הרגליים ולהתחכך בנו וליקקה את הפנים כשביקשנו נשיקה. היא תחסר לי מאד.
 
מייאו מייאו (כזה עצוב)

דברי איתה בטלפון ותשלחי אליה את העכבר בפורים בתור משלוח מנות (סתאאאם)
 

shellush

New member
בתור בעלת ../images/Emo107.gif אני יודעת מה זה

להיקשר לבעלי חיים, זה משפחה, זו ממש תוספת למשפחה. ואני מקווה שאולי תוכלי לבקר אותה, למרות שאולי זה לא רעיון טוב כי זה רק יגביר את הגעגועים, אבל לצלצל לשאול לשלומה מדי פעם. אם כבר כתבת לנו על זה, זו תהיה חוצפה לשאול מה הסיבה שנאלצת למסור?! אם לא , אני מבינה ולבי איתך לגמרי!! הזמן מרכך אפילו שכול, אז בודאי שזה ירפא את הגעגוע הזה...
 
למעלה