אני רוצה לכתוב מד"ב
- פותח הנושא demoloc
- פורסם בתאריך
אוקיי
פרק 1: הסוף לשלווה . השנה 2009 על יד הגבול בין רוסיה לצ'צ'ניה ניצב מחסום החוסם כביש צדדי הנכנס לרוסיה. השעה 3 לפנות בוקר. ליד המחסום ניצב ביתן קטן עבור החיילים האוויר היה סמיך וקור כלבים שרר באזורי המדבר בשעות כאלה במחסום אמורים להיות זוג חיילים אך הקור היה מקפיא והם סיכמו בניהם שכל חצי שעה הם התחלפו כך שחייל אחד שומר על המחסום והשני מנמנם לו בשלווה,זה קצת נוגד את הוראות הבטיחות אבל גם שינה היא הכרחית לא? החייל התורן שם לב לזוג האורות הנעים לעברו דרך האובך ובמהירות הפכו זוג האורות למשאית מוארכת שעליה מונחת מיכלית גדולה וגנראטור שיוצר רעש מתון של מנוע מונח על גגה. המשאית לאיטה ממתנת את מהירותה ועוצרת ככה שהחייל נמצא לשמאלו של הנהג, "תעודות בקשה" בקש החייל,הנהג עם מבטא צ'צ'ני בעל עור שחום וזיפי זקן עבים מכסים את סנטרו ענה לו "רגע אחד",הוא משש את מעילו הכניס יד לכיס פנימי של מעילו "חכה רגע" חוזר ומציין. החייל שהוציא פנקס שבו היה אמור לרשום את שמות העוברים משעה מסוימת במחסום שאל בזמן שראשו מורכן לכיוון הפנקס "בינתיים תן לי שמך",הנהג אמר בנימה שקטה "הנה" ובמהירות הוציא אקדח קטן עם משתיק קול וירה בראשו של החייל המופתע שצנח לרצפה,הנהג ירד מהכביש ועקף את המחסום במהירות גבוהה על פני שותפו המנמנם של החייל אשר ישן לו בשלווה בביתן השמירה המחובר למחסום. כך במהירות נסע הנהג דרך כבישי רוסיה עד שלאט לאט התגלתה מול עיניו מוסקבה דרך השלג הקל חיוך גדול עלה על פניו והוא הגביר את לחיצתו על דוושת הגז. הרחובות היו כמעט ריקים בשעת בוקר כה מוקדמת הוא המשיך לנסוע לכיוון עיריית מוסקבה. הוא עבר בכבישים הלבנים באיטיות ושמר על נסיעה בטוחה. למרות השקט ששרר ברחובות גופו היה מלא אדרנלין,הוא נשם בצורה קצובה וכבדה מאוד ויכול הוא היה לשמוע את פעימות ליבו כמו תופים הרועמים. לאיטו הוא נסע והביט קדימה במבט דרוך עד אשר לאט לאט החלה עיריית מוסקבה להצטייר למול עיניו. הוא האט בעודו נכנס לחניית המבנה וחנה קרוב ככל האפשר למבנה. כאשר נכנס למקום החנייה הוא עצר את המשאית ופלט הנחה השעין את מושבו אחורנית ושלח יד למושב לידו המושב היה בצבע חום ומרופט למדי ,על המושב היה מונח קופסת סיגריות ומצית זהוב. הוא הרים את הקופסא ופתח אותה,בתוכה היו מונחות 3 סיגריות,הוא שלף אחת והניח אותה בפיו. בתנועת יד קטנה הוא זרק אותה על המושב לידו ושלח את ידו למצית. הוא הרים אותה ,העמיד את המצית ממתחת לסיגריה ולחץ על הכפתור הקטן במצית מספר פעמים עד אשר נדלקה להבה הוא הרכין את ראשו כך שהסיגריה תיגע בלהבה. הסיגריה נדלקה ושוב בתנועת יד קטנה הוא זרק גם את המצית חזרה למושב. הוא שוב נישען אחורנית ועישן בשלווה עד שעת בוקר מוקדמת. מכוניות כבר החלו להופיע בחנייה לידו ואט אט הבניין החל לשקוק קולות חיים. הוא סובב את המראה שהייתה תלויה בתא הנהג וסקר את פניו. הוא היה בעל צבע עור שחום ושיער שחור קצר מאוד. על פניו היה זקן קצר וזיפי מאוד שעיטר את קצוות פניו , הוא הרים קמעה את ראשו והעביר יד על זקנו ומחשבות רבות החלו להציפו. הנהג יישר את מושבו לבש הבעה מאוד רצינית ,הוציא תמונה ממעילו אשר בה מופעים אישה עם רעלה על בניה בזמן שהיא מניחה ידיה על כתפיהם של שני ילדים,כנראה משפחתו,דמעה קטנה הופיעה ליד עינו אך מהר מאוד נעלמה. "הם עשו את זה, הם אשמים בכל!" . "אבל כולם?" הוא החל חושב וגם עונה עם עצמו "כן כולם!" הם רצחו את אנשיי חיי, אחרי מותם אני לא יותר מקליפה..." , "מייד הם ישלמו!" , "אבל רק חייל אחד הרג את קרוביי , למה אומה שלמה חייבת לסבול?" , "זה אכן חייל אחד הרג אותם... אבל גם חייל אחד הרג את של שכני , וגם אדם אחד הרג את של חברי וגם אדם אחד הרג כל אחד. ביחד ,הם כבר לא אדם אחד, אלא אומה , הם כולם הרגו את קרוביי וקרובי קרוביי". "עדיין אלו היו חיילים , ועכשיו אזרחים עומדים למות" , "אבל גם אני וקרוביי היינו אזרחים לא?!" שוב הופיע הבעת זעם על פניו. הוא הניח את התמונה בעדינות מאחורי ההגה כך שראה אותה כל הזמן. " זה צודק" חשב . הוא הידק אחיזה סביב ההגה,הוא הושיט את ידו אל בסיס ההגה שם מישש באצבעותיו כפתור שחור קטן,שלא אמור להיות שם אילו הייתה זאת משאית רגילה. "מטרותינו צודקות! הזמן הנכון הוא עכשיו! וכל האמצעים כשרים!" ביד שמאל אחז בעוצמה בהגה ביד ימין היה מוכן על הכפתור ופתאום הוא נתן צעקה אדירה ,צעקה כה אדירה עד כי פניו התעוותו ריאותיו התרוקנו "אללה הוא גדול!" ולחץ על המתג. העיר שרק החלה להתעורר לחיים,בעוד צינת הבוקר כרבלה את תושבי העיר יותר מהרגיל לתוך מעיליהם בשנייה הראשונה הכול ניראה שלוו שנייה לאחר מכן מהלומת אור הבזיקה בעיר וכשהאור החל להתפוגג, רעש נורא רמס את השקט היחסי,רק הרעש לבדו ניפץ חלונות לכל תושבי האזור ומייד בעקבותיו באו גל החום וההדף שניפצו ורמסו כל דבר בעיר העצים נתלשו משורשיהם מכוניות עפו באוויר כאילו היו עשויות נייר בתים ששנייה אחת עמדו שנייה אחרי זה נעלמו לתוך ענן אבק שנוצר מקריסתם בעוד ההדף טס לכל הכיוונים פטרייה ענקית של עשן החלה להופיע,הפטרייה רק גדלה וגדלה, שום דבר לא נישמע מעבר לרעש הרעידה של הפיצוץ,שום דבר לא ניראה מבעד למהלומת האור הבוהק,שום דבר לא שרד ולא היה יכול לשרוד כזה דבר מגדולי הערים בעולם הושמדה על ידי גדול אפקט ההרס , פאר הבניה האנושית כנגד פאר ההרס האנושי , תוך כמה זמן הפטרייה החלה לקטון ההדף והרוח נעלמו וגשם של נשורת החלה להציף את החורבות שנותרו,אט אט החל גודל הזוועה להיחשף,במקום שבו עמדו בתים כעת שכבו תלים של אבנים. במקום של מנורות רחוב היו שאריות של ברזל מומס, השמיים היו שחורים מעשן,כתמים שחורים דמויי אדם הופיעה על שאריות הקירות שעמדו חשופים עיר שהייתה פאר! כעת שוכבת בדממה,שקט מוחלט שורר באזור אף לא ציוץ או רחישה נשמעו. דממה ואפילו דבר לא יותר. במקום בו שקקו חיים-כעת נח לו מוות.
פרק 1: הסוף לשלווה . השנה 2009 על יד הגבול בין רוסיה לצ'צ'ניה ניצב מחסום החוסם כביש צדדי הנכנס לרוסיה. השעה 3 לפנות בוקר. ליד המחסום ניצב ביתן קטן עבור החיילים האוויר היה סמיך וקור כלבים שרר באזורי המדבר בשעות כאלה במחסום אמורים להיות זוג חיילים אך הקור היה מקפיא והם סיכמו בניהם שכל חצי שעה הם התחלפו כך שחייל אחד שומר על המחסום והשני מנמנם לו בשלווה,זה קצת נוגד את הוראות הבטיחות אבל גם שינה היא הכרחית לא? החייל התורן שם לב לזוג האורות הנעים לעברו דרך האובך ובמהירות הפכו זוג האורות למשאית מוארכת שעליה מונחת מיכלית גדולה וגנראטור שיוצר רעש מתון של מנוע מונח על גגה. המשאית לאיטה ממתנת את מהירותה ועוצרת ככה שהחייל נמצא לשמאלו של הנהג, "תעודות בקשה" בקש החייל,הנהג עם מבטא צ'צ'ני בעל עור שחום וזיפי זקן עבים מכסים את סנטרו ענה לו "רגע אחד",הוא משש את מעילו הכניס יד לכיס פנימי של מעילו "חכה רגע" חוזר ומציין. החייל שהוציא פנקס שבו היה אמור לרשום את שמות העוברים משעה מסוימת במחסום שאל בזמן שראשו מורכן לכיוון הפנקס "בינתיים תן לי שמך",הנהג אמר בנימה שקטה "הנה" ובמהירות הוציא אקדח קטן עם משתיק קול וירה בראשו של החייל המופתע שצנח לרצפה,הנהג ירד מהכביש ועקף את המחסום במהירות גבוהה על פני שותפו המנמנם של החייל אשר ישן לו בשלווה בביתן השמירה המחובר למחסום. כך במהירות נסע הנהג דרך כבישי רוסיה עד שלאט לאט התגלתה מול עיניו מוסקבה דרך השלג הקל חיוך גדול עלה על פניו והוא הגביר את לחיצתו על דוושת הגז. הרחובות היו כמעט ריקים בשעת בוקר כה מוקדמת הוא המשיך לנסוע לכיוון עיריית מוסקבה. הוא עבר בכבישים הלבנים באיטיות ושמר על נסיעה בטוחה. למרות השקט ששרר ברחובות גופו היה מלא אדרנלין,הוא נשם בצורה קצובה וכבדה מאוד ויכול הוא היה לשמוע את פעימות ליבו כמו תופים הרועמים. לאיטו הוא נסע והביט קדימה במבט דרוך עד אשר לאט לאט החלה עיריית מוסקבה להצטייר למול עיניו. הוא האט בעודו נכנס לחניית המבנה וחנה קרוב ככל האפשר למבנה. כאשר נכנס למקום החנייה הוא עצר את המשאית ופלט הנחה השעין את מושבו אחורנית ושלח יד למושב לידו המושב היה בצבע חום ומרופט למדי ,על המושב היה מונח קופסת סיגריות ומצית זהוב. הוא הרים את הקופסא ופתח אותה,בתוכה היו מונחות 3 סיגריות,הוא שלף אחת והניח אותה בפיו. בתנועת יד קטנה הוא זרק אותה על המושב לידו ושלח את ידו למצית. הוא הרים אותה ,העמיד את המצית ממתחת לסיגריה ולחץ על הכפתור הקטן במצית מספר פעמים עד אשר נדלקה להבה הוא הרכין את ראשו כך שהסיגריה תיגע בלהבה. הסיגריה נדלקה ושוב בתנועת יד קטנה הוא זרק גם את המצית חזרה למושב. הוא שוב נישען אחורנית ועישן בשלווה עד שעת בוקר מוקדמת. מכוניות כבר החלו להופיע בחנייה לידו ואט אט הבניין החל לשקוק קולות חיים. הוא סובב את המראה שהייתה תלויה בתא הנהג וסקר את פניו. הוא היה בעל צבע עור שחום ושיער שחור קצר מאוד. על פניו היה זקן קצר וזיפי מאוד שעיטר את קצוות פניו , הוא הרים קמעה את ראשו והעביר יד על זקנו ומחשבות רבות החלו להציפו. הנהג יישר את מושבו לבש הבעה מאוד רצינית ,הוציא תמונה ממעילו אשר בה מופעים אישה עם רעלה על בניה בזמן שהיא מניחה ידיה על כתפיהם של שני ילדים,כנראה משפחתו,דמעה קטנה הופיעה ליד עינו אך מהר מאוד נעלמה. "הם עשו את זה, הם אשמים בכל!" . "אבל כולם?" הוא החל חושב וגם עונה עם עצמו "כן כולם!" הם רצחו את אנשיי חיי, אחרי מותם אני לא יותר מקליפה..." , "מייד הם ישלמו!" , "אבל רק חייל אחד הרג את קרוביי , למה אומה שלמה חייבת לסבול?" , "זה אכן חייל אחד הרג אותם... אבל גם חייל אחד הרג את של שכני , וגם אדם אחד הרג את של חברי וגם אדם אחד הרג כל אחד. ביחד ,הם כבר לא אדם אחד, אלא אומה , הם כולם הרגו את קרוביי וקרובי קרוביי". "עדיין אלו היו חיילים , ועכשיו אזרחים עומדים למות" , "אבל גם אני וקרוביי היינו אזרחים לא?!" שוב הופיע הבעת זעם על פניו. הוא הניח את התמונה בעדינות מאחורי ההגה כך שראה אותה כל הזמן. " זה צודק" חשב . הוא הידק אחיזה סביב ההגה,הוא הושיט את ידו אל בסיס ההגה שם מישש באצבעותיו כפתור שחור קטן,שלא אמור להיות שם אילו הייתה זאת משאית רגילה. "מטרותינו צודקות! הזמן הנכון הוא עכשיו! וכל האמצעים כשרים!" ביד שמאל אחז בעוצמה בהגה ביד ימין היה מוכן על הכפתור ופתאום הוא נתן צעקה אדירה ,צעקה כה אדירה עד כי פניו התעוותו ריאותיו התרוקנו "אללה הוא גדול!" ולחץ על המתג. העיר שרק החלה להתעורר לחיים,בעוד צינת הבוקר כרבלה את תושבי העיר יותר מהרגיל לתוך מעיליהם בשנייה הראשונה הכול ניראה שלוו שנייה לאחר מכן מהלומת אור הבזיקה בעיר וכשהאור החל להתפוגג, רעש נורא רמס את השקט היחסי,רק הרעש לבדו ניפץ חלונות לכל תושבי האזור ומייד בעקבותיו באו גל החום וההדף שניפצו ורמסו כל דבר בעיר העצים נתלשו משורשיהם מכוניות עפו באוויר כאילו היו עשויות נייר בתים ששנייה אחת עמדו שנייה אחרי זה נעלמו לתוך ענן אבק שנוצר מקריסתם בעוד ההדף טס לכל הכיוונים פטרייה ענקית של עשן החלה להופיע,הפטרייה רק גדלה וגדלה, שום דבר לא נישמע מעבר לרעש הרעידה של הפיצוץ,שום דבר לא ניראה מבעד למהלומת האור הבוהק,שום דבר לא שרד ולא היה יכול לשרוד כזה דבר מגדולי הערים בעולם הושמדה על ידי גדול אפקט ההרס , פאר הבניה האנושית כנגד פאר ההרס האנושי , תוך כמה זמן הפטרייה החלה לקטון ההדף והרוח נעלמו וגשם של נשורת החלה להציף את החורבות שנותרו,אט אט החל גודל הזוועה להיחשף,במקום שבו עמדו בתים כעת שכבו תלים של אבנים. במקום של מנורות רחוב היו שאריות של ברזל מומס, השמיים היו שחורים מעשן,כתמים שחורים דמויי אדם הופיעה על שאריות הקירות שעמדו חשופים עיר שהייתה פאר! כעת שוכבת בדממה,שקט מוחלט שורר באזור אף לא ציוץ או רחישה נשמעו. דממה ואפילו דבר לא יותר. במקום בו שקקו חיים-כעת נח לו מוות.
2
המקום בו שגשג האור כעת שרוי בחושך. מי היה מאמין שבוקר ככל בוקר עבור תושבי מוסקבה ייגמר כך? אף אחד לא שיער! כולם ידעו על האיומים מצד הצ'צ'נים אבל אף אחד לא דמיין בחלומותיו הכי שחורים על תרחיש כזה! עם בוא הבוקר כל ערוץ טלוויזיה דיווח על הזוועות. כל רוסיה כולה הייתה שרויה בהלם. ---------------------------------------------( <> )--------------------------------------------------- תוך שניות מספר רוב העולם היה מרותק למסכי הטלוויזיה שדיווחו על האסון,כמובן שאף כתב לא העז להתקרב אפילו לאזור נגוע הקרינה הזה . ---------------------------------------------( <> )--------------------------------------------------- כדקות מספר לאחר הפיצוץ הנוראי הטלפון צלצול בבית הנופש המרוחק של נשיא רוסיה, וֹוָה רֶפַאֵלְסְקִי. "לא אמרת להם שאתה בחופשה!?" גערה בו אישתו בלי לטרוח אפילו לפקוח את העיניים בזמן ששניהם היו מכורבלים בשמיכת הפּוּך החמימה. "כן אמרתי,שאני אחזור למשרד מישהו יקבל על זה..." אמר ווה בזמן שהוא נאבק כדי להתעורר, "טוב תענה כבר!" המשיכה אשתו לגעור. "בסדר בסדר" אמר ושלח את ידו לשפופרת הטלפון. "כאן הנשיא" אמר בנמנום. קול מאוד רציני ומודאג עלה מן השפופרת "אדוני הנשיא,יש לנו מצב חירום" "מה כל כך חירום שהיית צריך להעיר אותי בזמן החופשה הראשונה שלי כבר שנה וחצי!?" הפעם הנשיא היה זה שגער. "איבדנו את הבירה" אמר הקול בנימה שקטה ותקיפה. "מה!?",אמר הנשיא ותקף "אם זה איזה בדיחה גרועה..." הקול קטע אותו "יש מסוק בדרך עליך,יש לך 10 דקות" מיד לאחר כך נותקה השיחה. הנשיא קפץ במהירות מהמיטה והחל להתארגן "לאן אתה הולך?" אמרה אישתו. " יש לי את מקרה החירום הגדול בהיסטוריה או עובד מפוטר עם בדיחה גרועה". "מסכן אתה עוד צריך לעבוד ועוד כאשר..." החלה אישתו למלמל הברות לא מובנות מתוך ערפול עד שלבסוף נרדמה כליל. הנשיא ביד אחת נאבק כדי לשים את מכנסיו וביד השנייה פשפש בארונו עבור המזוודה שלו. לבסוף עם שיער פרוע ולא מסורק קורי שינה עדיין בצידי עיניו ובלי אפילו כוס קפה הוא הזדרז למנחת מסוקים שנמצאת בחצר בית החופש לו. הוא רץ לכיוון המסוק שכבר חנה וליד דלת המסוק עמד אחד משריו "עלה במהירות,נדריך אותך בדרך!" צעק עליו. הנשיא עלה למסוק התיישב על אחד המושבים הכי קרובים אליו ומייד החל לעדכן אותו השר על הפיצוץ במוסקבה. כעבור כשעה וקצת הגיע למקלט חירום באחד מהאזורים הנידחים ברוסיה הוא ירד מהמסוק בצעדים מהירים בעוד הוא מוקף במאבטחים הוא המשיך ללכת,האזור ניראה שומם לחלוטין חוץ מגבעה קטנה ועל אחד מצידיה דלת בטון ופלדה ועל אחת מקורות הדלת היה חור עגול בדיוק ומעליו שתי נורות אדומה וירוקה. הנשיא הכניס את אצבעו לתוך החריץ ומיד מחט דקיקה ננעצה באצבעו שאבה טיפה מדמו ונשלפה מאצבעו במהירות שנכנסה. הנשיא שלף את אצבעו ולאחר כמה שניות נדלקה הנורה הירוקה ונשמעו קולות של מנועים ולפתע דלתות הפלדה נפתחו. "מכאן" אמר אחד המאבטחים ושלף את ידו קדימה בצורת מחווה כדי להוביל את הנשיא. הנשיא נכנס לתוך המעלית עם שני המאבטחים לצידו ובקול מנועים רועם נסגרו הדלתות והמעלית החלה לרדת ,המעלית ירדה במהירות מאוד גבוהה,תוך שניות אוזני הנוסעים נאטמו. לאחר כמה דקות נפתחו הדלתות ומול המעלית עמד מסדרון ארוך,כולו עשוי בטון מזוין. לכל אורך המסדרון היו דלתות רבות ומעט צמתים ובקצה המסדרון ניצבה דלת מפלדה. הדלת הייתה זהובה במקצת ונראתה כדלת כבדה וחזקה במיוחד. הנשיא הלך מלווה בשני שומריו בהליכות מהירות עד קצה המסדרון,השומרים פתחו לו את הדלת והוא עבר דרכה במהירות. בשנייה שהוא חצה את הדלת היא נסגרה מאחוריו כששני השומרים נותרים בחוץ. מולו עמד שולחן מוארך, היה מקום אחד בראש השולחן ומולו,ולפחות 20 בכל צד,כל הכיסאות היו תפוסים על ידי אנשי צבא ושרים חוץ מכסא אחד בראש השולחן שהיה שמור לו. על הקירות היו תלויים מפות של אזורים במוסקבה,של הדרכים שמובילות אליה,של צ'צ'ניה, של מבוקשים ושאר דפים שעלולים להיות רלוונטיים לנושא. הנשיא לא האט ומייד התקדם למושב שלו,הסיט אותו מעט אחורה והתיישב עליו. "מה בדיוק קרה?" אמר בעצבנות הנשיא עם מבט מאוד רציני בעיניו. "בשעה אפס שש מאות ואחת עשרה (06:11 בבוקר) משאית הנושאת פצצה גרעינית פוצצה עצמה על יד בניין העירייה במוסקבה" אמר אחד מאנשיו הצבא שישבו לידו,הוא לקח נשימה קצרה והמשיך "הוא הרס את מרבית מוסקבה,רבים מראשי הממשל נעלמו בהתקפה, אנו בהרכב מאוד חסר, אדוני". "מניין קורבנות?" שאל הנשיא. מוערך במיליונים" אמר עוד אדם מהיושבים לצידו,גם הוא היה בתלבושת צבאית. "אנו איננו יכולים לשלוח לאזור כוחות הצלה,הסיכון מהקרינה גדול מידי" אמר אחד מהשרים של הנשיא,בניגוד לקודמיו הוא אינו היה בתלבושת צבאית. "אנו יודעים מי אחראי להתקפה?" המשיך בתחקורו הנשיא. אדם בלבוש שחור ענה לו "מידע מודיעיני מצביע על קבוצת פנאטים מוסלמים מצ'צ'ניה המכנים את עצמם "הארגון להקמה של צ'צ'ניה מוסלמית (הְאַצֶ'"ם)" בהנהגתו של אמיר אל-שריף" . "ולא היה לנו התראות על הכוונה לפיגוע?" שאל את האיש בשחור אחד מאנשי יד ימינו של הנשיא שבאופן טבעי ישב באחד המושבים הקרובים לנשיא. "תמיד יש התרעות,אנחנו לא חיים בעידן נטול איומים!" התרגז האיש בשחור. "אז למה לא הכפלתם את ההגנות באזור?" ענה לו בטון זהה לטון של האיש בשחור. "לא היה לנו התרעות ממוקדות על המקום, לא ידענו אפילו שהיה לארגון האצ"'ם פצצה גרעינית,וגם לא ידענו על פיגוע ספציפי שהיה מתוכנן ליד עריית מוסקבה" "אתה אומר את זה כאילו זה סתם עוד פיגוע!,זה לא היה מתוכנן ליד עריית מוסקבה זה היה מתוכנן להשמיד מיליונים מאזרחי מוסקבה!" אמר איש יד ימינו.
המקום בו שגשג האור כעת שרוי בחושך. מי היה מאמין שבוקר ככל בוקר עבור תושבי מוסקבה ייגמר כך? אף אחד לא שיער! כולם ידעו על האיומים מצד הצ'צ'נים אבל אף אחד לא דמיין בחלומותיו הכי שחורים על תרחיש כזה! עם בוא הבוקר כל ערוץ טלוויזיה דיווח על הזוועות. כל רוסיה כולה הייתה שרויה בהלם. ---------------------------------------------( <> )--------------------------------------------------- תוך שניות מספר רוב העולם היה מרותק למסכי הטלוויזיה שדיווחו על האסון,כמובן שאף כתב לא העז להתקרב אפילו לאזור נגוע הקרינה הזה . ---------------------------------------------( <> )--------------------------------------------------- כדקות מספר לאחר הפיצוץ הנוראי הטלפון צלצול בבית הנופש המרוחק של נשיא רוסיה, וֹוָה רֶפַאֵלְסְקִי. "לא אמרת להם שאתה בחופשה!?" גערה בו אישתו בלי לטרוח אפילו לפקוח את העיניים בזמן ששניהם היו מכורבלים בשמיכת הפּוּך החמימה. "כן אמרתי,שאני אחזור למשרד מישהו יקבל על זה..." אמר ווה בזמן שהוא נאבק כדי להתעורר, "טוב תענה כבר!" המשיכה אשתו לגעור. "בסדר בסדר" אמר ושלח את ידו לשפופרת הטלפון. "כאן הנשיא" אמר בנמנום. קול מאוד רציני ומודאג עלה מן השפופרת "אדוני הנשיא,יש לנו מצב חירום" "מה כל כך חירום שהיית צריך להעיר אותי בזמן החופשה הראשונה שלי כבר שנה וחצי!?" הפעם הנשיא היה זה שגער. "איבדנו את הבירה" אמר הקול בנימה שקטה ותקיפה. "מה!?",אמר הנשיא ותקף "אם זה איזה בדיחה גרועה..." הקול קטע אותו "יש מסוק בדרך עליך,יש לך 10 דקות" מיד לאחר כך נותקה השיחה. הנשיא קפץ במהירות מהמיטה והחל להתארגן "לאן אתה הולך?" אמרה אישתו. " יש לי את מקרה החירום הגדול בהיסטוריה או עובד מפוטר עם בדיחה גרועה". "מסכן אתה עוד צריך לעבוד ועוד כאשר..." החלה אישתו למלמל הברות לא מובנות מתוך ערפול עד שלבסוף נרדמה כליל. הנשיא ביד אחת נאבק כדי לשים את מכנסיו וביד השנייה פשפש בארונו עבור המזוודה שלו. לבסוף עם שיער פרוע ולא מסורק קורי שינה עדיין בצידי עיניו ובלי אפילו כוס קפה הוא הזדרז למנחת מסוקים שנמצאת בחצר בית החופש לו. הוא רץ לכיוון המסוק שכבר חנה וליד דלת המסוק עמד אחד משריו "עלה במהירות,נדריך אותך בדרך!" צעק עליו. הנשיא עלה למסוק התיישב על אחד המושבים הכי קרובים אליו ומייד החל לעדכן אותו השר על הפיצוץ במוסקבה. כעבור כשעה וקצת הגיע למקלט חירום באחד מהאזורים הנידחים ברוסיה הוא ירד מהמסוק בצעדים מהירים בעוד הוא מוקף במאבטחים הוא המשיך ללכת,האזור ניראה שומם לחלוטין חוץ מגבעה קטנה ועל אחד מצידיה דלת בטון ופלדה ועל אחת מקורות הדלת היה חור עגול בדיוק ומעליו שתי נורות אדומה וירוקה. הנשיא הכניס את אצבעו לתוך החריץ ומיד מחט דקיקה ננעצה באצבעו שאבה טיפה מדמו ונשלפה מאצבעו במהירות שנכנסה. הנשיא שלף את אצבעו ולאחר כמה שניות נדלקה הנורה הירוקה ונשמעו קולות של מנועים ולפתע דלתות הפלדה נפתחו. "מכאן" אמר אחד המאבטחים ושלף את ידו קדימה בצורת מחווה כדי להוביל את הנשיא. הנשיא נכנס לתוך המעלית עם שני המאבטחים לצידו ובקול מנועים רועם נסגרו הדלתות והמעלית החלה לרדת ,המעלית ירדה במהירות מאוד גבוהה,תוך שניות אוזני הנוסעים נאטמו. לאחר כמה דקות נפתחו הדלתות ומול המעלית עמד מסדרון ארוך,כולו עשוי בטון מזוין. לכל אורך המסדרון היו דלתות רבות ומעט צמתים ובקצה המסדרון ניצבה דלת מפלדה. הדלת הייתה זהובה במקצת ונראתה כדלת כבדה וחזקה במיוחד. הנשיא הלך מלווה בשני שומריו בהליכות מהירות עד קצה המסדרון,השומרים פתחו לו את הדלת והוא עבר דרכה במהירות. בשנייה שהוא חצה את הדלת היא נסגרה מאחוריו כששני השומרים נותרים בחוץ. מולו עמד שולחן מוארך, היה מקום אחד בראש השולחן ומולו,ולפחות 20 בכל צד,כל הכיסאות היו תפוסים על ידי אנשי צבא ושרים חוץ מכסא אחד בראש השולחן שהיה שמור לו. על הקירות היו תלויים מפות של אזורים במוסקבה,של הדרכים שמובילות אליה,של צ'צ'ניה, של מבוקשים ושאר דפים שעלולים להיות רלוונטיים לנושא. הנשיא לא האט ומייד התקדם למושב שלו,הסיט אותו מעט אחורה והתיישב עליו. "מה בדיוק קרה?" אמר בעצבנות הנשיא עם מבט מאוד רציני בעיניו. "בשעה אפס שש מאות ואחת עשרה (06:11 בבוקר) משאית הנושאת פצצה גרעינית פוצצה עצמה על יד בניין העירייה במוסקבה" אמר אחד מאנשיו הצבא שישבו לידו,הוא לקח נשימה קצרה והמשיך "הוא הרס את מרבית מוסקבה,רבים מראשי הממשל נעלמו בהתקפה, אנו בהרכב מאוד חסר, אדוני". "מניין קורבנות?" שאל הנשיא. מוערך במיליונים" אמר עוד אדם מהיושבים לצידו,גם הוא היה בתלבושת צבאית. "אנו איננו יכולים לשלוח לאזור כוחות הצלה,הסיכון מהקרינה גדול מידי" אמר אחד מהשרים של הנשיא,בניגוד לקודמיו הוא אינו היה בתלבושת צבאית. "אנו יודעים מי אחראי להתקפה?" המשיך בתחקורו הנשיא. אדם בלבוש שחור ענה לו "מידע מודיעיני מצביע על קבוצת פנאטים מוסלמים מצ'צ'ניה המכנים את עצמם "הארגון להקמה של צ'צ'ניה מוסלמית (הְאַצֶ'"ם)" בהנהגתו של אמיר אל-שריף" . "ולא היה לנו התראות על הכוונה לפיגוע?" שאל את האיש בשחור אחד מאנשי יד ימינו של הנשיא שבאופן טבעי ישב באחד המושבים הקרובים לנשיא. "תמיד יש התרעות,אנחנו לא חיים בעידן נטול איומים!" התרגז האיש בשחור. "אז למה לא הכפלתם את ההגנות באזור?" ענה לו בטון זהה לטון של האיש בשחור. "לא היה לנו התרעות ממוקדות על המקום, לא ידענו אפילו שהיה לארגון האצ"'ם פצצה גרעינית,וגם לא ידענו על פיגוע ספציפי שהיה מתוכנן ליד עריית מוסקבה" "אתה אומר את זה כאילו זה סתם עוד פיגוע!,זה לא היה מתוכנן ליד עריית מוסקבה זה היה מתוכנן להשמיד מיליונים מאזרחי מוסקבה!" אמר איש יד ימינו.
3
"מדקירת סכין ועד פצצה גרעינית,אנחנו צריכים מידע מדויק כדי לפעול!,אנחנו לא יכולים לשסות את הצבא בכל איום,תחשוב על העלויות!,בעצם עלויות זה אפילו לא רלוונטי כשאין מספיק אנשים בצבא כדי לבצע פשיטה על כל רמז ללא בסיס. אנחנו חייבים ,הוכחות, מיקום,אחראיים ועוד הוכחות כדי לבצע פשיטה או מעצר!" שני האנשים החלו צועקים זה על זה. "שקט!" נתן לפתע הנשיא צעקה. כל הסובבים הסתכלו עליו בהלם עקב ההתפרצות הבלתי צפויה. הוא קם מכיסאו ונשען בעוצמה על השולחן עם ידיו כך שגבו היה מעוקם וכתפיו בלטו קמעה מגבו. "זה לא משנה כרגע אם ניתן או לא היה ניתן לעצור את זה!,זה וויכוח שמתווכחים אותו רק אחרי שפתרנו את התסבוכת שאנו עכשיו בה". הוא בתנועה חדה הושיט את ידו והצביע הצדה. "אתם מודעים לעובדה שעכשיו חצי מהעולם מסתכל במסכי הטלוויזיה,שומע במכשירי הרדיו וקורא באינטרנט על כיצד הופלה מגדולת המעצמות על ברכיה על ידי ארגון טרור קטן שאף אחד לא שמע עליו עד כה. איזה מן תדמית אנו מכינים לעצמנו!? " עוד אדם מקצהו השני של השולחן צעק "אנחנו אמורים לתקוף קבוצה שלא נמצאת בשום מקום!?,אין חנו מושג היכן יש תאים שלהם!,אנחנו מנחשים שהם ממוקמים ברחבי רוסיה ובעיקר בצ'צ'ניה אבל באותה מידה הם יכולים להיות גם בצפון יפן!" מולו קם אחד אנשי הצבא וצעק "אנחנו ניכנס וניכנס חזק בצ'צ'נים,נשמיד כל אבן שעלולה להיות חשודה. נהפוך את המקום לקבר המוני לאויבינו!". אדם שישב ליד האיש הקודם בקצה השולחן צעק "אני חושב שזה מה שאנחנו עושים ב10 שנים האחרונות ואני לא רואה תועלת!" "אם ננסה לעקוף מעליהם,אל התושבים,נעזור לתושבים לשפץ ולתקן את ביתם ועירם הם לא יתמכו בארגוני הטרור". אדם אחר אמר בקול גבוהה שהציניות נשמעת מכל מילה שנייה בו "זה רעיון מבריק!,הם יפוצצו אותנו! ואנחנו ניתן להם כסף!,לא רק זה,גם ניבנה להם בתים,באותו הזמן אולי גם נספק להם נשק,כמובן למען השלום. " "כי אדם עם נשק הוא אדם שקול נכון?." דיפלומטיה לא נגד טרור!" "אבל אין לנו נשק אחר !" אמר אחד הנוכחים,"רובה יהרוג אחד,ועל כל אחד יהיה להם גיבור מעונה,ויבוא עוד עשרים לארגונים שלהם!" כל מה שאנו עושים זה לחזק אותם!" "אני לא רואה איך לרוקן מחסנית בין הצלעות מחזקת אדם!" ענה עוד אחד מקצה השולחן. "אדם זה הורג,ארגון זה מחזק,אתה חושב שהם נלחמים כמונו." "אצלם זה שונה ערך אדם הוא אפס ופחות וכל הרוג רק מעורר פרובוקציות בעולם על כמה הם מסכנים ואיך אנו טובחים באנשים תמימים" "ולא רק שהם מקבלים תמיכה עולמית,הם מקבלים גם תמיכה מהעם ועוד מתנדבים!. ומה אנו מקבלים?,הכתמת הדעה העולמית אלינו,איזה מסכנים הם ואיזה חסרי רחמים אנחנו,נשמע מוכר!?" לפתע נשמעה דפיקה על הדלת ואישה שחורת שיער בשנות השלושים ומשהו לחייה נכנסה. היא לבשה תגית עם שם על בגדיה ומתחת לשם היה כתוב את מעמדה,היא הייתה אחת מהמזכירות שעובדות שם היא נכנסה לחדר התכופפה ונשענה על משענת הכסא ולחשה לאוזני הנשיא: " ארצות הברית הודיעה שהיא תשלח לנו תמיכה הומניטארית בהקדם האפשרי, והם מבקשים התייעצות איתם לפני כל צעד מלחמתי כנגד מישהו, בהתאם לנסיבות היא מוכנה גם לספק נשק וכוח צבאי" היא סיימה לדבר ויישרה את גבה,הנשיא חשב לרגע וסימן לה באצבעותיו שהיא רשאית ללכת. היא הסתובבה יצאה מהחדר וסגרה את הדלת. הנשיא ישב וחשב בקדחתנות בעוד הוא נשען על אגרופו הקמוץ. באותו הרגע כל המבטים של נוכחי השולחן היו מופנות אליו. הוא הרים מעט את ראשו ואמר בשקט "יש לנו תמיכה אמריקאית בינתיים". בשנייה שהוא סיים לדבר איש הצבא צעק "ידעתי!,אחרי האחת עשר בספטמבר הם יודעים מה זה טרור,הם יהיו לצידנו, עוד הוכחה שעלינו להשתמש בכוח נגד הצ'צ'נים!" "זה לא הצ'צ'נים,אלו הם האצ'"ם,הם לא מיצגים את כל הצ'צ'נים,הם ארגון אחד, הם רק מפלגה כמו כל מפלגה,רק יותר אלימים,אנחנו לא יכולים לתקוף את כל צ'צ'ניה רק בשביל ארגון אחד" אמר אחד מהאנשים בקצה השולחן. הפעם הוויכוח טיפה התמתן הם לא צעקו כמו מקודם,הם דיברו, אמנם לא בלחישה, הוויכוח עדיין היה רועש אבל פחות ממקודם שהיו רק צעקות שהתערבבו אחת בשנייה. "שהמפלגה הנאצית הייתה בשלטון אנחנו תקפנו את גרמנייה ..." סתר אותו נוכח אחר בשולחן. "זה שונה כי..." אחד מהאנשים קטע אותו "שונה במה בדיוק?" "זה שונה כי א',לא היינו דמוקרטים היינו סובייטים,זה היה שלטון שונה לגמרי ו-ב' כי אז המפלגה הנאצית לא הייתה סתם עוד חבורה של בריונים,הם היו בשלטון! והם תקפו אותנו לא אנחנו אותם!" "נו!?" התרגז אחד אנשי הצבא "והפיצוץ במוסקבה לא היה תקיפה!?" "ועד כמה שזכור לי אנחנו ניצחנו במלחמה נגד גרמניה הנאצית". "ניצחנו? זה מה שקרה? אתה פתחת ספר היסטוריה? מתו לנו יותר אנשים מאשר לגרמנים!" ענה לו אחד מהאנשים לצידי הנשיא. "אבל מי הובס לבסוף? אנחנו?" אמר אחד אנשי הצבא בעוד הוא תוקע בדובר הקודם לו מבט של ניצחון. "הם אכן הובסו, אבל אתה מוכן לאבד כל כך הרבה אנשים בקרב הזה? , אתה חושב שהעם יהיה מוכן לזה?" המבט המנצח הפך למבט מושפל ומייד חזר למבט עצבני כמו לפני דקה "הפעם זה יהיה שונה!" "איך זה יהיה שונה?" ענה לו אותו אדם. "כי הם לא כל כך מאורגנים כמו הגרמנים, לא כל כך גדולים כמו הגרמנים,לא כל כך חכמים כמו החכמים הגרמנים והפעם אנחנו מי שיבצע את ההתקפה הצבאית הראשונה." ענה אחד מאנשי הצבא "מאורגנים?,הם מאוד. חוכמה? לא כדאי לך לזלזל, גודל? אנחנו אמנם גדולים יותר אבל זה שטח הבית שלהם, ואל תשכח שהם מודעים לעובדה שאנחנו נתקוף עוד מהשנייה שהם תכננו את המבצע הזה,אז הם מוכנים היטב לתקיפה מצידנו". "ואנחנו לא נאכזב אותם" אמר אחד מיושבי השולחן.
"מדקירת סכין ועד פצצה גרעינית,אנחנו צריכים מידע מדויק כדי לפעול!,אנחנו לא יכולים לשסות את הצבא בכל איום,תחשוב על העלויות!,בעצם עלויות זה אפילו לא רלוונטי כשאין מספיק אנשים בצבא כדי לבצע פשיטה על כל רמז ללא בסיס. אנחנו חייבים ,הוכחות, מיקום,אחראיים ועוד הוכחות כדי לבצע פשיטה או מעצר!" שני האנשים החלו צועקים זה על זה. "שקט!" נתן לפתע הנשיא צעקה. כל הסובבים הסתכלו עליו בהלם עקב ההתפרצות הבלתי צפויה. הוא קם מכיסאו ונשען בעוצמה על השולחן עם ידיו כך שגבו היה מעוקם וכתפיו בלטו קמעה מגבו. "זה לא משנה כרגע אם ניתן או לא היה ניתן לעצור את זה!,זה וויכוח שמתווכחים אותו רק אחרי שפתרנו את התסבוכת שאנו עכשיו בה". הוא בתנועה חדה הושיט את ידו והצביע הצדה. "אתם מודעים לעובדה שעכשיו חצי מהעולם מסתכל במסכי הטלוויזיה,שומע במכשירי הרדיו וקורא באינטרנט על כיצד הופלה מגדולת המעצמות על ברכיה על ידי ארגון טרור קטן שאף אחד לא שמע עליו עד כה. איזה מן תדמית אנו מכינים לעצמנו!? " עוד אדם מקצהו השני של השולחן צעק "אנחנו אמורים לתקוף קבוצה שלא נמצאת בשום מקום!?,אין חנו מושג היכן יש תאים שלהם!,אנחנו מנחשים שהם ממוקמים ברחבי רוסיה ובעיקר בצ'צ'ניה אבל באותה מידה הם יכולים להיות גם בצפון יפן!" מולו קם אחד אנשי הצבא וצעק "אנחנו ניכנס וניכנס חזק בצ'צ'נים,נשמיד כל אבן שעלולה להיות חשודה. נהפוך את המקום לקבר המוני לאויבינו!". אדם שישב ליד האיש הקודם בקצה השולחן צעק "אני חושב שזה מה שאנחנו עושים ב10 שנים האחרונות ואני לא רואה תועלת!" "אם ננסה לעקוף מעליהם,אל התושבים,נעזור לתושבים לשפץ ולתקן את ביתם ועירם הם לא יתמכו בארגוני הטרור". אדם אחר אמר בקול גבוהה שהציניות נשמעת מכל מילה שנייה בו "זה רעיון מבריק!,הם יפוצצו אותנו! ואנחנו ניתן להם כסף!,לא רק זה,גם ניבנה להם בתים,באותו הזמן אולי גם נספק להם נשק,כמובן למען השלום. " "כי אדם עם נשק הוא אדם שקול נכון?." דיפלומטיה לא נגד טרור!" "אבל אין לנו נשק אחר !" אמר אחד הנוכחים,"רובה יהרוג אחד,ועל כל אחד יהיה להם גיבור מעונה,ויבוא עוד עשרים לארגונים שלהם!" כל מה שאנו עושים זה לחזק אותם!" "אני לא רואה איך לרוקן מחסנית בין הצלעות מחזקת אדם!" ענה עוד אחד מקצה השולחן. "אדם זה הורג,ארגון זה מחזק,אתה חושב שהם נלחמים כמונו." "אצלם זה שונה ערך אדם הוא אפס ופחות וכל הרוג רק מעורר פרובוקציות בעולם על כמה הם מסכנים ואיך אנו טובחים באנשים תמימים" "ולא רק שהם מקבלים תמיכה עולמית,הם מקבלים גם תמיכה מהעם ועוד מתנדבים!. ומה אנו מקבלים?,הכתמת הדעה העולמית אלינו,איזה מסכנים הם ואיזה חסרי רחמים אנחנו,נשמע מוכר!?" לפתע נשמעה דפיקה על הדלת ואישה שחורת שיער בשנות השלושים ומשהו לחייה נכנסה. היא לבשה תגית עם שם על בגדיה ומתחת לשם היה כתוב את מעמדה,היא הייתה אחת מהמזכירות שעובדות שם היא נכנסה לחדר התכופפה ונשענה על משענת הכסא ולחשה לאוזני הנשיא: " ארצות הברית הודיעה שהיא תשלח לנו תמיכה הומניטארית בהקדם האפשרי, והם מבקשים התייעצות איתם לפני כל צעד מלחמתי כנגד מישהו, בהתאם לנסיבות היא מוכנה גם לספק נשק וכוח צבאי" היא סיימה לדבר ויישרה את גבה,הנשיא חשב לרגע וסימן לה באצבעותיו שהיא רשאית ללכת. היא הסתובבה יצאה מהחדר וסגרה את הדלת. הנשיא ישב וחשב בקדחתנות בעוד הוא נשען על אגרופו הקמוץ. באותו הרגע כל המבטים של נוכחי השולחן היו מופנות אליו. הוא הרים מעט את ראשו ואמר בשקט "יש לנו תמיכה אמריקאית בינתיים". בשנייה שהוא סיים לדבר איש הצבא צעק "ידעתי!,אחרי האחת עשר בספטמבר הם יודעים מה זה טרור,הם יהיו לצידנו, עוד הוכחה שעלינו להשתמש בכוח נגד הצ'צ'נים!" "זה לא הצ'צ'נים,אלו הם האצ'"ם,הם לא מיצגים את כל הצ'צ'נים,הם ארגון אחד, הם רק מפלגה כמו כל מפלגה,רק יותר אלימים,אנחנו לא יכולים לתקוף את כל צ'צ'ניה רק בשביל ארגון אחד" אמר אחד מהאנשים בקצה השולחן. הפעם הוויכוח טיפה התמתן הם לא צעקו כמו מקודם,הם דיברו, אמנם לא בלחישה, הוויכוח עדיין היה רועש אבל פחות ממקודם שהיו רק צעקות שהתערבבו אחת בשנייה. "שהמפלגה הנאצית הייתה בשלטון אנחנו תקפנו את גרמנייה ..." סתר אותו נוכח אחר בשולחן. "זה שונה כי..." אחד מהאנשים קטע אותו "שונה במה בדיוק?" "זה שונה כי א',לא היינו דמוקרטים היינו סובייטים,זה היה שלטון שונה לגמרי ו-ב' כי אז המפלגה הנאצית לא הייתה סתם עוד חבורה של בריונים,הם היו בשלטון! והם תקפו אותנו לא אנחנו אותם!" "נו!?" התרגז אחד אנשי הצבא "והפיצוץ במוסקבה לא היה תקיפה!?" "ועד כמה שזכור לי אנחנו ניצחנו במלחמה נגד גרמניה הנאצית". "ניצחנו? זה מה שקרה? אתה פתחת ספר היסטוריה? מתו לנו יותר אנשים מאשר לגרמנים!" ענה לו אחד מהאנשים לצידי הנשיא. "אבל מי הובס לבסוף? אנחנו?" אמר אחד אנשי הצבא בעוד הוא תוקע בדובר הקודם לו מבט של ניצחון. "הם אכן הובסו, אבל אתה מוכן לאבד כל כך הרבה אנשים בקרב הזה? , אתה חושב שהעם יהיה מוכן לזה?" המבט המנצח הפך למבט מושפל ומייד חזר למבט עצבני כמו לפני דקה "הפעם זה יהיה שונה!" "איך זה יהיה שונה?" ענה לו אותו אדם. "כי הם לא כל כך מאורגנים כמו הגרמנים, לא כל כך גדולים כמו הגרמנים,לא כל כך חכמים כמו החכמים הגרמנים והפעם אנחנו מי שיבצע את ההתקפה הצבאית הראשונה." ענה אחד מאנשי הצבא "מאורגנים?,הם מאוד. חוכמה? לא כדאי לך לזלזל, גודל? אנחנו אמנם גדולים יותר אבל זה שטח הבית שלהם, ואל תשכח שהם מודעים לעובדה שאנחנו נתקוף עוד מהשנייה שהם תכננו את המבצע הזה,אז הם מוכנים היטב לתקיפה מצידנו". "ואנחנו לא נאכזב אותם" אמר אחד מיושבי השולחן.
4
"אני אמור להודיע על מלחמה?,אתם זוכרים שאני חייב לנאום כמה שיותר מוקדם,בטח לפני שלטרוריסטים יהיה זמן לפרסם קלטת שבטח הם כבר הקליטו מראש,אני בטוח שעכשיו היא עושה את דרכה לידי התקשורת" אמר הנשיא. קולו של אחד מאנשי יד ימינו של הנשיא נשמע "אני מציע שקודם נודיע לעם על ההתקפה, נביע סימפטיה עבור הנספים...". "הנרצחים" קטע אותו אחד מאנשי הימין בעודו נישען אחורה על כיסאו וסימן לו להמשיך. "בסדר,הנרצחים" אמר הנשיא. "בכול מקרה אנו קודם נביע סימפטיה,נודיע שנעשה הכול כדי לבנות את מחדש את הבתים ההרוסים,וגם נודיע על מבצעי חיפוש והצלה כללים,צעדים צבאיים נשקול בהמשך". יושבי השולחן הביטו איש לימינו לרגע לפני שאמר שוב הנשיא "הישיבה הזאת סגורה,אנו נתכנס שוב אחרי הנאום שלי" אמר הנשיא. "אבל יש לנו צעדים צבאיים לתכנן בדחיפות!" הזכיר אחד אנשי הצבא. "יש לנו צעדים אזרחים דחופים עוד יותר" ענה הנשיא. בתום דברי החלו האנשים לאסוף את הניירת הפזורה על השולחן וכולם פנו לעיסוקיהם (לאף אחד לא היה זמן פנוי והעבודה הייתה רבה). ---------------------------------------------( <> )---------------------------------------------------
"אני אמור להודיע על מלחמה?,אתם זוכרים שאני חייב לנאום כמה שיותר מוקדם,בטח לפני שלטרוריסטים יהיה זמן לפרסם קלטת שבטח הם כבר הקליטו מראש,אני בטוח שעכשיו היא עושה את דרכה לידי התקשורת" אמר הנשיא. קולו של אחד מאנשי יד ימינו של הנשיא נשמע "אני מציע שקודם נודיע לעם על ההתקפה, נביע סימפטיה עבור הנספים...". "הנרצחים" קטע אותו אחד מאנשי הימין בעודו נישען אחורה על כיסאו וסימן לו להמשיך. "בסדר,הנרצחים" אמר הנשיא. "בכול מקרה אנו קודם נביע סימפטיה,נודיע שנעשה הכול כדי לבנות את מחדש את הבתים ההרוסים,וגם נודיע על מבצעי חיפוש והצלה כללים,צעדים צבאיים נשקול בהמשך". יושבי השולחן הביטו איש לימינו לרגע לפני שאמר שוב הנשיא "הישיבה הזאת סגורה,אנו נתכנס שוב אחרי הנאום שלי" אמר הנשיא. "אבל יש לנו צעדים צבאיים לתכנן בדחיפות!" הזכיר אחד אנשי הצבא. "יש לנו צעדים אזרחים דחופים עוד יותר" ענה הנשיא. בתום דברי החלו האנשים לאסוף את הניירת הפזורה על השולחן וכולם פנו לעיסוקיהם (לאף אחד לא היה זמן פנוי והעבודה הייתה רבה). ---------------------------------------------( <> )---------------------------------------------------
CallMeCavanaugh
New member
כתיבה בעייתית, עלילה לא אמינה.
ישנן מספר בעיות בסיסיות בכתיבה שלך, שתי העיקריות שבהן הן מספר לא אחיד והעברת פרטים במקום לספר אותם. למה הכוונה במספר לא אחיד? הדבר בולט ביותר ברגעים שלפני הפיגוע. שניה אחת מסתכל המחבל על תמונה, והמספר לא יודע של מי התמונה ומניח "כנראה משפחתו". רגע אחר כך, המספר מודע לכל מחשבותיו של המחבל ולקונפליקטים שעוברים עליו, והופך למעשה למספר כל יודע. חשוב מאוד לבחור סוג אחד של מספר ולדבוק בו לאורך כל היצירה (כהערת אגב אוסיף שכותבים מנוסים יכולים, כמובן, לשנות מספרים, אבל כרגע אני מתמקד בעצות למתחילים). הבעיה השני, העברת הפרטים, מתבטאת בכל שהדברים קורים מהר מדי, ואתה פשוט נותן תיאור יבש של מה שקרה, כמו כדי לצאת ידי חובה ולא כדי לתת לנו תיאור מוצלח של האירועים, שמתוכו נוכל להבין מה קרה ומה משמעות העניין. מצד שני, ישנם תיאורים שלא נמצאים במקום כלל. למשל, מדוע חשוב לדעת איך נראה המחבל כשהוא מסתכל במראה? הרי מדובר כאן בתיאור של המחשבות שלו, פחות או יותר. האם הוא מופתע מהצורה שבה הוא נראה שיהיה טעם להקדיש לכך מקום? בנוסף, העולם עצמו אינו אמין. פצצות אטום לא מטיילות ומחליפות ידיים כל כך בקלות שהמודיעין הרוסי לא ידע על ארגון טרור שהשיג לעצמו אחת. גם קשה להאמין שכדי להגיע מגבול צ'צ'ניה עד לב מוסקווה צריך לעבור רק מחסום אחד. בנוסף, המרחק מגבול צ'צ'ניה למוסקווה נראה גדול מאוד במפה שבדקתי. מה הסיכויים שהחייל המשיך לנמנם כל הזמן, לא שם לב לידידו המת ולא הוביל לכך שהכוננות בעניין תעלה? בעיה אחרונה שאני רוצה לציין היא בעייתיות גדולה מאוד במעקב אחרי שיחות. משתתפים בשיחות מספר גדול של אנשים וכל אחד מהם זורק משפט, בלי שבאמת נדע מי זה היה. השיחות מבלבלות ולא משרתות את המטרה. זהו לבינתיים. נסה לשפר את הנקודות הספציפיות האלה. לפני שאתה משכתב את הסיפור כולו, נסה לשכתב נקודות ספציפיות, ולהגיע לפרק ראשון מוגמר לאורך זמן, ולא מיד. מקווה לראות שכתובים בעתיד.
ישנן מספר בעיות בסיסיות בכתיבה שלך, שתי העיקריות שבהן הן מספר לא אחיד והעברת פרטים במקום לספר אותם. למה הכוונה במספר לא אחיד? הדבר בולט ביותר ברגעים שלפני הפיגוע. שניה אחת מסתכל המחבל על תמונה, והמספר לא יודע של מי התמונה ומניח "כנראה משפחתו". רגע אחר כך, המספר מודע לכל מחשבותיו של המחבל ולקונפליקטים שעוברים עליו, והופך למעשה למספר כל יודע. חשוב מאוד לבחור סוג אחד של מספר ולדבוק בו לאורך כל היצירה (כהערת אגב אוסיף שכותבים מנוסים יכולים, כמובן, לשנות מספרים, אבל כרגע אני מתמקד בעצות למתחילים). הבעיה השני, העברת הפרטים, מתבטאת בכל שהדברים קורים מהר מדי, ואתה פשוט נותן תיאור יבש של מה שקרה, כמו כדי לצאת ידי חובה ולא כדי לתת לנו תיאור מוצלח של האירועים, שמתוכו נוכל להבין מה קרה ומה משמעות העניין. מצד שני, ישנם תיאורים שלא נמצאים במקום כלל. למשל, מדוע חשוב לדעת איך נראה המחבל כשהוא מסתכל במראה? הרי מדובר כאן בתיאור של המחשבות שלו, פחות או יותר. האם הוא מופתע מהצורה שבה הוא נראה שיהיה טעם להקדיש לכך מקום? בנוסף, העולם עצמו אינו אמין. פצצות אטום לא מטיילות ומחליפות ידיים כל כך בקלות שהמודיעין הרוסי לא ידע על ארגון טרור שהשיג לעצמו אחת. גם קשה להאמין שכדי להגיע מגבול צ'צ'ניה עד לב מוסקווה צריך לעבור רק מחסום אחד. בנוסף, המרחק מגבול צ'צ'ניה למוסקווה נראה גדול מאוד במפה שבדקתי. מה הסיכויים שהחייל המשיך לנמנם כל הזמן, לא שם לב לידידו המת ולא הוביל לכך שהכוננות בעניין תעלה? בעיה אחרונה שאני רוצה לציין היא בעייתיות גדולה מאוד במעקב אחרי שיחות. משתתפים בשיחות מספר גדול של אנשים וכל אחד מהם זורק משפט, בלי שבאמת נדע מי זה היה. השיחות מבלבלות ולא משרתות את המטרה. זהו לבינתיים. נסה לשפר את הנקודות הספציפיות האלה. לפני שאתה משכתב את הסיפור כולו, נסה לשכתב נקודות ספציפיות, ולהגיע לפרק ראשון מוגמר לאורך זמן, ולא מיד. מקווה לראות שכתובים בעתיד.
הקטע עם הגבול
הוא נכון...לא חשבתי על זה. אבל השאר אני מתאר מהעיניים שלו ,מה הוא ראה , לא משנה כמה רלוונטי זה , רק אחרי שהא והסתדר אני נכנס לתוך הראש שלו ומראה את מחשבותיו. הפצצה , אני אל מתאר את מה שקרה קודם , איך , ולמה , אבל את\ה חושב שזה לא אפשרי להשיג פצצה גרעינית? יש מספר פצצות גרעיניות מתקופת הסובייטים משוטטות בשוק השחור , ארני כאן בא מהנחה שזה הצליח , לא באתי לתאר פיגוע כושל , זה דוגמא לאחד שהתליח לחמוק בין החריצים,אין ספק שזה ייתכן , המידע המודיעיני על ה11 בספטמבר היה מינימלי. האנשים שלא הצגתי אותם אפשר לדעת את דעותם לפי המיקום שלהם בשולחן והבגדים שלהם , אנשי הצבא - בעד עימות , אלו שישבים ליד הנשיא - נגד אימות חמוש. הכתיבה , דווקא אני מעדיף את הסיגנון המתומצת , לא היה לי שום מטרה שהייתי מעוניין להתמקד בה.
הוא נכון...לא חשבתי על זה. אבל השאר אני מתאר מהעיניים שלו ,מה הוא ראה , לא משנה כמה רלוונטי זה , רק אחרי שהא והסתדר אני נכנס לתוך הראש שלו ומראה את מחשבותיו. הפצצה , אני אל מתאר את מה שקרה קודם , איך , ולמה , אבל את\ה חושב שזה לא אפשרי להשיג פצצה גרעינית? יש מספר פצצות גרעיניות מתקופת הסובייטים משוטטות בשוק השחור , ארני כאן בא מהנחה שזה הצליח , לא באתי לתאר פיגוע כושל , זה דוגמא לאחד שהתליח לחמוק בין החריצים,אין ספק שזה ייתכן , המידע המודיעיני על ה11 בספטמבר היה מינימלי. האנשים שלא הצגתי אותם אפשר לדעת את דעותם לפי המיקום שלהם בשולחן והבגדים שלהם , אנשי הצבא - בעד עימות , אלו שישבים ליד הנשיא - נגד אימות חמוש. הכתיבה , דווקא אני מעדיף את הסיגנון המתומצת , לא היה לי שום מטרה שהייתי מעוניין להתמקד בה.
בנוסף,
היה לי די קשה לקרוא, כי היו ה-מ-ו-ן שגיאות. כמובן, יכול להיות שאני פשוט לא יודע איך לכתוב...אבל אני לא חושב. היו לך בעיות ניקוד, ובעיות זכר/נקבה במיוחד...אולי אתה עולה חדש? בכל מקרה, אני מציע לך לעתיד לפני פרסום בפורומים, במיוחד כמו זה (שלדעתי הוא רציני מאד...) לבקש ממישהוא לתקן לך...אפילו מישהוא בפורום הזה (במיוחד אחרי הבגרויות/הקורסים האחרונים (סיום הסמסטר)) אולי יסכים לכך. בקשר לגבול - תחשוב, אם יש מדינה אויבת, אז לדעתי בגבול שלה יהיו מחסומים רציניים, שלא לדבר על מוצבים (שיוכלו לשמוע יריה..). כי הרי כל קבוצת טרוריסטים עם נשק קל, יכלו לפי דבריך לחדור למרכז! מוסקווה...אני מפקפק שזה אפשרי... אבל שלא תחשוב שאתה כותב גרוע, או שהדברים שאתה כותב לא מעניינים...פשוט אנשים נוטים לתת לדברים ה"קטנים" להסיח את דעתם. (שלא לדבר שזה יכול להראות כחוסר השקעה..)
היה לי די קשה לקרוא, כי היו ה-מ-ו-ן שגיאות. כמובן, יכול להיות שאני פשוט לא יודע איך לכתוב...אבל אני לא חושב. היו לך בעיות ניקוד, ובעיות זכר/נקבה במיוחד...אולי אתה עולה חדש? בכל מקרה, אני מציע לך לעתיד לפני פרסום בפורומים, במיוחד כמו זה (שלדעתי הוא רציני מאד...) לבקש ממישהוא לתקן לך...אפילו מישהוא בפורום הזה (במיוחד אחרי הבגרויות/הקורסים האחרונים (סיום הסמסטר)) אולי יסכים לכך. בקשר לגבול - תחשוב, אם יש מדינה אויבת, אז לדעתי בגבול שלה יהיו מחסומים רציניים, שלא לדבר על מוצבים (שיוכלו לשמוע יריה..). כי הרי כל קבוצת טרוריסטים עם נשק קל, יכלו לפי דבריך לחדור למרכז! מוסקווה...אני מפקפק שזה אפשרי... אבל שלא תחשוב שאתה כותב גרוע, או שהדברים שאתה כותב לא מעניינים...פשוט אנשים נוטים לתת לדברים ה"קטנים" להסיח את דעתם. (שלא לדבר שזה יכול להראות כחוסר השקעה..)
השגיאות
יש לי ציון שואף ל100 בלשון , פשוט אני מקליד מהר , ואני לא שם לב לשגיאות , אני פשוט ממשיך (בנוסף להקלדה עיוורת). הקטע עם המחסומים , אתם צודקים , אני אתקן זאת , אחפש דרך אחרת לחדירה, אבל חייב להתקיים אישהוא מחדל בצבא כדי שהחדירה תתבצא , והיו מקרים בעבר... ואגב , אם אתם חושבים שלאירגון טרור זה בילתי אפשרי בעולם היום להשיג פצצה גרעינית, אז אני לא יודע היכן אתם חיים... נ.ב ... המון שגיאות כתיב? שמתי לב לכמה , אבל לא עולה על 10 שגיאות בכל הטקסט (תקן\ני אותי אם אני טועה)
יש לי ציון שואף ל100 בלשון , פשוט אני מקליד מהר , ואני לא שם לב לשגיאות , אני פשוט ממשיך (בנוסף להקלדה עיוורת). הקטע עם המחסומים , אתם צודקים , אני אתקן זאת , אחפש דרך אחרת לחדירה, אבל חייב להתקיים אישהוא מחדל בצבא כדי שהחדירה תתבצא , והיו מקרים בעבר... ואגב , אם אתם חושבים שלאירגון טרור זה בילתי אפשרי בעולם היום להשיג פצצה גרעינית, אז אני לא יודע היכן אתם חיים... נ.ב ... המון שגיאות כתיב? שמתי לב לכמה , אבל לא עולה על 10 שגיאות בכל הטקסט (תקן\ני אותי אם אני טועה)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.