אני רוצה לעצור רגע

In Red

New member
אני רוצה לעצור רגע

ולנשום עמוק.הפיגוע דריסה של היום תפס את כולנו לא מוכנים. וזה כל כך מפחיד. זה יכול לקרות לך בכל מקום ובכל רגע. אתה יוצא מהבית, מתכנן תוכניות..ואף פעם לא חוזר. ומת מוות מיותר ואכזרי. וזה לא משנה בן כמה האדם, מה מצבו בחברה וכמה יפה הוא. ואני עוצרת וחושבת, למה אנחנו כל כך טורחים לעשות איתם שלום וכביכול מתרפסים בפני הערבים. לא באמת יהיה כאן שלום ולא באמת נוכל לחיות פה יחד. השנאה בשונה, ב"זר", היא עמוקה מדיי. הדת שופכת שמן למדורה ומלבה את הסכסוכים תחת תירוצים שונים. הבורות והזעם חוגגים, עוברים את גבולות האנושיות וההגיון שוב ושוב. אז למה להמשיך לנסות?
 
תגובה מצומצמת,

אני לא כ"כ אוהבת להיכנס לדיונים פוליטיים, בטח שלא על גבי פורומים... אבל אני חייבת להגיב על זה שאמרת שאנחנו "כביכול מתרפסים בפני הערבים". איפה בדיוק התרפסנו? כשהם רוצים חלק מירושלים ואנחנו לא מוכנים לוותר על הבירה שלנו? כשהם מבקשים 350 פעילים עם דם על הידיים בעד גלעד ואנחנו לא מסכימים כי זה סיכון למדינה? כשחיילים שלנו מידים אותם באבנים? כשאנחנו הורסים להם בתים בשכונות שלהם? או כשהתקשורת חוגגת על יחסי השנאה בינינו ואנחנו לא מכחישים? אני דווקא כן מאמינה שנוכל לחיות כאן בשלום ביחד. ואם יש לנו בעיה דתית זו לא הבעיה בהבדלי הדת שבינינו לבין הערבים אלא בדת שלנו עצמנו, שלא מוכנה לקבל את השונה, ונוטעת את השנאה. ורק אסיים ואומר שאנחנו במדינה לא מאוד מתאמצים לעשות שלום איתם ולחיות ביחסי דובוני-איכפתלי-ורודים, אלא מתאמצים למנוע מלחמה. והמלחמה היא לא כ"כ נמנעת כששני הצדדים [וזה לא משנה מי צודק] לא מוכנים להתגמש.... אבל כן, אני מסכימה שקצת מפחיד לצאת מהבית כאן לפעמים..
 
למעלה