אני רוצה לשתף אותכם במחשבותיי..
אני בת 18. הוטרדתי מינית בגיל צעיר. הייתי בת 6 והשכן בן ה14 היה משחק לי באיבר מין לפחות זה מה ידוע שאמרתי להורים ולמשטרה. העניין טופל עם המשטרה ומיד אחרי זה הוריי עברו לעיר אחרת כדיי להרחיק אותי מהמקרה. עד כדיי כך הרחיקו אותי שלא זכור לי כלום מהמקרה. לא מהפגישות במשטרה, ולא זכור לי שום שכן שנגע בי. במשך לימודי בחטיבה, נתקלתי בכמה מקרים קטנים של הטרדות. בנים שנגעו לי בחזה. זכור לי מקרה אחד שכלאו אותי כמה בנים בכיתה והועברתי מיד ליד במעגל שכל אחד נוגע לי איפשהו. לא מעבר לזה. סיפרתי על המקרה לאמי כשנה אחרי המקרה ואז היא סיפרה לי בפעם הראשונה מה שקרה כשהייתי בת 6. מאז שאלתי אותה לפני שנה שוב על אותו מקרה כי הייתי מאוד מסוקרנת. אבל לאמי לא היו הרבה פרטים לספר לי. אבל העניין הוא שפיתחתי שינאה כל כך עזה לזכרים. אני שונאת אותם ומפנטזת שאני מתעללת בהם. חולמת שאני חותכת להם אבר -מין שאני רואה איך גבר אונס גבר אחר. קיצר אני חושבת שהשתגעתי. גם היחס שלי לזכרים הוא מאוד קשה וחסר-לב. והעניין הוא שאני לא בנאדם כזה. אני בחיים לא אפגע בשום בנאדם אבל המחשבה על זה מעלה בי חיוך + אשמה. אני לא נאנסתי! ולא עברתי תקיפה נוראית כל כך! למה אני לא מצליחה להוציא את המחשבות מראשי? מקווה שהצלחתי להסביר ..ואולי תוכלו לעזור לי תודה מראש ש.
אני בת 18. הוטרדתי מינית בגיל צעיר. הייתי בת 6 והשכן בן ה14 היה משחק לי באיבר מין לפחות זה מה ידוע שאמרתי להורים ולמשטרה. העניין טופל עם המשטרה ומיד אחרי זה הוריי עברו לעיר אחרת כדיי להרחיק אותי מהמקרה. עד כדיי כך הרחיקו אותי שלא זכור לי כלום מהמקרה. לא מהפגישות במשטרה, ולא זכור לי שום שכן שנגע בי. במשך לימודי בחטיבה, נתקלתי בכמה מקרים קטנים של הטרדות. בנים שנגעו לי בחזה. זכור לי מקרה אחד שכלאו אותי כמה בנים בכיתה והועברתי מיד ליד במעגל שכל אחד נוגע לי איפשהו. לא מעבר לזה. סיפרתי על המקרה לאמי כשנה אחרי המקרה ואז היא סיפרה לי בפעם הראשונה מה שקרה כשהייתי בת 6. מאז שאלתי אותה לפני שנה שוב על אותו מקרה כי הייתי מאוד מסוקרנת. אבל לאמי לא היו הרבה פרטים לספר לי. אבל העניין הוא שפיתחתי שינאה כל כך עזה לזכרים. אני שונאת אותם ומפנטזת שאני מתעללת בהם. חולמת שאני חותכת להם אבר -מין שאני רואה איך גבר אונס גבר אחר. קיצר אני חושבת שהשתגעתי. גם היחס שלי לזכרים הוא מאוד קשה וחסר-לב. והעניין הוא שאני לא בנאדם כזה. אני בחיים לא אפגע בשום בנאדם אבל המחשבה על זה מעלה בי חיוך + אשמה. אני לא נאנסתי! ולא עברתי תקיפה נוראית כל כך! למה אני לא מצליחה להוציא את המחשבות מראשי? מקווה שהצלחתי להסביר ..ואולי תוכלו לעזור לי תודה מראש ש.