אני רוצה לשתף אותכם במשהו
אתם כותבים פה על בדידות, שבמיוחד מורגשת בסופי שבוע, ובחגים, כי במהלך השבוע עובדים ועסוקים. אצלי הבדידות היא דרך חיים בכל ימות השנה-ואין כל כך משמעות לתאריכים לחגים, ולימים-הקירות הלבנים הם החברים הכי טובים שלי מלבד כמה מסכים. אבל בעצם הכל תלוי בי, כי כשאני מחליטה לשנות, ולהיות עם אנשים,ולצאת מהרחמיים העצמיים שלי, ולספר לעצמי כמה העולם חרה כלפיי, אז אני יוזמת דברים, "ומעוררת את המתים", ויכולה להפוך את חיי למלאים ומגוונים. החלטתי באופן אישי, ומהכרות עם עצמי, שפסיכולוגים, פסיכאטרים, תומכים, סייעים וכל בעלי התעודות שאין להם עשירית מנסיון החיים שלי, לא הם שיקדמו אותי בחיים, רק אני -והכח הפנימי שלי, הם רק יהיו מלווים אני חייבת להחזיר את השליטה על חיי לעצמי( אין דבר העומד בפני הרצון מלבד המוות-מוטו של חיי). בעלי התעודות יעזרו לי אולי לשרוד-אבל אני רוצה היום יותר-אני רוצה להרגיש טוב, ובחרתי בתור התחלה לעקוב אחרי הפורום "להרגיש טוב" כאן בתפוז, ופשוט התמלאתי הרגשה נפלאה מ-ים אהבה שזורם שם, ממש מדבק. ואז קרה יום אחד , שהופיע לו מישהו שלא הסתדר לו כל אהבה דרך המילים שזורמת בפורום, אפילו באופן מוגזם מבחינת האדם הרגיל. זה נראה לו, לא אמיתי ומסוכן,שיגרום בסוף לנזק חמור למישהו שיאמין שאפשר להרגיש טוב בזכות מילים. הוא ניסה כל הזמן , ולא מפסיק לנסות לטעון, שמילים ואהבה דרך אינטרנט, זו אשליה, ולא תוציא אף אחד מהדכאון, ולא יגרמו לו להרגיש טוב,אז ממילא כל הפורום הוא כמו בועת הייטק שתתפוצץ , ואנשים ישקעו במר גורלם, חזרה...אהבה , מילה טובה חיבה לא יכולה לדעתו לגרום להרגיש טוב, כי עול החיים כבד מידי , וחבל בשביל הרגשה טובה לזמן קצר אולי לגרום אשליה- מיותר לציין שהוא טועה בגדול. היה מישהו במיוחד שאמר לו משהו יפה אני מצטטת אותו לכאן, ומצרפת לכם את הקישור על הדיון איתו כל פעם מחדש-אולי תפסיתו תשתנה -ואולי הדיון איתו יגרום לכם קצת אופטימיות. " "זה רק חיצוני ורגעי ומדומה"... איפה שהוא אתה מפספס כאן משהו. אתה יודע מה זה מזכיר לי? ידידה שלי פעם אמרה לי לגבי משהו שיעצתי לה לעשות בזמן דכאון: "בסדר, אז אני ארגיש טוב ליומיים, לשבועיים, אתה יודע מה - לחצי שנה! אבל מה זה יעזור?! זו סתם אשליה - ואחר כך אני אחזור להרגיש חרא" או משהו מעין זה. כמובן, אם זה לא היה כ"כ עצוב, זה היה מצחיק. אדם מסרב להרגיש טוב למשך חצי שנה, בגלל ש"בסוף האשליה תתפוגג". אתה יודע, תמוז, אני עובד עם אנשים. אני מדריך. יש אנשים שחושבים שה"אמת" שלהם היא שהם מדוכאים. במצבים מסויימים, בקיצוניות, יכולים אנשים מסויימים להיות 11 חודשים בשנה מאושרים וחודש מדוכאים - אבל בחודש הזה שבו הם מדוכאים הם אומרים "טוב, נו, 11 החודשים האלה היו אשליה... תמיד בסוף אני חוזר אל הדכאון!" אתה מבין? 11 חודשים בשנה הם מאושרים, שזה הרוב המכריע של הזמן, אבל "בסוף הם תמיד חוזרים להיות מדוכאים..." זאת גישה, מחשבה, בחירה. וזאת טעות. מובן, איןטעויות, רק טעויות ביחס ל... וזאת טעות ביחס למטרה או להשגת המצב "להרגיש טוב, להרגיש שלם, להרגיש מאושר". *** "מילים ומילים ומילים"... איפה הטעות שלך? אני לא חושב שאתה טועה במחשבה הבודדת שלך על הנושא, אלא באופן השימוש שלך בה. מה אתה מנסה להשיג, בעצם? לעורר אנשים מלהיזהר ממשהו... ואיך אתה מנסה לעשות זאת? בעזרת מלים! אתה כותב "חבר´ה, תיזהרו... אל תיפלו לי פה..." ואתה משתמש במלים כדי להזהיר מפני המלים. ואתה צודק, אבל... שוב, עם איזו שהיא טעות קטנה ויסודית בתוך החיבור של המערכת שלך למערכת שלנו. אתה מנסה להזהיר אותנו מפני משהו. סבבה. אתה צודק. אבל האזהרה שלך, כדי להיות אפקטיבית, צריכה לבוא מאדם שמכיר במניע האמיתי שלו. אתה אינך מכיר במניע האמיתי שלך, או אינך מודה בו לגמרי בפני עצמך, אחרת נימת הכתיבה שלך היתה טיפ-טיפה שונה, או מאוד שונה (תלוי). *** אני לא חושב שאתה מבין את המטרה ואת הדרך עד הסוף. זה גורם לך להזהיר מפני משהו אמיתי וממשי שקיים, מבלי שתצליח לתאם בין הבעיה האמיתית לבין המצב כפי שהוא. אתה כאילו מנותק מהמצב, ממוקד בבעיה ואץ-רץ להתריע בפניה. אתה יודע מה זה מזכיר לי? תאר לך שידיד שלך הולך למסעדה טובה. הוא מצפה שיהיה שם ברווז, אבל אין שם ברווז. הוא כועס ומאוכזב. המסעדה עדיין טובה. עכשיו, אתה שואל אותו: "תגיד, המסעדה טובה?" אז הוא עונה לך: "תשמע, אל תצפה לברווזים..." זאת נשמעת תשובה הגיונית, אבל היא מנותקת ממך, מהצרכים שלך, מהשאלה שלך. הוא היה מרוכז בחוויה האישית שלו: "ציפית לברווז - והתאכזבתי". מה אכפת לך מברווזים? אתה רק רוצה לדעת אם המסעדה טובה והוא אפילו לא אמר לך אם היא טובה. בתשובה שלו אין שום מידע. הוא לא ענה לך על השאלה. לפי התשובה שלו, זאת יכולה להיות מסעדה גרועה / טובה / בינונית וכולי. *** אני חש שאתה עצמך סובל מדכאון (אני צודק?!). אם אני צודק, אני מצטער בשבילך. אני יודע שזה מאוד קשה לסבול מדכאון - ושיש לכך תופעות משניות מכאיבות. שבת קסומה רחל-נשמה
אתם כותבים פה על בדידות, שבמיוחד מורגשת בסופי שבוע, ובחגים, כי במהלך השבוע עובדים ועסוקים. אצלי הבדידות היא דרך חיים בכל ימות השנה-ואין כל כך משמעות לתאריכים לחגים, ולימים-הקירות הלבנים הם החברים הכי טובים שלי מלבד כמה מסכים. אבל בעצם הכל תלוי בי, כי כשאני מחליטה לשנות, ולהיות עם אנשים,ולצאת מהרחמיים העצמיים שלי, ולספר לעצמי כמה העולם חרה כלפיי, אז אני יוזמת דברים, "ומעוררת את המתים", ויכולה להפוך את חיי למלאים ומגוונים. החלטתי באופן אישי, ומהכרות עם עצמי, שפסיכולוגים, פסיכאטרים, תומכים, סייעים וכל בעלי התעודות שאין להם עשירית מנסיון החיים שלי, לא הם שיקדמו אותי בחיים, רק אני -והכח הפנימי שלי, הם רק יהיו מלווים אני חייבת להחזיר את השליטה על חיי לעצמי( אין דבר העומד בפני הרצון מלבד המוות-מוטו של חיי). בעלי התעודות יעזרו לי אולי לשרוד-אבל אני רוצה היום יותר-אני רוצה להרגיש טוב, ובחרתי בתור התחלה לעקוב אחרי הפורום "להרגיש טוב" כאן בתפוז, ופשוט התמלאתי הרגשה נפלאה מ-ים אהבה שזורם שם, ממש מדבק. ואז קרה יום אחד , שהופיע לו מישהו שלא הסתדר לו כל אהבה דרך המילים שזורמת בפורום, אפילו באופן מוגזם מבחינת האדם הרגיל. זה נראה לו, לא אמיתי ומסוכן,שיגרום בסוף לנזק חמור למישהו שיאמין שאפשר להרגיש טוב בזכות מילים. הוא ניסה כל הזמן , ולא מפסיק לנסות לטעון, שמילים ואהבה דרך אינטרנט, זו אשליה, ולא תוציא אף אחד מהדכאון, ולא יגרמו לו להרגיש טוב,אז ממילא כל הפורום הוא כמו בועת הייטק שתתפוצץ , ואנשים ישקעו במר גורלם, חזרה...אהבה , מילה טובה חיבה לא יכולה לדעתו לגרום להרגיש טוב, כי עול החיים כבד מידי , וחבל בשביל הרגשה טובה לזמן קצר אולי לגרום אשליה- מיותר לציין שהוא טועה בגדול. היה מישהו במיוחד שאמר לו משהו יפה אני מצטטת אותו לכאן, ומצרפת לכם את הקישור על הדיון איתו כל פעם מחדש-אולי תפסיתו תשתנה -ואולי הדיון איתו יגרום לכם קצת אופטימיות. " "זה רק חיצוני ורגעי ומדומה"... איפה שהוא אתה מפספס כאן משהו. אתה יודע מה זה מזכיר לי? ידידה שלי פעם אמרה לי לגבי משהו שיעצתי לה לעשות בזמן דכאון: "בסדר, אז אני ארגיש טוב ליומיים, לשבועיים, אתה יודע מה - לחצי שנה! אבל מה זה יעזור?! זו סתם אשליה - ואחר כך אני אחזור להרגיש חרא" או משהו מעין זה. כמובן, אם זה לא היה כ"כ עצוב, זה היה מצחיק. אדם מסרב להרגיש טוב למשך חצי שנה, בגלל ש"בסוף האשליה תתפוגג". אתה יודע, תמוז, אני עובד עם אנשים. אני מדריך. יש אנשים שחושבים שה"אמת" שלהם היא שהם מדוכאים. במצבים מסויימים, בקיצוניות, יכולים אנשים מסויימים להיות 11 חודשים בשנה מאושרים וחודש מדוכאים - אבל בחודש הזה שבו הם מדוכאים הם אומרים "טוב, נו, 11 החודשים האלה היו אשליה... תמיד בסוף אני חוזר אל הדכאון!" אתה מבין? 11 חודשים בשנה הם מאושרים, שזה הרוב המכריע של הזמן, אבל "בסוף הם תמיד חוזרים להיות מדוכאים..." זאת גישה, מחשבה, בחירה. וזאת טעות. מובן, איןטעויות, רק טעויות ביחס ל... וזאת טעות ביחס למטרה או להשגת המצב "להרגיש טוב, להרגיש שלם, להרגיש מאושר". *** "מילים ומילים ומילים"... איפה הטעות שלך? אני לא חושב שאתה טועה במחשבה הבודדת שלך על הנושא, אלא באופן השימוש שלך בה. מה אתה מנסה להשיג, בעצם? לעורר אנשים מלהיזהר ממשהו... ואיך אתה מנסה לעשות זאת? בעזרת מלים! אתה כותב "חבר´ה, תיזהרו... אל תיפלו לי פה..." ואתה משתמש במלים כדי להזהיר מפני המלים. ואתה צודק, אבל... שוב, עם איזו שהיא טעות קטנה ויסודית בתוך החיבור של המערכת שלך למערכת שלנו. אתה מנסה להזהיר אותנו מפני משהו. סבבה. אתה צודק. אבל האזהרה שלך, כדי להיות אפקטיבית, צריכה לבוא מאדם שמכיר במניע האמיתי שלו. אתה אינך מכיר במניע האמיתי שלך, או אינך מודה בו לגמרי בפני עצמך, אחרת נימת הכתיבה שלך היתה טיפ-טיפה שונה, או מאוד שונה (תלוי). *** אני לא חושב שאתה מבין את המטרה ואת הדרך עד הסוף. זה גורם לך להזהיר מפני משהו אמיתי וממשי שקיים, מבלי שתצליח לתאם בין הבעיה האמיתית לבין המצב כפי שהוא. אתה כאילו מנותק מהמצב, ממוקד בבעיה ואץ-רץ להתריע בפניה. אתה יודע מה זה מזכיר לי? תאר לך שידיד שלך הולך למסעדה טובה. הוא מצפה שיהיה שם ברווז, אבל אין שם ברווז. הוא כועס ומאוכזב. המסעדה עדיין טובה. עכשיו, אתה שואל אותו: "תגיד, המסעדה טובה?" אז הוא עונה לך: "תשמע, אל תצפה לברווזים..." זאת נשמעת תשובה הגיונית, אבל היא מנותקת ממך, מהצרכים שלך, מהשאלה שלך. הוא היה מרוכז בחוויה האישית שלו: "ציפית לברווז - והתאכזבתי". מה אכפת לך מברווזים? אתה רק רוצה לדעת אם המסעדה טובה והוא אפילו לא אמר לך אם היא טובה. בתשובה שלו אין שום מידע. הוא לא ענה לך על השאלה. לפי התשובה שלו, זאת יכולה להיות מסעדה גרועה / טובה / בינונית וכולי. *** אני חש שאתה עצמך סובל מדכאון (אני צודק?!). אם אני צודק, אני מצטער בשבילך. אני יודע שזה מאוד קשה לסבול מדכאון - ושיש לכך תופעות משניות מכאיבות. שבת קסומה רחל-נשמה
אני מרימה את הכפפה
