אני רוצה לשתף אותכם בעצב והקושי הנוכחי שלי
היה לי פעם מישהו זה היה ממש קצר , שבוע, ואז התאהבתי בו, לפחות ככה חשבתי. והוא פגע בי ואחרי תקופה ארוכה שפגעתי ונפגעתי ( בעצמי), עזבתי, שחכתי, המשכתי, אחרי חצי שנה בערך הוא חזר להגיד סליחה כביכול, וחזרנו קצת לדבר, ושוב התאהבתי שוב הכל חזר וצף, אז הוא שם לב, ושוב אמר שעדיף להתנתק פשוט ו"ביי". אתמול, שמעתי שאמא שלו נפתרה, לא ידעתי בכלל שהיא הייתה חולה, הלב שלי יצא אליו, רציתי לבכות, כאב לי, לא הבנתי את העולם הזה , שבמקום לבוא אליו עכשיו להיות איתו כל יום, אני צריכה לחשוב על זה שהחבר שלו אמר "אולי זה לא מתאים שהיחסים ביננו ניגמרו לא טוב" , מה זה התינוקיות הזאת? "אדם לאדם הוא אדם" אני לא מבינה. לא הבנתי. הלכתי אחרי התחושות שלי, והם היו קשות, אז הלכתי לשם עם חברה, הוא היה עצוב כמובן, רק שתקתי והבטתי, רצון חזק להגיד לו שיהיה בסדר. אחרי שהלכתי הרגשתי יותר טוב, שהכאב הזה שלי לא נשאר בתוכי. היום בבוקר קמתי, וכל כך כואב לי, כאיללו אני איבדתי מישהו, בעצם אף פעם לא כאב לי ככה שאיבדתי מישהו, ואני שואלת, למה כל כך כואב לי?! אפילו לא הכרתי אותה... פעם אחת אולי הספיק שהייתי שם, יש לו חברים שיעזרו לו, מאיזו סיבה אני צריכה לכאוב את הכאב שלו!? אם הכל היה שונה, הייתי איתו עכשיו, כל רגע כל דקה, אולי אני כבר לא אוהבת אותו, לא הרגשתי את זה אתמול, אבל אני לא מבינה את הדרך הזאת של אלוהים? למה אני לא יכולה להגיד, הוא המשיך בחיים שלו הוא זה שאמר שלא נתראה, עשיתי את שלי הייתי שם, אמרתי לו שיהיה חזק, הראתי שאכפת לי. וזהו, והמשכתי הלאה, זה השיעור שלו, הוא יהיה חזק יש לו חברים טוביםפ שיבקרו אותו ויאהבו אותו ויתמכו בו. מאיזו סיבה לא ברורה אני יושבת פה, וכואב לי כל כך, ואני רוצה לתקוע סכין בלב כדי להפסיק ת'כאב הזה. אינ באמת לא מבינה. וזה קשה.
היה לי פעם מישהו זה היה ממש קצר , שבוע, ואז התאהבתי בו, לפחות ככה חשבתי. והוא פגע בי ואחרי תקופה ארוכה שפגעתי ונפגעתי ( בעצמי), עזבתי, שחכתי, המשכתי, אחרי חצי שנה בערך הוא חזר להגיד סליחה כביכול, וחזרנו קצת לדבר, ושוב התאהבתי שוב הכל חזר וצף, אז הוא שם לב, ושוב אמר שעדיף להתנתק פשוט ו"ביי". אתמול, שמעתי שאמא שלו נפתרה, לא ידעתי בכלל שהיא הייתה חולה, הלב שלי יצא אליו, רציתי לבכות, כאב לי, לא הבנתי את העולם הזה , שבמקום לבוא אליו עכשיו להיות איתו כל יום, אני צריכה לחשוב על זה שהחבר שלו אמר "אולי זה לא מתאים שהיחסים ביננו ניגמרו לא טוב" , מה זה התינוקיות הזאת? "אדם לאדם הוא אדם" אני לא מבינה. לא הבנתי. הלכתי אחרי התחושות שלי, והם היו קשות, אז הלכתי לשם עם חברה, הוא היה עצוב כמובן, רק שתקתי והבטתי, רצון חזק להגיד לו שיהיה בסדר. אחרי שהלכתי הרגשתי יותר טוב, שהכאב הזה שלי לא נשאר בתוכי. היום בבוקר קמתי, וכל כך כואב לי, כאיללו אני איבדתי מישהו, בעצם אף פעם לא כאב לי ככה שאיבדתי מישהו, ואני שואלת, למה כל כך כואב לי?! אפילו לא הכרתי אותה... פעם אחת אולי הספיק שהייתי שם, יש לו חברים שיעזרו לו, מאיזו סיבה אני צריכה לכאוב את הכאב שלו!? אם הכל היה שונה, הייתי איתו עכשיו, כל רגע כל דקה, אולי אני כבר לא אוהבת אותו, לא הרגשתי את זה אתמול, אבל אני לא מבינה את הדרך הזאת של אלוהים? למה אני לא יכולה להגיד, הוא המשיך בחיים שלו הוא זה שאמר שלא נתראה, עשיתי את שלי הייתי שם, אמרתי לו שיהיה חזק, הראתי שאכפת לי. וזהו, והמשכתי הלאה, זה השיעור שלו, הוא יהיה חזק יש לו חברים טוביםפ שיבקרו אותו ויאהבו אותו ויתמכו בו. מאיזו סיבה לא ברורה אני יושבת פה, וכואב לי כל כך, ואני רוצה לתקוע סכין בלב כדי להפסיק ת'כאב הזה. אינ באמת לא מבינה. וזה קשה.
