אני רוצה לשתף במשהו אישי ( מצטערת אם אני

snoopytush

New member
אני רוצה לשתף במשהו אישי ( מצטערת אם אני

נדחפת). אמא שלי עשתה משהו לא יפה לאחותי אז החלטתי לשתף בקופת השרצים הזו.
אני ואחותי עברנו סוג של התעללות מצד האמא.
אני אפילו הפכתי לאדם מכה והרבצתי לאמא שלי הרבה שנים ( דבר שגרם לי לטראומה בפני עצמה
ולשנאה עצמית הרבה זמן).
אני לא זוכרת את רב הילדות וגיל ההתבגרות שלי כי כנראה הזכרונות היו כואבים מידי והם נמחקו.
לפני כמה שנים אמא גירשה אותי מהבית. לא הייתי שפויה כשגרתי איתה. ולמרות שלא היכיתי אותה תקופה ארוכה מצאתי
את עצמי עושה זאת שוב. אמא שלי כל הזמן איימה עלי שהיא תגרש אותי מהבית ( אז הכוונה לפני לא יודעת אממ שנתיים?), אז התקשרתי לדודה שלי ואמרתי לה שאני רוצה לגרש אתא מא שלי מהבית ( כן אני יודעת הייתי סתומה),
דודה שלי באה עם האחים שלה מצד אמא אני ברחתי לאבא ( כי הוא גר בנפרד), ובמקום להוציא עלי את העצבים הם הוציאו
על אחותי המסכנה ועל אבא שלי. אחד הדודים לפי מה שאחותי מספרת צעק על אבא שלי שהוא הומו וכמעט הרביץ לו
הם זרקו את הבגדים של אחותי מהבית. זו הייתה תקופה קשה לי ולאחותי (לא אכנס לכל מה שקרה כי זה יהיה לאחותי אישי מידי).
למה אני מספרת את זה?
כי עכשיו אחותי הייתה עצובה כי מישהי שהיא הכירה התאבדה ולכן היא הסתגרה בחדר ואמא שלי לא אהבה שהיא מסתגרת ( אחותי גרה לבד עם החבר היא באה רק לתקופה זמנית לגור עם אמא ), ואמא קראה לאחים שלה שיבואו( יכול להיות שהיא שיקרה לה אני לא יודעת כי אחותי לא עשתה לה כלום), ואחותי הזמינה משטרה ועזבה את הבית.
עכשיו אחותי לא רוצה יותר בקשר עם אמא .
אני מבינה אותה כי אני שנה אחרי לא יכולתי לראות את הפרצוף של אמא שלי אבל לא חושבת שזה נכון להתנכר לה לגמרי
היא לא אישה רעה רק קצת לא בסדר בראש.
עדיף לצמצם איתה מגע אבל לדעתי לא נכון לקטוע איתה קשר לגמרי.
היא גם עוזרת לאנשים בעבודה שלה והיא לא מפלצת.
בכל אופן הרגשתי צורך לספר.
 

snoopytush

New member
תוספת:

אני כבר לא מכה את אמא שלי כן?
אני אפילו הצלחתי להתנהג אליה יפה בחודשים האחרונים
אבל אני מנסה כמה שפחות לבוא אליה.
אמא שלי כן דואגת לי ואוהבת אותי אבל יש לה לפעמים קטעים מגעילים
אז אני מעדיפה לא להיות לידה הרבה.
אני מקווה רק שאחותי תצליח לא לנתק ממנה קשר לגמרי למרות שאני מאוד בעד
התרחקות בעיקר בהתחלה. כי היא בכל זאת אמא שלה.
 

di9010

New member
אהלן קראתי הכל

האמת שלא הכל הבנתי. אבל רק רציתי לומר שקראתי ומאחלת לך רק טוב.
נראה לי שאת חייבת לגור מחוץ לבית ולהתנתק לא רק פיזית, אלא גם רגשית.
כולכם צריכים פסק זמן זו מזו.
אולי להיפגש לא יותר מפעם בחודש (רצוי פחות)
ואולי עם הזמן שיהיה בניכם קצת נתק דברים מעט יסתדרו

מאחלת לך בהצלחה
 

snoopytush

New member
אני לא גרה איתה פשוט אחותי עברה איתה עכשיו

משבר וזה החזיר אותי למה שקרה איתי.
ואני מקווה שהיא לא תנתק אותה לגמרי מהחיים שלה
כי אני חושבת שזו טעות. אבל כמובן שאני בעד פסק זמן.
 

both

New member
אני לא יודע

בדיוק מה עברתן עם אמא שלכן, אבל כמישהו שגדל תחת התעללות פסיכולוגית ואפילו פיסית עם אמא שלי, אני חושב שאני יכול להבין למה זה גרם. עד היום אני נושא את הצלקות הנפשיות שנגרמו לי כתוצאה מה"חינוך" שקיבלתי בבית (גדלתי עם אחותי הגדולי ואמא עד גיל 12 כשהיא נישאה בשנית, נרגעה קצת אבל ההתעללות הנפשית המשיכה עד שיצאתי מהבית בגיל 18). מה שכן אני רוצה לשתף זה שגם אני בחרתי להתרחק מאמא שלי כמה שרק אפשר מבלי לנתק קשר לגמרי (בתחילה עברתי לצפון מהמרכז בכדי להתרחק ויותר מאוחר לארה"ב שם הייתי בטוח שאראה אותה פעם ב- ובאמת היא היקרה פעם בשנתיים שלוש בלבד ואני לא חזרתי לישראל במשך 10 שנים ).
המון אנשים בחיי מעולם לא הבינו למה לא ניתקתי קשר איתה, אבל אני מצידי שמח, למרות שבמשך שנים רבות סבלתי בגלל ההחלטה הזו, בשלב מסויים קיבלתי הוכחה לכך שצדקתי בהחלטה. זה היה לפני משהו כמו 6 שנים כשאמא שלי ביקרה אותי בארה"ב (אז עדיין גרתי שם)- היתה לנו שיחה ארוכה מאד על הילדות שלי והיא סוף סוף הכירה במה שתיארתי בפניה והתנצלה. זו היתה מעין סגירת מעגל שעזרה לי המון. במשך השנים היא הצליחה לשנות הרבה בתפיסה ובהתנהגות שלה ובגלל שלא ניתקתי קשר לגמרי, יכלו ילדיי להינות מסבתא מפנקת בביקוריהם בישראל ובביקוריה בארה"ב.
היום אני עדיין חי רחוק ממנה, פה בגרמניה, למרות שהיתה לי האופציה לעבור חזרה לישראל ולהיעזר בה בבניית התחלה חדשה. עדיין החלטתי לשמר את המרחק בינינו כי זה פשוט עובד! כבר 15 שנה אני לא גר בישראל ואני לא מצטער לרגע כי למרות שאולי הפסדתי את הארץ שלי, הרווחתי אמא אוהבת (געגועים עושים המון לאמהות).
אז זהו,ככה אני רואה את זה ואני חושב בכללי שאת צודקת ועדיף לא לנתק קשר לגמרי אבל כן להתרחק...להתרחק כמה שאפשר!
לגבי זה שהפכת למרביצה-רק את יכולה לשנות את עצמך וזה בהחלט אפשרי. בי תמיד היתה נטיה מסויימת לאלימות כמעין רפלקס בגלל איך שגדלתי אבל עבדתי על עצמי במשך שנים ארוכות והגעתי בסוף למצב בו אני שולט בדחף הזה ולא להיפך. גידלתי שני ילדים מבלי להכות אותם ופיתחתי רמה גבוהה של סבלנות בכללי.
זה שכבר הפסקת זה בעצם סימן מאד חיובי, אז תמשיכי לעבוד על זה ותני לעצמך קרדיט על מה שהשגת עד כה!
 

snoopytush

New member
תודה. האמת הפסקתי לגמרי לפני כמה שנים

רק אחרי שחזרתי מהלימודים במכללה ( אחרי 3 שנים), וגרתי בבית תקופה עשיתי זאת
עוד טיפה וטוב שזה נגמר זה גרם לי להרגיש אדם נורא.
מאז אני לא מרביצה לה יותר.
מדהים שעבדת על עצמך והגעת לדרגת סובלנות כזו!
הפעם אמא לא הבינה את אחותי ( חברה של אחותי התאבדה), אז אחותי הייתה עצובה
ורצתה להסתגר בחדר. ואמא התעצבנה ולקחה לה את המפתח . אחותי נעלה את הדלת
ואז אמא עוד פעם איימה שתקרא לדודים ( הם גירשו את אחותי פעם הקודמת כשהיו אמורים לגרש אותי),
ואז אחותי קראה למשטרה.
עכשיו אחותי לא רוצה יותר להכיר באמא שלי כאמא שלה. וחבל לי כי אמא שלנו לא הכי
בריאה בנפשה לדעתי ( לא שאני שפויה במאה אחוז לדעתי אבל בכל זאת), ואני חושבת
שחבל שאחותי תנתק קשר עם אמא שלי לגמרי. אבל אני לא יכולה להחליט במקומה.
אני שוב בעד להתנתק כי אני לא חושבת שבריא להיות עם אדם שעלול לפגוע בך הרבה זמן
ועדיף להיות תלוי באדם כזה כמה שפחות. אבל לא לנתק אותו.
אני חושבת שקצת סלחתי לאמא שלי אבל לא הצלחתי לסלוח לאחים שלה על מה שהם עשו
לאבא שלי ולאחותי .
מקווה שאצליח להשלים עם זה כי הם בכל זאת מבחינה גנטית חלק מהמשפחה שלי.
ומקווה שגם אחותי תסלח להם בעתיד.
אני חו
 

lily kane

New member
בלי שום השוואה

כי באמת המקרה שלכן פי אלף יותר חמור

כשהייה לי משבר עם אמא שלי של שנים
הוא לא הגיע לרמה הפיזית פרט לסתירה
וכשזה קרה אני ארזתי בגדים ולא ראיתי אותה חצי שנה.
ולמען האמת זה הכי עזר ההתנתקות הזו עזר לדברים להתנקות ולמעגל הצפייה שנריב להתעורר ונתן סיכוי חדש למשהו
בכול מקרה בהתחשב בכך שאת עדיין מאוד צעירה,
וגם את וגם אחותך עברתם חוויה טראומתית אני הייתי ממליץ לנסות טיפול פסיכלוגי
 

snoopytush

New member
תודה

האמת שפסיכולוגים עזרו לי פעם אבל כבר לא.
כרגע אני במצב טוב. כי אני כבר לא גרה איתה.
אחותי אולי תצטרך יותר לעבד את החוויה שקרתה לה
( זה קרה אתמול בערך), ויהיה לה בטח קצת קשה
אבל מאמינה שהיא תתגבר כי היא חזקה:)
ויש לה חברים שהיא יכולה לדבר איתם.
לגבי אני כבר סיפרתי לכם מה אני עושה כדי לטפל בעצמי
ומקווה שזה יניב תוצאות. כי לדעתי מה שחוויתי עם אמא שלי
גרם לאיזושהי הקפאה בתוכי שאולי התבטאה בין השאר באמיניות
אבל לא רק:)
 

lily kane

New member
אני בהחלט מבין

עברת טראומה וכמו כל טראומה היא השפיעה אבל איש לא ישפוט אותך פרט לעצמך יקירה.
 

vixen5287

New member
אמא יש רק אחת

אני מסכימה עם המשפט הזה, אבל גם את רק אחת וגם אחותך רק אחת.
ויום אחד אתן תיהיו אמא של מישהו אחר, ואם אתן לא תהיו בריאות וחזקות נפשית להיות אמהות, רק בגלל הקרבה אליה, אתן מסכנות את עצמכן ואת הילדים לחזור על ההיסטוריה.
אני חושבת שאם אחותך מרגישה שהיא צריכה להתנתק מאמא שלה, שתתנתק.
זה מה שהיא צריכה.
זה מה שהיא רוצה.
אלה החיים שלה.
אולי יבוא היום והכעס שלה יפחת, והיא תרגיש שהיא מוכנה להפגש עם אמא שלכן שוב. ואולי לא. בסופו של דבר זאת זכותה.
ואמא שלכן אם היא לא כזאת מפלצת, שתאשפז את עצמה, שתלך לטיפול. כי לכן עוד יש עתיד, והיא בסכנה לא להיות חלק ממנו.

כל כבוד לך שאת מבינה שהיא לא מפלצת וסביר להניח שהיא חולה בראש.
אבל כמו שגם את אמרת, ההתנהגות שלה מחזירה אותך לאחור.

אני באמת מקווה ששתיכן יכולות מהנקודה הזאת להמשיך חזקות קדימה.
 

snoopytush

New member
תודה

אחותי חזרה אתמול לדבר עם אמא .
אני מקווה רק שהיא תעשה בשכל ולא תפגש איתה הרבה
שתשמור על קשר אבל לא יותר מידי כדי לא לחזור שוב
על אותה טעות:)
 
למעלה