אני רוצה לשתף, וגם לשאול כמה שאלות

[רכבת טסה]

אני רוצה לשתף, וגם לשאול כמה שאלות

אני בן 32, רווק. מרקע דתי. לא היו לי קשר או מגע עם נשים (מאז ומתמיד אני נמשך לגברים, אבל רק לאחרונה קיימתי כמה מגעים, שהיו מהנים גופנית, אך לא מספקים כלל מהבחינה המינית). יש לי נטייה לכפייתיות, מתח ודיכדוך (אין בעייה גופנית), ואני מטופל. (אני מקצר כאן, למען הפשטות). ולבעיה עצמה. מאד מציק לי, שאני לא מצליח להגיע לשום סיפוק מיני! ז"א, כאשר אני מאונן (בערך 3 פעמים בשבוע, וכנ"ל במגעים שקיימתי) ישנה שפיכה, אבל אין פורקן - אורגזמה. התחושה בזמן השפיכה, סתמית למדי, "זרע לבטלה" במלוא מובן המילה. לפעמים, אפילו כואב, או שאני חש תחושות "מכוערות" (כמו שינאה, בכי, קור ו"מליחות" - מעין שפיכה של מים דלוחים, או רסיס זכוכית שנעוץ בבשר (בעטרה) ... וכיו"ב תחושות). בזמן האוננות עצמה, הזיקפה חלשה מאד, ואין תחושת "ריחוף" או שיחרור. במקרה הטוב, כשיש איזה ריגוש, אז נשפך לי באמצע.... בקיצור, אין הרפיה, ואין פורקן. נדמה לי, שהאוננות אצלי זה יותר דחף מאשר חשק. אני "משחק" עם האיבר הרבה כדי להעמיד אותו (כאילו בכח). בעצם, נראה לי ששום דבר לא באמת מעורר אותי. הגוף שלי לא אוהב אותי. אז, אני נאלץ להשיג את מה שאני רוצה בכח - ואני עושה את זה מתוך כעס ועצבים. ההרגשה היא, שיש "אני" ויש "הגוף שלי" וזה לא אותו דבר. אני רוצה לציין, שמין, תמיד היה קשור אצלי לבושה, כביכול זה משהו גס, אוננות = עבירה. ובכלל, אף פעם לא ראיתי בעין יפה את הנאות החיים (כאילו להנות זה לא דבר מוסרי). תמיד ניסיתי להילחם ביצר, "לאונן כמה שפחות". או שבמשך שנים, ניסיתי להימנע ממגע עם אחרים, גם כשהאפשרות היתה זמינה, ולמרות גודל הסקרנות. אחרי כל זה, אני גם מרגיש לא-גברי. אני בעיקר לא מבין את עצמי: אני מרגיש ילדותי, לא מפותח. פתי (שנתפס לאמונה דתית תפלה) ובקיצור מתוסבך. אבל אם אני כ"כ מודע לזה, למה אני לא מצליח להשתחרר? מה מעכב בעדי? אני מרגיש שהבעיה שלי "גדולה ממני". שאיבדתי את השליטה על הגוף שלי. אני מרגיש שינאה עצמית, בלי חירות, ובלי כבוד עצמי. אני "לא מצליח לגמור" - להשתחרר ולהיות שלם עם עצמי, אני לא כאן ולא כאן - רק מלא מרירות וכעס: אפילו לאונן, אני לא מצליח...! (כל המצב הזה היה מאז ומתמיד, ורק הלך, החמיר והסתבך עם השנים). עד כאן מה שרציתי לספר. חשוב לי לשתף, ומי שרוצה להגיב - מוזמן. השאלות שלי: ------------- א. מה בדיוק הבעיה שלי? אני רוצה להבין את עצמי. ב. האם אני יכול להשתחרר מזה בעצמי? יש עצות לעזרה עצמית? ג. בהנחה שאפנה לטיפול מיני: האם זה אמור להיות טיפול ארוך? כמה זה אמור לעלות? (מבחינה כלכלית, אני לא יכול להרשות לעצמי הרבה). ד. האם יש אנשי מקצוע דתיים/חרדים שמתייחסים בהבנה למין "לא לפי הספר" או שאין למי לפנות? (ז"א, יעזור לי בעניין עצמו, ולא ינסה "להחזיר אותי בתשובה"). תודה גדולה מראש!

 

[קיפי הקיפוד האחד]

../images/Emo24.gif ההודעה שלך נוגעת ומכאיבה

שלום לך, אתה ממש מתאר במילים כואבות, עצורות לצד תיאור מקיף ומלא את הבעיה העצובה שכמעט ואין נוגעים בה לא בקרב המטפלים הדתיים [שיישארו נאמנים לאתיקה הטיפולית] ולא בקרב המטפלים החילונים . אני אנסה מחר לשלוח מייל בנושא שלך [כמובן ללא ציון ההודעה או פרטים נוספים שציינת] למישהו דתי שעוסק בנושא אך אינו איש טיפול מיני, אלא במקצוע טיפולי מקביל, אולי הוא מכיר מישהו שיוכל להושיט לך יד ולסייע לך.. אני כבר מזהיר שזה ייקח מס' ימים כי אני אעזוב את הבית ור4ק בתחילת סופ"ש אחזור לבדוק אם קיבלתי ממנו תשובה. אבל לצורך כך אצטרך לדעת מהיכן אתה גר כדי שאדע לכוון כי כבר נראה לי ששמעתי על מישהו באיזור של גוש עציון שהוא דתי וגיי פירדנלי [בניגוד לרבים אחרים שאתה הגדרת אותם יפה- לפי הספר, רק שלי אישית לא ברור איזה ספר? מטפל צריך להיות נאמן למטופליו לפני שהוא נאמן לספר התורה, ספר מטופליו אתיקה רפואית וספר ההדרכה למטפלים הוא שצריך להנחות אותו.. בדיוק כמו שלא נצפה מרופא המשפחה לטפל בזיהום או חלילה במחלת לב לפי הצהרות הרמב"ם]. מעבר לכך אתה מתאר ממש בכאב את הקושי בין הישויות שנמצאות בתוכך , בין ההומוסקסואל לבין הדתי, בין ה"גוף" ל"רוח" וכתבת מס' רב של פעמים הגוף יותר חזק, זה יותר גדול ממני , ואתה יודע מה, במלחמה כמו במלחמה כולם יוצאים נפסדים. אם להיות יותר בוטה אומר שהמיניות היא הביטוי הראשוני שלנו כבני אדם , וכשהמיניות לא סגורה הכל לא סגור ומכאן קצרה הדרך לשנאה עצמית, כעס עצמי דיכאון חרדות והרשימה להפרעות נפשיות עוד ארוכה.... שלא תטעה, אני לא מבקר אותך על עצם תיאור הקשיים ואיני קורא לך מופרע, אלא שמצוקות נפשיות "נמשכות" ממש ממגנטות לאנשים שהכל אצלם בבלאגן... ועצם התייחסותך למין מקיצוניות לקיצוניות מדבר טמא, בושה מלוכלך ]שאין להאשים, זו מציאות החיים שבה גדלת], לבין הציפייה שלך המאביר שלך לפעול לפי הספר כמו מכונה כאן ועכשיו ורצוי מהר ועם הפעלה מקסימלית.... אבל גופינו לצערי אינו מכונה , ואנחנו לא לוחצים על כפתור והכל נפתר, ולצערי וגם פסיכיאטרית המרפאה , תסכים איתי אין לנו תרופה שתכבה את כל המצוקות שלנו , אבל מצד שני מיניות לא שורדת חרדות , לא שורדת הוראות ומחשבות של חייב צריך מוכרח... אני לרגע אעבור לשאלותיך : אני ובטח שדר' אלוני ובוודאי שגם האחרים לא מתיימרים לאבחן אותך או את בעייתך, לעתים יש מטפלים מיניים [ ונתקלתי באחת כזו ונכוויתי] שממהרים להגיע לאבחנות חותכות, שבדרך לאבחנות האינטסט האלו הם שוחטי כל פרה של טיפול מינית אפשרית, הטיפול המיני צריך לאפשר למטופל לחוות חוויה מינית כלשהי כבר בהגיעו לטיפול ולדעתי ובחוויתי חווית את אותה מטפלת כחודרת מהר מידי ועושה ניתוח מהיר בעודי בהכרה מלאה, , היא טענה שהטיפול המיני הוא חודרני כי המיניות היא חודרנית אבל בעצם חדירתה היא שחזרה איתי חדירות של אנשים שהיו לפניה ודווקא עם מטפל אחר ששם את הנושא המיני על השולחן אך לא חודר בלי רשות , מאפשר לי לחוות מיניות בחדר במשהו בטוח ובעל שליטה.. ובעיקר לא מפחיד או מבייש.. האם אתה יכול להשתחרר מזה בעצמך? בדיוק שאלה דומה שאני רוצה לשאול אותך שאלתי בצהריים שואל אחר בפורום אחר שסיפר על ניסיותיו עם נשים בעוד הוא משתוקק לגברים והוא רוצה לצאת מזה, שאלתי אותו ממה? גם אותך אני רוצה לשאול ואתה צריך לענות באומץ בינך לבין עצמך: להשתחרר מה? מההרגשה הנוראית הזו? מההומוסקסואליות? מהפחד ? ממה? כי לכל תשובה יש כתובות אחרות לטיפול... ורק לסיבור האוזן אומרשאני נגד קיצוניות , נגד מטפלים שמכריזסים קבל עם ועדה שהם מבצעים המרות מגיי לסטרייט ומצד שני אני נגד אלו שטוענים שאתה חייב להיות גיי... אתה חייב להיות אותטנטי ומה שטוב לך לא בהכרח טוב להומואים דתיים אחרים או לי ולהיפך... אם אתה מחליט שהחיים במצב הנוכחי מספקים -זוהי החלטתךף אבל עצם כתיבת ההודעה מרמזת שיש קושי , אם אתה בוחר להיות הומו[שזו החלטה אמיצה לכשעצמה] פנה לטיפול המתאים באווירה אוהדת ומקבלת ללא שיפוט [ואם זה לא מפריע לך אז אצל מטפל חילוני]... ואם אתה רוצה לשנות נטייה מינית [אני אחרון שאמליץ על כתובות-אתה יודע יותר טוב ממני] קח בחשבון שטיפולים אלו נמצאים במחלוקת בקהילה המקצועית והטיפולית לחיוב ולשלילה גם יחד... אבל בהמשך שאלותיך נראה שגם באפשרות זו אתה לא רוצה , נראה שאתה יודע את האפשרות, אשמח לסייע לך למצוא מטפלים טובים תפנה אליי במסרים. אבל חשוב מכל, במצבך, ובעיקר בחברה שאתה חי בה, בתפיסת עולמך, קשה לעשות את הצעד לבד ובמיוחד בגילך עם המטענים הגדולים של השנאה העצמית והכעס העצמי זה כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת לבד , אך אפשרויות הטיפוליות לא מחייבות טיפול מיני ולא מחייבות טיפול ארוך טווח יש טיפול קצר טווח [של עד כשנה] ןיש טיפול ארוך טווח עם מרווח בין הפגישות [פעם בשבועיים לדוגמא]. אני לא רוצה להתייחס יותר לבעייתך מעבר למה שהתייחסתי לא בגלל שאין לי מה להגיד אלא שאני כותב את דעתי כאדם ואין לי כלי לבדוק את תגובתך מהצד השני.. אבל רק אוכל לומר לך שהתהליך שאתה מתאר עובר על הומוסקסואלים רבים חילונים ודתיים כאחד אך אתה צודק שהדבר מחמיר במקרים של דתיים באמונתם.-הן מבחינה אמונית והן מבחינה חברתית, אך העובדות היום מדברות על מצבים שמראים קשר בין בעיות בקבלה העצמית , אהבה עצמית לבין שכיחות דיכאון וחרדה , מה גם שבעיות בתפקוד המיני מופיעות עלרקע בעיות של חרדה ודיכאון ונוצר מעגל קסמים שבו יש בעיה שגוררת בעיה נוספת... וביום שאתה תקבל את עצמך כמו שאתה ואת מיניותך, התפקוד המיני ישתפר וגם המצב הנפשי הכללי ישתפר... בע"ה הכל יהיה בסדר, תעדכן ובעיקר מאחל לך לקראת החנוכה שיהיה לך המון אור ותרגיש טוב ואולי השנה ה\ו תהיה מוארת לך מקודמתה...

 

[רכבת טסה]

ראשית

תודה ענקית על התגובה שלך. הארת לי כמה נקודות שהיו חבויות אצלי. וכמובן, עצם ההתייחסות... זה באמת כמו שכתבת: כשהמיניות לא סגורה - שום דבר לא סגור. העמימות הזאת קיימת אצלי בכל תחומי החיים: החברתי, המקצועי, הדתי. חסרה לי התחושה של אחדות פנימית (אני מרגיש כמו אוסף של חלקים, עטופים במסכה). אמרת, הגוף שלנו הוא לא מכונה. אי אפשר להפעיל את החשק ע"י כפתור. האמת, אני דווקא כן מצפה שהאיבר יעמוד לי גם כשרע לי מבחינה חברתית, או כלכלית, או מהמראה החיצוני. אדרבא ואדרבא. האוננות מבחינתי היא מעין משכך כאבים, וכמה חבל שכשאני צריך אותו הוא לא עומד לרשותי. עד עכשיו חשבתי שהבעיה שלי היא פחד לאבד שליטה (ולכן, אין פורקן), אבל עכשיו כשאני חושב על זה, אז אולי הבעיה היא פשוט חוסר חשק. ותו"כ כשאני כותב את זה, אז עובר לי בראש: איך אפשר להגדיר חוסר חשק כבעיה??! חוסר חשק זה לא בעיה - זה אני, וזאת המציאות. עם כל הדיבורים הרעים שעוברים לי ליד האזניים - באופן כללי או שכוונו אלי אישית, מה הפלא שהחשק ירד לי? אז זה אני, אדם זהיר, לא ממהר להחליט, עם הרבה ביקורת, וצורך גדול מאד לאזן דברים. והנטיות האלו מקררות לי את החשק ולא לא מאפשרות לי להשתחרר, לפחות לא בקלות. רק מה, בסוף כבר אין לי סבלנות לעצמי, ואני רוצה - אבל זה לא יוצא. ואני תוהה, מה יכול לעורר אצלי מחדש את החשק? אני מרגיש שאיבדתי את זה. ציינת את נסיונך בטיפול מיני. אני עברתי טיפול נפשי, וביזמתי הנחתי את נושא המשיכה על השולחן. נפצעתי נפשית כתוצאה מהטיפול הזה, ובדיעבד אני מבין, שלא הייתי מוכן נפשית להתמודד עם זה, וכאילו דחקתי בעצמי. וזה דפוס שתמיד חוזר אצלי : לפעול מתוך דחף/פחד או מתוך חוסר חשק (ואולי זה בעצם אותו דבר). כאילו אין לי סבלנות לעצמי, או שאני קצר רוח (ואולי זה הגוף תובע את שלו?). כנ"ל באוננות (או בפעילות מינית עם אחרים) - אני מרגיש שאני לא 100% שלם עם עצמי, אבל מה בדיוק מפריע לי, מקרר אותי, אני לא יודע. ממה אני רוצה להשתחרר? מהתחושה שמין זה דבר גס, מלוכלך, נחות. אפילו מסוכן. לצערי, גם בשקר הזה, כמו בכל שקר יש גרעין של אמת, אחרת אף אחד לא היה מתרשם ממנו. וגם מתחושת הכפייה המינית: שאני מאונן (או מחפש סקס מיידי) מתוך תחושת הכרח ודחף, ולא מתוך חשק. כאילו האדמה (=הגוף) בוערת. ושוב תודה.

 

[קיפי הקיפוד האחד]

מגיב שוב.-נא התייחסות של דר' אלוני או המרפאה

יש לי זמן מועט אם לא אתייחס להכל זה לא בגלל שאין מה להגיד אלא בגלל קוצר זמן, אם אספירק אענה לך לפני שאני נוסע מהבית ואם לא , אענה לך רק ביום ראשון... מה שמאוד צועק מהודעתך השנייה זו הנטייה שלך לאבחון [ואני אוסיף קטלוג] כשיש בעיה אז כאילו החיים קלים יותר... ממש כמו שבחברה המערבית שכואב הראש לוקחים אקמול... אבל לצערי אין לי אקמול להציע לך לבעיית החשק שלך... אוננות היא לא פתרון לכל המכאובים והיא יכולה להיות משולמת כאשר אדם מרגיש כלפי עצמו אהבת אמת... וזה שנינו מסכימים שלך היא חסרה.... על היתר אגיב מאוחר יותר או ביום הראשון

 

[גבו וייס]

מסכים עם תגובתו החשובה של קיפי

להערכתי אתה מתאר מצב מורכב שאין לו פתרון אינסטנט כאן ברשת אך בהחלט ניתן לסייע לך למצוא את הדרך שלך בטיפול פסיכוסקסואלי. אני מניח שתוכל למצוא מטפלים רבים לא שיפוטיים אשר יראו את המיוחדות שלך והצרכים הספציפיים שלך. אתה יכול לפנות לטיפול או במרפאות השונות לטיפול מיני או לבחור מטפל מהמופיעים באתר של איט"ם. בהצלחה.

 

[רכבת טסה]

אני לא רואה אפשרות יותר טובה

מלפנות למרפאה ציבורית לטיפול מיני. זאת נראית לי האפשרות הזולה יותר (וזה לצערי משחק תפקיד), מן הסתם, בכפוף למשך ההמתנה שם, שאני מקווה שיהיה נסבל. אז, תודה על העצות.

 

[דר רונית אלוני]

אתה חי באמביוולנטיות משתקת שהורסת לך את החשק

המיני וגם את היכולת שלך להנות כשאתה כבר מוכן לעבור על הכללים שלך ולאונן. אתה חי בחברה וקיבלת חינוך לכיוונים מסוימים כשאתה מרגיש דברים שלא הולכים יד ביד עם הסביבה שלך שאתה שייך אליה. כדי שתוכל לחיות בשלום עם עצמך אתה צריך למפות לעצמך את הצרכים שלך ואת עולמך הפנימי ולארגן לעצמך את החיים שלך עקב בצד אגודל. זה תהליך עדין ורגיש שנראה לי שתצטרך תמיכה לאורכו וטוב תעשה אם תפנה למטפל מיני שיש לו/ה רקע גם בתרבות הדתית ונגישות לעולם התורני ליתר ביטטחון אם תרצה לקבל ממנו תשומה לטיפול שלך. אינני יודעת איפה אתה גר, אבל אתה יכול להעזר באתר של איטם וגם אתה יכול לפנות לבר אילן, שם יש תוכנית התמחות בטיפול מיני שאליה מגיעים גם מתמחים מרקע דתי ויכול להיות שהם יוכלו להפנות אותך לאחד מהם.