אני רוצה לשתף

[טל בדם ובנשמה]

אני רוצה לשתף

אני רוצה לשתף את האכזבה שלי מכל התהליך של התנדבות לצבא.. התגייסתי בגיוס רגיל ולאחר כמה חודשים השתחררתי על סעיף נפשי. עברו מאז מעל לשנה וחצי, ונראה כי המלחמות שלי מול הצבא הגיעו לקיצן. כי למרות שהפטור הזה לא מגיע לי, נראה כי צהל עוד מקובע בדעתו ועמדתו לגבי אנשי הפטור הנפשי. אני יכולה להעיד על עצמי בלבד, שהגעתי לכל מקום החל מערעור על ועדה רפואית, פנייה למוחזרי שירות ועכשיו פנייה גם למדור מתנדבים. חמושה במכתבי המלצה שונים (כולל פסיכולוג) והעובדה שפסיכיאטר צבאי אישר אותי, אני נאלצת בלית ברירה להיכנע לפטור המסריח הזה. כנראה שזה לא מספיק בשביל מקבלי ההחלטות בברה״ן בשביל לאשר אותי לצבא. אבל לזמן אותי לועדה רפואית-ואחר כך לשלוח אותי הביתה כי ״מישהו שכח לחתום על התיק״ זה סבבה. להתקשר אליי חמישה ימים לאחר מכן ולהגיד לי שאותו אדם החליט לפסול את הבקשה שלי, זה סבבה. נשמע כי אני באה בטענות, אבל אי אפשר להתעלם מרגשות האכזבה. זה מעצבן אותי, זה מעליב אותי. כשצהל רצה לשחרר אותי תוך יומיים מהועדה כבר התייצבתי בבקום, אוחזת בפטור המקולל הזה. פתאום הצבא לא בירוקרטי, פתאום אף אחד לא שכח לחתום.. מה כבר ביקשתי.. במציאות בה אחוז המשתמטים עולה כל שנה, בא מישהו שרוצה ההפך, אבל לא, לא נעודד אותו.. נוציא לו את המיץ ונפברק תירוצים. (בבקשה תתיחסו להודעה כהוצאת קיטור..) שבת שלום לכולם..

 

[eran544]

צבא זה המקום בו ההגיון לא עובר את הש"ג

אני ממש מבין לליבך, באמת. רוב המתנדבים עוברים דרך שבעה מדורי גיהנום בגלל הבירוקרטיה הזאת.
יותר מזה - לכל אחד יש סיפור שונה וייחודי משלו על איך הבירוקרטיה עברה בו. אני יכול להעיד שאני נתקלתי לראשונה בבעיות כבר לפני כמעט שנתיים, ואני אפילו לא 10 חודשים מאז שהתגייסתי. וגם היום יש לי מלחמות מולם.
ממליץ לך לנסות לבחון את השירות הלאומי אם בכל זאת בא לך לעשות משהו למען המדינה.
שיהיה בהצלחה בכל מקרה

 

[liavavraham]

היי טל

אני ממש מצטער לשמוע שהתהליך לוקח המון זמן.
בדרך כלל תהליכים כאלו לוקחים קצת זמן, עד שמתקבל אישור מהגורמים הרלוונטים שאפשר להחזיר אותך לשירות, למרות שאני לא מבין למה זה מתעכב יותר מדי.

כאשר פנית למדור מתנדבים, מה התשובה שהתקבלה? איפה בעצם התהליך עומד?

גם אני חוויתי תהליך ארוך ולא פשוט עד אשר אושרה לי ההתנדבות (קרוב לשנה), ואם לא הייתי מתקשר לברר כל שבוע כמעט, סביר להניח שהתהליך לא היה מתקדם לשום מקום.

אני יודע שזה קצת מייאש, ובסך הכל אנחנו רוצים להתגייס ולתרום, אבל בכל זאת ממליץ לך לא להתייאש ולנסות עוד קצת.

עדכני אותנו

 

[טל בדם ובנשמה]

אין תהליך

לא אישרו. כל דרך שניסיתי בה לא אושרתי בסופו של דבר.. ערעור-לא התקבל מוחזרי שירות-לא עברתי התנדבות-לא עברתי

 

[hillator]

טל שלום

ניהלתי פה את הפורום בעבר ואני בד"כ לא מגיבה אבל החלטתי להגיב היום כדי לישר קו (נקווה שלא יעלה לי בשיחה מהקבט מחר בבוקר)
רק לשם ציון אני סרן בח"א (לא משנה כרגע באיזה תפקיד) ומתנדברת לצבא

לגבי חזרה לשירות אחרי קבלת 21 נפשי בזמן שירות.

יש כיום ערוץ שבו בן אדם שקיבל 21 חוזר לשירות(הן בגין נסיבות רפואיות והן בגין נפשיות)

1. מוחזר שירות- בד"כ שמדובר בבעיה זמנית , למשל דני שבר את הרגל. וזה כולל העלת פרופיל ודני חוזר כחייל רגיל לא כמתנדב.
2. בעיות קבועות- החייל חוזר כמתנדב(למשל גילו למישהו צליאק)

עבור בעיות נפשיות קיים רק ערוץ 1 מוחזר שירות. כלומר לעלות פרופיל. הסיבה לכך נובעת שרוב האנשים שיצאו על 21 נפשי בזמן השירות עשו בד"כ המון צרות למפקדים שלהם בדרך. (רק לי בתור שופטת צד בבית הדין ביפו יצא להיתקל במגוון מקרים ) . לצערי בועדות רפואיות נוטים להגיד לחייל "אין בעיה תצא ותחזור כמתנדב" אבל זה לא כזה עניין פשוט והגורמים שאומרים את זה מטעים. (ולפחות בתקופה שאני ניהלתי פה עניינים קצינת תא מתנדבים שלחה להם הרבה מיילים בנושא וכיתבה אותי).

בנוגע לערעור אמרו לך למה הערעור לא התקבל? הרי הם צריכים לתת סיבה .

 

[טל בדם ובנשמה]

לא היו לי בעיות משמעת

בכלל לא.. לגבי הערעור-דרך ענף רותם הכוונה- אני לא זוכרת במדויק אבל בועדה אמרו שאני נראית להם שבירה, משהו בסגנון.. אבל זה היה שנה שעברה ולא היו לי המלצות והפסיכיאטר מטעם הצבא שראה אותי מלפני כן התנהג ממש בגסות ונפנף אותי אחרי 5 דק..

 

[טל בדם ובנשמה]

יתרה מזאת

הייתי במוחזרי שירות ואחרי חודש אמרו לי לא. פניתי למדור מתנדבים ולפני פסח אמרו לי ״התקבלת, הועדה זה רק רשמי, את יכולה לחפש תפקיד״ ואני בתמימותי כבר התחלתי לחפש תפקיד וכמעט נסגרתי על אחד, אבל לא יכולתי להתקדם מבלי ועדה רפואית. ואז מתקשרים אליי ב6 בערב(!) חודש וחצי אחרי, ואומרים ״לא... לא עברת״ זה מעלה את הסעיף. בועדה רפואית כשהשתחררתי חילקו דף שכתוב שתוך חודש ענף רותם מקבל את הערעור. זה שקר- הם קיבלו אותו והגיבו עליו רק אחרי חצי שנה

 

[hillator]

כמה דברים

מענף רות"ם אל תתרגשי ואני אדגים לך שני מקרים שתביני שזה לא אישי נגדך
1. רס"ן שמשרת איתי חולה סכרת כלומר הוא פרופיל 21 בקבע והוא צריך אישור של ענף רותם לרישיון צבאי. בשל היותו רס"ן הרכב שלו זה רכב צבאי כלומר בזה הוא נוהג. אותו רס"ן חביב הביא להם שלושה חודשים מראש את האישורים.. ומה הם עשו אם זה? כלום. בסוף יום לפני פג התוקף אחרי שהוא כבר ניסה לתפוס אותם טלפונית והשד יודע מה הם נזכרו לאשר זאת.. ומה כלל הליך האישור? אותו רס"ן התעצבן (ובצדק) והלך לסגן אלוף.. הסגן אלוף מייד התקשר לאל"מ האל"מ שלח מייל למפקד הירפ"א ומפקד הירפ"א התקשר למפקד ענף רות"ם ואז תוך 5 דקות סומן הוי במחשב.
2. אנוכי הילה סרן בח"א צריכה את הפטורים ש תעודת מתנדב על טופס 102 (בשביל השלישה שלי עושים לה בעיות לקבל תעודת מתנדב בבסיס.. ) קיצור יום חמישי 5 שעות ניסיתי להבין מי בכל חיל רפואה אמור לתת לי את זה. מיותר לציין שיש לי מספיק עבודה על הראש פרט לדבר איתם בטלפון ואם עד יום ב הם לא נותנים לי טופס או מבינים בינם לבין עצמם מי אמור להוציא את זה אני מגישה קבילה נגד חיל רפואה. (דרך אגב נציג תלונות חיל רפואה אמר לי "אנחנו לא מטפלים בתלונות").


דבר ראשון בהליך התנדבות יש אישור רפואי וממה שאני מכירה עד לקבלת אישור רפואי להתנדבות אין לחפש תפקידים ואסור לאף יחידה לראיין אותך.


לגבי עניין הפסיכאטר אני רוצה לרגע להבין ראה אותך פסיכאטר תרם השחרור נכון? והוא היה לא בסדר ודיבר איתך רק 5 דקות וזה?(לא מפתיע ד"א שמעתי על המון מקרים כאלו.. כל חיל בן 18 שהמפקד מתעלל בו קצת תוקעים לו 21 נפשי.. ביזיון)

אחר כך לפני הערעור בענף רותם הבאת חוות דעת עדכנית? ראה אותך עוד פסיכאטר? המפקדים שלי בעבר נתנו חוות דעת גם?

בברכה

 

[טל בדם ובנשמה]

הייתי עושה 16 שעות בממוצע בחמל

באופן יום יומי כולל שבתות (11/3). זה גרם בסופו של דבר להתמוטטות עצבים שלי ועשיתי משהו שאני מתחרטת עליו. לפני השחרור ראה אותי פסיכיאטר שלא שם עליי, כשהייתי אצל ענף רותם ראה אותי פסיכיאטר שלא שם עליי, יכולתי לקבול את כל הסגל בפלוגה שלי ולא עשיתי את זה. הפסיכיאטר הצבאי היחידי שהתייחס אלי בכבוד ואשכרה שמע מה שיש לי להגיד היה זה שראיין אותי כשביקשתי להתנדב. לאחר שבוע התקשרו אליי ממדור מתנדבים ואמרו לי שאישרו את ההתנדבות-מכך אני מסיקה שהפסיכיאטר אישר אותי. אמרו לי לחשוב על תפקידים, אבל באמת לא התראיינתי אצל אף יחידה כי עוד לא הייתה הועדה עצמה. זימנו אותי לועדה ואז כמה ימים לפני דחו אותה. ואז קבעו לי תאריך חדש, והגעתי, ורק אז נזכרו שלא כולם חתמו לי על התיק, אז כמובן שנאלצתי לחזור הביתה. ואני לא גרה במרכז, אז להגיע כל פעם לתל השומר זה לא מובן מאליו בשבילי.. כמה ימים לאחר מכן מתקשרים ואומרים לי שהבקשה נדחתה. ואני תוהה איך קורה שמבטיחים לי דברים, איך מישהו ״שוכח״ לחתום ואיפה הוא היה כל הזמן הזה, לפחות היה חוסך את כל התהליך הזה מהתחלה ולא הייתי צריכה לעבור את העוגמת נפש הזו.

 

[hillator]

יש לך את חוות הדעת של הפסיכטרים

כל השלושה מודפסות?
מה הדרגה של כל אחד מהם? כי זה שהדרגה שלו הכי גבוהה הוא קובע.

למיטב זיכרוני כל הרופאים בענף רותם הם מקסימום סרן אז השאלה אם ראה אותה אחד שהיה רס"ן?

ואם אפשר לשאול מה הדבר שעשית ועד כמה הוא חמור? (את יכולה לפנות אלי בפרטי אם את רוצה) כי הצבא הרבה פעמים מחפש להגן על עצמו.. ואז אם מישהו נגיד ניסה להתאבד הם לא רוצים לקחת על זה אחראיות. (וענף רותם מעולים בלא לקחת אחראיות)

 

[טל בדם ובנשמה]

שלחתי לך מסר

 

[hillator]

עניתי

 

[Run for a Fall]

היי טל.

כואב לי מאוד לשמוע את הסיפור. אני מניח שאת כבר יודעת, שאת לא הראשונה ובטח לא האחרונה שנתקלת באטימות של הצבא. כמו שיצא לי להכיר - כשלמישהו הולך בצבא - אז הולך עד הסוף והכל סבבה, אבל אם לא - אז זה בדר"כ מגיע למקומות מאוד מאוד לא נעימים (בלשון המעטה).

משמרות של 16 שעות ביום בחמ"ל באופן יום יומי כפי שתיארת זו שחיקה שאין כמותה, ואני בספק אם רוב האנשים היו עומדים בזה ולא קורסים תחת הלחץ גם כן. (גם אני ביצעתי משמרות בחמ"ל בכמה תרגילים שהיו לנו וזה היה מתיש, מאוד!!) חמור מאוד בעיניי שהסגל ביחידה לא שמו לב לקושי ולמתח שהיית שרויה בו, וברור לי שאם המצב היה מטופל בהקדם זה לא היה מגיע למצב כזה.

למערכת הצבאית יש נטיה להתעלם מבעיות, ורק כשהן כבר ממש גדולות, ופתאום שמים לב - אז המערכת לא באמת יכולה להכיל אותן (מניסיון אישי). זה עצוב, זה מתסכל וזה מרתיח...! והפתרון לא נראה באופק.

לצערנו הרב, אין יותר מדי מה לעשות. זה מתסכל בצורה נוראית, אבל לעיתים החומה שהצבא מציב לנו פשוט גבוהה מדי מכדי שנטפס עליה. הנסיונות שלך לחזור לשירות ולהתנדב הם מבורכים ומוערכים. אבל אני חושב שיש גבול לכמה אנחנו, בתור אנשים שמעוניינים לשרת את המדינה לאחר קבלת פטור, צריכים להתכופף ולעשות שמיניות באוויר כדי לתרום.

מבחינה חברתית - אני מבין שזו כביכול סיטואציה בעייתית לעמוד בפני מצב כזה, ואני מבין את הדחף להתגייס כמו כולם, אבל אני חושב שהכניעה לנורמות הבלתי אפשריות שמציבה החברה השיפוטית רק מוסיפה עוד ועוד דלק לציד המכשפות שמתנהל אחרי ה"משתמטים" - וכבר מזמן אין הבחנה בין משתמט אמיתי, שסתם לא בא לא טוב בטוב לשרת (שזה מאוד פסול בעיניי) ובין מישהו עם בעיות רפואיות אמיתיות שקיבל פטור חוקי (!!!!) ע"י צה"ל בכבודו ובעצמו (!!). חשוב שתזכירי לעצמך את זה, שהחלק שלך בסיפור אינו פסול, אפילו לא מעט. כמו שאמרתי היית בסיטואציה קשה עד בלתי אפשרית, וזה היה תפקידם של הממונים עלייך לדאוג לך (ולצערי, זה מה שקורה כשילדים שומרים על ילדים אחרים...). כמו שאמרת - אין שום סיבה שבעולם שמישהו שבאמת רוצה לתרום יתדפק על דלתות הצבא במשך שנה ויותר, יהיה בסטטוס "HOLD" מטופש ובחוסר וודאות מוחלט. יש אלטרנטיבות - וההפסד, בהרבה מקרים, של צה"ל.

שלא תביני לא נכון - התנדבות לצה"ל בעיניי זה מעשה נפלא ומבורך, והתרומה למדינה היא כמובן גדולה ומשמעותית. אבל יש גבול לכמה אנחנו יכולים לספוג, ויש אופציות אחרות במדינה למזלנו.

אחד החברים שלי גם היה במצב מאוד קשה אחרי הגיוס וקיבל פטור - והגיש בקשה להתנדבות. וכבר בהתחלה ראה שלא בדיוק מתים שהוא יחזור. מאחר והיה לו חשוב לתרום - הלך לשירות לאומי, תוך חודשיים-שלושה התחיל את השירות הלאומי וסיים אותו בהצלחה כעבור שנה, עם המון הנאה ותחושה של עשיית משהו משמעותי. (והוא קיבל תפקיד מאוד מעניין שלהגיד את האמת אני בספק אם היה נופל על תפקיד כזה בצבא)

עם כמה שהצבא חשוב ומשמעותי, וכמה שהשירות תרם לי באופן אישי, אני חושב באמת ובתמים שאם המטרה שלך היא לתרום למדינה - את יכולה לתרום באופן מופלא גם בשירות לאומי, לא פחות מהתרומה בצבא, גם למדינה וגם לעצמך. (וצריך לחשוב גם קצת על עצמנו לא?

)

יכול להיות שזה נראה לך כמו משהו שקל לי להגיד, בתור מישהו שכן אישרו לו להתנדב לצה"ל, אבל דווקא מהמקום הזה, שסיימתי ואני יכול להסתכל לאחור באובייקטיביות על כל הסיטואציה - הכי חשוב זה באמת ליהנות, לתרום לעצמך ולמדינה, להכיר אנשים חדשים ולא לתת למערכת הצבאית אופציות להנחית עלייך שוב ושוב מכות כואבות. באמת באמת, שזה לא שווה את הכאב שלך, ואני חושב שאכן עשית מעל ומעבר כדי לחזור לצה"ל, וכדאי לך לשקול שירות לאומי.

מקווה שלא התייאשת מהחפירה שלי בדרך ושיהיה המון המון בהצלחה בכל דרך שבה תבחרי ואנחנו פה בשבילך.

 

[טל בדם ובנשמה]

תודה רבה

זה מנחם באיזשהו מקום לשמוע תגובה כזאת. רוב הסביבה שלי (משפחה, חברים) לא מבינים למה נכנסתי לעסק הזה בכלל.
שירות לאומי זו אופציה אבל אני קודם אחשוב עליה, איך היא תעמיד אותי ולאיזה כיוון אני רוצה לקחת את החיים שלי כרגע. קשה לי להרפות, אני מרגישה כאילו הפסדתי וויתרתי לעצמי.. למרות שזה לא מדויק.

שבוע טוב

 

[Run for a Fall]

בהחלט לא וויתרת לעצמך

אבל כמובן שהדבר מצריך המון חושבים... וכמובן שאם זה מרגיש לך נכון אז את יכולה לנסות אפילו שוב את הערוץ של הצבא, אני ממש לא בעד להתייאש מהר (אבל כן חשוב לדעת להרים ידיים כשבאמת אין סיכוי).

אני לא מכיר את הסיפור ממש לעומק אבל אם באמת התחושה שלך היא של סחבת ותירוצים בתהליך (וככה לי זה נראה) אפשר לפנות לנקח"ל. חשוב רק לציין שכאן באמת מדובר במוצא אחרון (קבילות זה עניין רציני חח) ואם אני לא טועה יש להם גם אופציה להתייעץ האם שווה להגיש, אם יש צורך, וכו' - אם תחליטי ללכת בכיוון הזה.

שוב שיהיה המון בהצלחה, קחי לך קצת זמן ותחשבי באמת מה הצעד הבא שלך.

 

[liavavraham]

מסכים עם מתן

אני יודע שזה מייאש, במיוחד שכל התהליך לקח לך המון זמן.
ויש לך אפשרות כמו שמתן אמר לתרום גם בדרכים אחרות, אם זה לא הולך דרך התנדבות לצבא. כל דרך שתבחרי בה תהיה מבורכת.

שיהיה לך המון בהצלחה בכל דרך שתלכי בה ונשמח אם תעדכני אותנו בתהליך.