flipflop83
New member
אני רוצה לשתף...
אני פעיל בעיקר בפורומים המקצועיים בתפוז ולא רוצה להחשף - אז אני כותב ביוזר אחר.
אני בן 32 והיא בת 26. בשבילי היא הייתה הקשר הראשון בו הכרתי במסגרת דייט ולא דרך קשר קודם במסגרת לימודים או ידידים שהוביל למערכת יחסים.
הכרנו דרך אשתו של חבר שהכירה אותה באקראי.
אז יצאנו לדייטים. התלהבנו האחד מהשני מהדייט הראשון. היא לא נראתה כמו בתמונה, אבל בדייט השני/שלישי זה כבר לא עניין אותי בכלל.
העניינים זרמו. דיברנו המון האחד עם השני. שיחות קלילות ושיחות עמוקות. חוסר הניסיון שלה במערכות יחסים התגלה די מהר אל מול הניסיון שלי. היא כבר לא
ניסתה להסתיר את זה. בדייט השני היא דיברה איתי על עצם היותי "רק הנדסאי" "הנדסאי זה י'ג-י'ד כזה" [תודו שזה תיאור פשוט גאוני] ושבעצם ושיש לה
"צ'ק ליסט" שלפיו היא עובדת. צרם לי, אבל הסברתי לה שזו היא השכלתי הפורמאלית, אך זוהי לא ההשכלה עליה אני נשען בתחום בו אני עוסק ובשבילי זו תעודת
בטחון. ולדוגמא מהמצב היום בחוץ, נתתי לה את אחותי הגדולה שסיימה תואר ראשון ושני בהצטיינות ואפילו הון עצמי למשכנתא עדיין אין בעתיד הקרוב, מה שלהמון
קורה היום ומכל סוגי המעמד, ושאני כבר מזמן דאגתי להתחיל ולהכין את עצמי לקראת המטרה אותה אני רוצה בעתיד שהיא בית מרווח וחיים יותר טובים למשפחה
שתהיה לי ממה שהיה לי כילד [אגב, יכול להיות שאני טועה. כי היום אני מבין שהחלום הזה לקח לי הרבה מהחיים].
נראה שהיא הבינה, ואולי הבינה שהיא סטאג'רית של ראיית חשבון אבל גם להגיע למרוץ החיים במצב מבוסס הרבה יותר מהממוצע גם חשוב, או שמה שעשתה זה לא
במקום ולא צריך להיכנס לבחינת מעמד אקדמאי/פוטנציאל כלכלי/וואטאבר בשלב כה מוקדם. ולמה? כי כשחזרנו כל אחד לביתו ואני כבר חשבתי על צורה מכובדת
לסיים את הקשר, קיבלתי הודעה: "אני קורעת את הצ'ק ליסט". משפט שנראה לי ילדותי, אבל החלטתי לקחת נשימה ארוכה ולהמשיך. הרי בכל אופן, היא התנצלה.
המשכנו. הפגישות כולם היו באזור שלה. היא בת 26, בעלת רישיון נהיגה אך לא יוצאת החוצה מהסביבה הקרובה לביתה עם הרכב, עדיין לא עבר חודש אז לא
הכרנו בית והורים, אז מה שעשינו היה ללכת למסעדות, קניון, ולחרוש כל ספסל באזור. בספסל, שהיה חשוך רומנטי ונחמד, דיברנו שיחות עמוקות יותר.
אני הייתי הוורבאלי. אני זה שפתח נושאים החל מענייני היום יום ועד למשחקי "נדמה לי" בקשר לעתיד שאנחנו חושבים שיהיה לכל אחד מאתנו או יחד.
אם הייתי משתתק, כי כמה כבר אפשר לדבר, אחרי חצי דקה היא הייתה שואלת "אז מה נשמע?" היה קשה לה עם שקט, קצת לנשום אוויר ולהקשיב לרוח,
ומצד שני לא יזמה הרבה. אבל סבבה, תמיד ידעתי לפוצץ את האווירה עם קצת הומור כזה או אחר שגרם לנו לצחוק מתגלגל או לשיחה רצינית על החיים שהייתה מעניינת.
לא היה לי מי יודע מה קשה, היה לי עוד הרבה בצד מזה. היא מצידה חזרה ואמרה שמעולם לא הייתה לה תקשורת כזו עם בני המין השני. שתמיד היו שתיקות מביכות,
שפוחדת שהיא משעממת. היה לי נחמד לשמוע את זה, הרגשתי שהולך לנו טוב, אחרי שחזרתי מתקופות ארוכות בעסקים בחו"ל עם דעה קצת שונה על הפחד הראשוני
מנישואין, אחרי שנולד לי אחיין ראשון שהוציא ממני רגשות שמעולם לא יצאו קודם, או שאולי פשוט התבגרתי. הרגשתי שבשלב ההוא בחיי אני בשל יותר,
ושהחיים זימנו לי מישהי נחמדה שמוצאת חן בעיניי ואני בעיניה.
כשנישקתי אותה בפעם הראשונה, היא הגיבה בשמחה "אתה פשוט מקסים!!!" ואני לא הבנתי על מה המהומה. עד שסיפרה לי שחברה טובה אמרה לה
שאם לא נישקתי אותה עד עכשיו, אז אני פשוט לא נמשך אליה. מה שהיה בדיוק ההיפך. אני בכלל רציתי לנשק אותה לפני אבל כיבדתי את המעמד.
"התיאוריה" עניינה אותי, והיא אמרה שאם הייתי שולח יד או מנשק אותה בדייט השלישי ומטה, היא הייתה גומרת איתי במקום. כי ככה זה. כי ככה המבחן.
כי בחור שנישק אותה כשיצאה מהרכב שלו לא שמע ממנה יותר. ואני, לקחתי את זה באיזי. מה הבעיה? שהרי לא טעיתי...
ידעתי שהיא באה מבית דתי. כך הם הוריה. היא, לא נוסעת בשבת אבל נפתחה לגבי טלוויזיה, מחשב, וואטסאפ וכל הדברים הנחמדים שעוזרים להעביר את
השבת. ואני, באתי מבית ששומר על מסורת, אוכל כשר ויודע מה ההבדל בין קודש לחול, אבל נוסע בשבת. כמעט ולא, אבל לפחות מוגדר ככזה. לא מסכים לכתוב לעצמי על
המצח "לא נוסע" עוד לפני שהחיים המשפחתיים שלי התחילו בתכלס ושאני לא יודע אם השבת היא היום היחיד בו נוכל לבלות כמשפחה עם ילדים אחרי ששנינו
נחזיק בקריירה ובית. על זה היא אמרה לי שהיא לעולם לא תגביל אותי. שהיא לעולם לא תיקח ממני משהו.
והיא סיפרה לי שהיא בתולה בהרבה היסוס. ואני, סיפרתי לה שבעבר הייתי במערכת יחסים עם דתיה. ושחיכיתי לה שנתיים וחצי.
שאלתי אותה, מבלי לצאת נגדה, למה? שהרי אמרה שהיא לא רוצה בחור דתי. שניסתה. שהיה רע. וחשבתי לעצמי שהרי אם כך, הסיכויים שלה למצוא בתול בגיל כזה
שהוא לא דתי די נמוכים. שבעלה לעתיד מסתובב אי שם כרגע ולא חוסך מעצמו. אז למה שיגיע לו אחת כמוה? באמת שהתעניינתי, ועוד לאור העובדה שהיא אמרה
שהשמירה על עצמה היא לא מטעמי דת. התשובה שלה הייתה שהיא "מחכה לאחד". שלו היא תיתן את המתנה הזו "כמו יהלום".
אבל לא לקחתי את זה ממש קשה. פשוט מאד. אני כבר לא בנוי למשחקים. היא, עושה רושם של רצינית ורוצה מערכת יחסים רצינית. היא בתולה בת 26,
ועם בתולה בגיל הזה אין משחקים של חתול ועכבר. אין מה להיות בקשר עם אחת כזו רק כדי להתפזז לנו ולשחק בכאילו. קשר עם אחת כמוה זה קשר
שאמור להוביל לחתונה. כך זה נראה, כך גם הבית שהיא גדלה בו נראה, וכך, גם אני בעצמי נראה. שהרי לא משנה מה הן הסיבות של כל אחד,
העיקר שאנו מגיעים לאותה שורה תחתונה. אז הסברתי לה שככל שאוהב אותה יותר ארצה אליה יותר קרבה אבל אנחנו נצליח. ושאני יודע שאחרי
החתונה אקבל את כולה ושאני מוכן לזה [בנינו, חיכיתי כבר שנתיים וחצי בעבר, אז נו, אני מסוגל גם עכשיו].
בפגישה אחת, הסברתי לה משהו על עצמי. אמרתי לה שראיתי מהצד וגם חוויתי בעצמי דברים שהעיבו על מערכות יחסים. היה לי פייסבוק בעבר
ואיננו עוד [למרות שאין לי התנגדות שלצד השני יהיה], היו לי בעבר ידידות וחברות "טובות" והן אינן עוד. אני רוצה לחיות בשקט ולתת לבת הזוג שלי
לישון טוב בלילה גם אם אני עושה גיחה לחו"ל לשבועיים. כי אישה רגועה זו זוגיות רגועה [אבל אני מבין שיכול להיות שאני טועה. כנראה שאישה לעולם
לא תעריך את זה כשזה בא מהכיוון של הגבר]. ומה שאני מצפה מעצמי אני מצפה מבת הזוג שלי. השאלה הייתה פשוטה, האם את רואה אותי או אותך
מקיימים קשר ידידותי עם בני המין השני כאנשים נשואים? אז למה לעשות זאת עכשיו? האם את מסכימה? והיא הסכימה. מה שגם לה אין קשרי ידידות עם
בני המין השני. הרגשתי שיש לי עסק עם מישהי שאפשר לצאת איתה לדרך זוגית רצינית.
המשכנו. בית. הורים. הזהירה אותי שאבא שלה הוא אדם קצת קצר רוח. קצת הזעתי, קצת מפחיד. אבל נכנסתי לתוך זה.
המשפחה שלה הראתה חיבה. אפילו האבא [שאחרי שעשיתי טעות והוכחתי לו שגוודלחרה היא לא בקולומביה, לא התווכחתי יותר]
ולא, לא הייתי צבוע ולא שיחקתי משחק. נפתחתי המון. כיבדתי, אבל נפתחתי. אמא שלה מקסימה. ושמחתי שנתקלתי דווקא בה. היא הייתה בקשר איתי
בוואטסאפ "אל תגיד לה שאנחנו מדברים היא תהרוג אותי". כשהיינו יושבים החמיאה לפעמים "אנחנו באמת שמחים שהיא הביאה אותך, אתה יודע איזה
ילדים היא הייתה מביאה הביתה?" "אתה יכול לדבר איתי על כל דבר, אפילו להתייעץ איתי עליה" "פתאום היא שמחה, יוצאת החוצה"...אמא שלה תמיד
הכינה ארוחות ואת מה שאני אוהב במיוחד. כי החברה מעולם לא הכינה וגם הצהירה על זה שהיא לעולם לא תבשל. ושעדיף שתהיה לנו מנקה. כי היא לא
רוצה להיות כמו אמא שלה "במטבח ובבית". ואני תמיד הרגעתי אותה ואמרתי שהשליטה בידיים שלה ושהיא תראה בעתיד שהפחדים [שלעיתים מדומים]
שאנו מקבלים מהורינו יירגעו.
ואחותה הקטנה...ממש חיבבנו אחד את השניה. התחברתי אליה מאד, לקחנו אותה לבילויים משותפים אתנו, בטלפון הייתי אצלה "גיסי לעתיד".
ילדה באמת מקסימה.
באיזשהו מקום קצת קצת היה נראה לי מוזר. למה האמא בקשר איתי בוואטסאפ בלי שבתה תדע? למה אני יכול לבוא ולהתייעץ איתה עלינו?
למה אחותה הקטנה זרקה לה פעם "ואוו החזקתם יותר משלושה חודשים שמת לב?" למה בעצם כל ההתעניינות הזו סביב לקשר?
אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה, לא דאגתי מזה, כי אתה הרי שם לב שהכוונות הן טובות בסך הכל. ואולי אני השתניתי ופשוט יותר פתוח מבעבר?
אני פעיל בעיקר בפורומים המקצועיים בתפוז ולא רוצה להחשף - אז אני כותב ביוזר אחר.
אני בן 32 והיא בת 26. בשבילי היא הייתה הקשר הראשון בו הכרתי במסגרת דייט ולא דרך קשר קודם במסגרת לימודים או ידידים שהוביל למערכת יחסים.
הכרנו דרך אשתו של חבר שהכירה אותה באקראי.
אז יצאנו לדייטים. התלהבנו האחד מהשני מהדייט הראשון. היא לא נראתה כמו בתמונה, אבל בדייט השני/שלישי זה כבר לא עניין אותי בכלל.
העניינים זרמו. דיברנו המון האחד עם השני. שיחות קלילות ושיחות עמוקות. חוסר הניסיון שלה במערכות יחסים התגלה די מהר אל מול הניסיון שלי. היא כבר לא
ניסתה להסתיר את זה. בדייט השני היא דיברה איתי על עצם היותי "רק הנדסאי" "הנדסאי זה י'ג-י'ד כזה" [תודו שזה תיאור פשוט גאוני] ושבעצם ושיש לה
"צ'ק ליסט" שלפיו היא עובדת. צרם לי, אבל הסברתי לה שזו היא השכלתי הפורמאלית, אך זוהי לא ההשכלה עליה אני נשען בתחום בו אני עוסק ובשבילי זו תעודת
בטחון. ולדוגמא מהמצב היום בחוץ, נתתי לה את אחותי הגדולה שסיימה תואר ראשון ושני בהצטיינות ואפילו הון עצמי למשכנתא עדיין אין בעתיד הקרוב, מה שלהמון
קורה היום ומכל סוגי המעמד, ושאני כבר מזמן דאגתי להתחיל ולהכין את עצמי לקראת המטרה אותה אני רוצה בעתיד שהיא בית מרווח וחיים יותר טובים למשפחה
שתהיה לי ממה שהיה לי כילד [אגב, יכול להיות שאני טועה. כי היום אני מבין שהחלום הזה לקח לי הרבה מהחיים].
נראה שהיא הבינה, ואולי הבינה שהיא סטאג'רית של ראיית חשבון אבל גם להגיע למרוץ החיים במצב מבוסס הרבה יותר מהממוצע גם חשוב, או שמה שעשתה זה לא
במקום ולא צריך להיכנס לבחינת מעמד אקדמאי/פוטנציאל כלכלי/וואטאבר בשלב כה מוקדם. ולמה? כי כשחזרנו כל אחד לביתו ואני כבר חשבתי על צורה מכובדת
לסיים את הקשר, קיבלתי הודעה: "אני קורעת את הצ'ק ליסט". משפט שנראה לי ילדותי, אבל החלטתי לקחת נשימה ארוכה ולהמשיך. הרי בכל אופן, היא התנצלה.
המשכנו. הפגישות כולם היו באזור שלה. היא בת 26, בעלת רישיון נהיגה אך לא יוצאת החוצה מהסביבה הקרובה לביתה עם הרכב, עדיין לא עבר חודש אז לא
הכרנו בית והורים, אז מה שעשינו היה ללכת למסעדות, קניון, ולחרוש כל ספסל באזור. בספסל, שהיה חשוך רומנטי ונחמד, דיברנו שיחות עמוקות יותר.
אני הייתי הוורבאלי. אני זה שפתח נושאים החל מענייני היום יום ועד למשחקי "נדמה לי" בקשר לעתיד שאנחנו חושבים שיהיה לכל אחד מאתנו או יחד.
אם הייתי משתתק, כי כמה כבר אפשר לדבר, אחרי חצי דקה היא הייתה שואלת "אז מה נשמע?" היה קשה לה עם שקט, קצת לנשום אוויר ולהקשיב לרוח,
ומצד שני לא יזמה הרבה. אבל סבבה, תמיד ידעתי לפוצץ את האווירה עם קצת הומור כזה או אחר שגרם לנו לצחוק מתגלגל או לשיחה רצינית על החיים שהייתה מעניינת.
לא היה לי מי יודע מה קשה, היה לי עוד הרבה בצד מזה. היא מצידה חזרה ואמרה שמעולם לא הייתה לה תקשורת כזו עם בני המין השני. שתמיד היו שתיקות מביכות,
שפוחדת שהיא משעממת. היה לי נחמד לשמוע את זה, הרגשתי שהולך לנו טוב, אחרי שחזרתי מתקופות ארוכות בעסקים בחו"ל עם דעה קצת שונה על הפחד הראשוני
מנישואין, אחרי שנולד לי אחיין ראשון שהוציא ממני רגשות שמעולם לא יצאו קודם, או שאולי פשוט התבגרתי. הרגשתי שבשלב ההוא בחיי אני בשל יותר,
ושהחיים זימנו לי מישהי נחמדה שמוצאת חן בעיניי ואני בעיניה.
כשנישקתי אותה בפעם הראשונה, היא הגיבה בשמחה "אתה פשוט מקסים!!!" ואני לא הבנתי על מה המהומה. עד שסיפרה לי שחברה טובה אמרה לה
שאם לא נישקתי אותה עד עכשיו, אז אני פשוט לא נמשך אליה. מה שהיה בדיוק ההיפך. אני בכלל רציתי לנשק אותה לפני אבל כיבדתי את המעמד.
"התיאוריה" עניינה אותי, והיא אמרה שאם הייתי שולח יד או מנשק אותה בדייט השלישי ומטה, היא הייתה גומרת איתי במקום. כי ככה זה. כי ככה המבחן.
כי בחור שנישק אותה כשיצאה מהרכב שלו לא שמע ממנה יותר. ואני, לקחתי את זה באיזי. מה הבעיה? שהרי לא טעיתי...
ידעתי שהיא באה מבית דתי. כך הם הוריה. היא, לא נוסעת בשבת אבל נפתחה לגבי טלוויזיה, מחשב, וואטסאפ וכל הדברים הנחמדים שעוזרים להעביר את
השבת. ואני, באתי מבית ששומר על מסורת, אוכל כשר ויודע מה ההבדל בין קודש לחול, אבל נוסע בשבת. כמעט ולא, אבל לפחות מוגדר ככזה. לא מסכים לכתוב לעצמי על
המצח "לא נוסע" עוד לפני שהחיים המשפחתיים שלי התחילו בתכלס ושאני לא יודע אם השבת היא היום היחיד בו נוכל לבלות כמשפחה עם ילדים אחרי ששנינו
נחזיק בקריירה ובית. על זה היא אמרה לי שהיא לעולם לא תגביל אותי. שהיא לעולם לא תיקח ממני משהו.
והיא סיפרה לי שהיא בתולה בהרבה היסוס. ואני, סיפרתי לה שבעבר הייתי במערכת יחסים עם דתיה. ושחיכיתי לה שנתיים וחצי.
שאלתי אותה, מבלי לצאת נגדה, למה? שהרי אמרה שהיא לא רוצה בחור דתי. שניסתה. שהיה רע. וחשבתי לעצמי שהרי אם כך, הסיכויים שלה למצוא בתול בגיל כזה
שהוא לא דתי די נמוכים. שבעלה לעתיד מסתובב אי שם כרגע ולא חוסך מעצמו. אז למה שיגיע לו אחת כמוה? באמת שהתעניינתי, ועוד לאור העובדה שהיא אמרה
שהשמירה על עצמה היא לא מטעמי דת. התשובה שלה הייתה שהיא "מחכה לאחד". שלו היא תיתן את המתנה הזו "כמו יהלום".
אבל לא לקחתי את זה ממש קשה. פשוט מאד. אני כבר לא בנוי למשחקים. היא, עושה רושם של רצינית ורוצה מערכת יחסים רצינית. היא בתולה בת 26,
ועם בתולה בגיל הזה אין משחקים של חתול ועכבר. אין מה להיות בקשר עם אחת כזו רק כדי להתפזז לנו ולשחק בכאילו. קשר עם אחת כמוה זה קשר
שאמור להוביל לחתונה. כך זה נראה, כך גם הבית שהיא גדלה בו נראה, וכך, גם אני בעצמי נראה. שהרי לא משנה מה הן הסיבות של כל אחד,
העיקר שאנו מגיעים לאותה שורה תחתונה. אז הסברתי לה שככל שאוהב אותה יותר ארצה אליה יותר קרבה אבל אנחנו נצליח. ושאני יודע שאחרי
החתונה אקבל את כולה ושאני מוכן לזה [בנינו, חיכיתי כבר שנתיים וחצי בעבר, אז נו, אני מסוגל גם עכשיו].
בפגישה אחת, הסברתי לה משהו על עצמי. אמרתי לה שראיתי מהצד וגם חוויתי בעצמי דברים שהעיבו על מערכות יחסים. היה לי פייסבוק בעבר
ואיננו עוד [למרות שאין לי התנגדות שלצד השני יהיה], היו לי בעבר ידידות וחברות "טובות" והן אינן עוד. אני רוצה לחיות בשקט ולתת לבת הזוג שלי
לישון טוב בלילה גם אם אני עושה גיחה לחו"ל לשבועיים. כי אישה רגועה זו זוגיות רגועה [אבל אני מבין שיכול להיות שאני טועה. כנראה שאישה לעולם
לא תעריך את זה כשזה בא מהכיוון של הגבר]. ומה שאני מצפה מעצמי אני מצפה מבת הזוג שלי. השאלה הייתה פשוטה, האם את רואה אותי או אותך
מקיימים קשר ידידותי עם בני המין השני כאנשים נשואים? אז למה לעשות זאת עכשיו? האם את מסכימה? והיא הסכימה. מה שגם לה אין קשרי ידידות עם
בני המין השני. הרגשתי שיש לי עסק עם מישהי שאפשר לצאת איתה לדרך זוגית רצינית.
המשכנו. בית. הורים. הזהירה אותי שאבא שלה הוא אדם קצת קצר רוח. קצת הזעתי, קצת מפחיד. אבל נכנסתי לתוך זה.
המשפחה שלה הראתה חיבה. אפילו האבא [שאחרי שעשיתי טעות והוכחתי לו שגוודלחרה היא לא בקולומביה, לא התווכחתי יותר]
ולא, לא הייתי צבוע ולא שיחקתי משחק. נפתחתי המון. כיבדתי, אבל נפתחתי. אמא שלה מקסימה. ושמחתי שנתקלתי דווקא בה. היא הייתה בקשר איתי
בוואטסאפ "אל תגיד לה שאנחנו מדברים היא תהרוג אותי". כשהיינו יושבים החמיאה לפעמים "אנחנו באמת שמחים שהיא הביאה אותך, אתה יודע איזה
ילדים היא הייתה מביאה הביתה?" "אתה יכול לדבר איתי על כל דבר, אפילו להתייעץ איתי עליה" "פתאום היא שמחה, יוצאת החוצה"...אמא שלה תמיד
הכינה ארוחות ואת מה שאני אוהב במיוחד. כי החברה מעולם לא הכינה וגם הצהירה על זה שהיא לעולם לא תבשל. ושעדיף שתהיה לנו מנקה. כי היא לא
רוצה להיות כמו אמא שלה "במטבח ובבית". ואני תמיד הרגעתי אותה ואמרתי שהשליטה בידיים שלה ושהיא תראה בעתיד שהפחדים [שלעיתים מדומים]
שאנו מקבלים מהורינו יירגעו.
ואחותה הקטנה...ממש חיבבנו אחד את השניה. התחברתי אליה מאד, לקחנו אותה לבילויים משותפים אתנו, בטלפון הייתי אצלה "גיסי לעתיד".
ילדה באמת מקסימה.
באיזשהו מקום קצת קצת היה נראה לי מוזר. למה האמא בקשר איתי בוואטסאפ בלי שבתה תדע? למה אני יכול לבוא ולהתייעץ איתה עלינו?
למה אחותה הקטנה זרקה לה פעם "ואוו החזקתם יותר משלושה חודשים שמת לב?" למה בעצם כל ההתעניינות הזו סביב לקשר?
אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה, לא דאגתי מזה, כי אתה הרי שם לב שהכוונות הן טובות בסך הכל. ואולי אני השתניתי ופשוט יותר פתוח מבעבר?
