אני רוצה עוד אחד/ת!!!
לא, לא למהר לעודד ולברך! הסיכוי שזה יקרה, קטן מאוד. אפסי למעשה. אבל פנטז, תמיד מותר! היה נורא קל לי, "להאשים" אותה! "היא לא רוצה", או שהודיעה ש-"סגרנו הבאסטה"! אבל זה פשוט מדיי. קל להיסחף בתשוקות ופנטזיות, ולהאשים ת'שני שמוריד אותך לקרקע המציאות האפרורית. אבל הדילמה היא אמיתית, ולא פשוטה בכלל! יש שני שיקולים עיקריים – למה לא: אחד הוא השיקול הכלכלי. גם ככה אנחנו על סף קריסה. בקושי "מחזיקים ת'ראש מעל המים". אני לא דתי. וגם כן האמירה ההיא (ש-"כל ילד מביא את הפרנסה שלו איתו...") מקוממת לאללה מבחינה רציונאלית, אבל יש מקום אחר – אמוציונאלי, אינטואיטיבי, שדווקא כן מתחבר לאמירה הזו; וגם כן מתקומם כנגד העובדה ששיקול כלכלי מונע ממני מלהביא עוד ילד לעולם! השיקול השני הוא הגיל. וזה לא סתם מספר! מעבר לכל הסכנות, הסיבוכים והבעיות שבלהיכנס להריון בגיל כזה (פלוס ומינוס ארבעים
(אלוהים אדירים! איך הגענו לשם כל כך מהר!!!)) כבר מתחילים להרגיש אותו – את ה-"מספר" הזה. עייפים יותר. אין את האנרגיות שהיו לנו (כל אחד לחוד ושנינו ביחד) לפני עשר שנים! וכמובן שגם זה – החישובים האלו – כשהוא/היא יהיה (עובר ללשון זכר מטעמי נוחות) בן עשרים, יהיו לו הורים בני שישים!... ויש עוד כל מני שיקולים, אבל אלו שני העיקריים. אז למה בכול זאת? גם עם הקטנה היו לא מעט דילמות (ואפילו בשלב (קטנטן וזניח) כלשהו טיפה חרטה!
) ובכל זאת – היא כאן! וכמובן שעכשיו אי אפשר (וגם לא רוצה!) לדמיין ת'חיים בלעדיה! ואיך שהם, כל אחד מהם, מהאפרוחים המתוקים שלי, ממלא לי את החיים שלי, אז כן – גם - בדאגה, לפעמים בכעס ועצבים, לפעמים בתסכול – אבל בעיקר בהמון, המון אושר, ובאוקיינוסים של אהבה! וזו מחשבה שכזו, שטורדת, שלא עוזבת – ממש הרגשה של פספוס! – שפשוט – יכול להיות פה עוד אחד(/ת) כזה! שיציף את המשפחה שלנו בעוד אהבה! את הלילות, והקשיים, והדאגות, וה-"מה?! שוב פעם חיתולים וכל זה?!" וכו' – לא הכנסתי בכלל בתוך שיקולי ה-"למה-לא" – זה לא שהם לא שם, דווקא בתור 'אבא ותיק ומנוסה', אני מכיר טוב מאוד (ובהחלט שעוד לא שכחתי) אבל אלו דברים, שאפילו לא סופר אותם! רק שבכל פעם, שרואה בסביבה, תינוק ורדרד וריחני
הלב מחסיר פעימה, ונמס, ומשתוקק! אז מאמי! אולי בכול זאת – תעשי לי ילד!!!
לא, לא למהר לעודד ולברך! הסיכוי שזה יקרה, קטן מאוד. אפסי למעשה. אבל פנטז, תמיד מותר! היה נורא קל לי, "להאשים" אותה! "היא לא רוצה", או שהודיעה ש-"סגרנו הבאסטה"! אבל זה פשוט מדיי. קל להיסחף בתשוקות ופנטזיות, ולהאשים ת'שני שמוריד אותך לקרקע המציאות האפרורית. אבל הדילמה היא אמיתית, ולא פשוטה בכלל! יש שני שיקולים עיקריים – למה לא: אחד הוא השיקול הכלכלי. גם ככה אנחנו על סף קריסה. בקושי "מחזיקים ת'ראש מעל המים". אני לא דתי. וגם כן האמירה ההיא (ש-"כל ילד מביא את הפרנסה שלו איתו...") מקוממת לאללה מבחינה רציונאלית, אבל יש מקום אחר – אמוציונאלי, אינטואיטיבי, שדווקא כן מתחבר לאמירה הזו; וגם כן מתקומם כנגד העובדה ששיקול כלכלי מונע ממני מלהביא עוד ילד לעולם! השיקול השני הוא הגיל. וזה לא סתם מספר! מעבר לכל הסכנות, הסיבוכים והבעיות שבלהיכנס להריון בגיל כזה (פלוס ומינוס ארבעים