"אני רוצה שתתאמני"...

[נקיטה...]

"אני רוצה שתתאמני"...

ככה היא אמרה לי, המטפלת שלי. תתאמני על - להרשות לעצמך לקחת זמן לעצמך. ואני חייכתי בנועם. כן, אני יודעת שהנסיונות הפסיכולוגיים עובדים , כאשר באמת "לוקחים" את הטיפול הביתה, ן"עובדים" איתו. זה מצליח... מנסיון. אבל להרשות לעצמי...איך...איך מרשים לעצמי זמן משלי? איך מתחילים? שבת שלום

ענת

 

[פילאטוס]

כל זמן זה הזמן

...בכלל, ה"טיפול" ה"אמיתי" הוא בין פגישה לפגישה, נדמה לי. כל כך מוזר שמה שהכי קשה לנו לפעמים הוא פשוט "לקחת זמן לעצמנו". בלי לדעת מי ומה לוקחים את כל זמנך, אני מציעה לך להתחיל מהרשות הפנימית. לקחת זמן זה בעיקר להסכים שאת חשובה, ושאת היחידה שיכולה להעניק לך מתנת זמן. וגם אם נדמה שהכל יותר חשוב ממך ושלקיחת הזמן הזאת עלולה להיתקל בכל מיני תגובות עוינות, תגלי די מהר, נדמה לי, שברגע שתיקחי זמן - הוא יינתן לך. קחי אותו בלי להתנצל, בלי להתחטא, בנדיבות פנימית - והוא יהיה שלך. זה אימון נהדר.

 

[נקיטה...]

הרשות הפנימית

זו אותו חלק, שזנחתי עוד מזמן. כאשר היתה מונחת טבעת על אצבעי. עוד כשהיתי האישה של... פעם אחת, הקשבתי לה, לרשות הפנימית. פעם אחת. הקשבתי, ויישמתי . עכשיו, הרשות הזו נעולה במגרה. אני יודעת היכן המפתח. אני נעלתי וסגרתי . אך אני משאירה אותו שם... יודעת שיש בי את היכולת לקחת...לפתוח... אך לא מעיזה. לא מעיזה. ענת

 

[פילאטוס]

למה?

 

[נקיטה...]

או.. אם היתי את התשובה

כנראה שהיתי מעיזה.

ענת

 

[רקאסה]

קחי את הזמן עכשיו

המורה הראשון שלי ליוגה היה מספר על אנשים שאומרים, אילו היה לי זמן הייתי עושה יוגה. (גם אני מכירה המון אנשים שאומרים שאילו היה להם זמן היו רוצים לעשות יוגה, או לעשות....או לראות....). והוא היה עונה להם: זה בסדר. שתהיו חולים יהיה לכם ה מ ו ן זמן לעשות יוגה. קחי את הזמן עכשיו. אפילו קצת, אבל ע כ ש י ו. (המון זמן הזמן שלי לעצמי היה היוגה. נסיבות חיי השתנו, ויש לי עכשיו זמן. פעם קראתי ברומן של אניטה ברוקנר משפט בנוסח, למי שיש חיים אין זמן, ולמי שיש זמן אין חיים. קצת מתאר אותי בימים אלו)