אני רק קוטג' (זה מעין מטבע לשון)

[HotGod]

אני רק קוטג' (זה מעין מטבע לשון)

לפני חמש שנים אימצתי ילד אתיופיני חמוד העונה לשם חיים. הוא כבר בכיתה א' ולפני שבוע המחנך הראשי של חיים הזמין אותי לשיחה דחופה. מסתבר שיוסי מביא כל יום ערצב למורים שלו. ערצב, למי שלא יודע, זהו חרק די גדול ממשפחת המקקים. הוא משמיע, אני חושב, קולות מבחילים ומריח כמו ציפור מיינה ביום שרבי. בקיצור, היועץ של בית הספר ממליץ כי אעזור להקים פינת ליטוף של ערצבים בכדי שחיים לא ירגיש דחוי + שיהיה עיסוק לשאר הילדים (שכנראה משקיעים יותר מדי זמן בסמים) אבל מה לי ולערצבים? אני מבין את החומרה של ההפרעה הזו בחיים ואני לא רוצה שתחמיר. מה השלב הבא? הבאת גופות של קוקאטלים? סחיבת צפרדעים מתות עם חוט ברחבי העיר? מה לעשות? מה צריך בכדי לאלף ערצבים? (אני יודע שלא מאלפים אותם. זו סתם בחירה במטבע לשון בכדי להצחיק). מה עוד אפשר להוסיף לפינת הליטוף? אולי גמלי שלמה? עשים? מה עם שילשול? אני מקווה שזה לא נשמע כמו עוד פרק מפיר-פאקטור.

 

[naja]

../images/Emo2.gif לא הבנתי משהו.....

מי זה יוסי? ואיך הוא קשור לסיפור? האם יוסי הוא בן כיתתו של חיים? האם חיים הוא בעצם יוסי? יכול להיות שההפרעה של חיים\יוסי נובעת מכך שאביהו המאמץ אינו זוכר את שמו? כיצד יוסי\חיים לוכד את הערצבים? האם ניתן להעסיק אותו לפי שעה בפינוי מדשאות מערצבים? לגבי הערצבים-אני לא חושב שהם יוכלו לשמש חיית מחמד אידאלית מכיוון שהם נוטים להתחפר וע"כ יהיה קשה מאוד לצפות באורח חייהם!!!! אבל גמלי שלמה זה כבר סיפור אחר......את זה אני כבר אשאיר לאילן....

 

[אילן נרינסקי]

גם באפי עולה ריח של שעשוע מההודעה

ואני מודה שפה ושם העלתי חיוך. אבל אני ארים את הכפפה ואנווט לכיוון מעניין מאד - חרקים (ושאר פרוקי רגליים) בפינת חי בית ספרית. בעלי חיים שונים ומוזרים אלה מזמנים לנו אפשרויות רבות גם ברמה הזואולוגית וגם ברמה החינוכית. אורחות חייהם מעניינים ומפתיעים. הנפוצים ביותר והנוחים ביותר לגידול הם התיקן הלוחש, המקלון הויאטנמי (בתמונה), וטוואי המשי. גמלי שלמה, טרנטולות, חגבים, ורבים אחרים מעניינים אך פחות נוחים לגידול. אם תרצו אפרט עליהם בהמשך. לגבי הערצב, זהו חרק מעניין אשר מקורב יותר לצרצרים מאשר למקקים. הוא לא מאד מתאים לגידול בפינת חי בית-ספרית מהסיבות שפרט naja. מידע נוסף תוכלו למצוא כאן.

 

[ExoticPets]

אח אילן אילן איך אתה יודע.....

לקחת נושא תמים ולעשות ממנו פושע....

 

[ג שם]

כה מודה לך אני

על הודעתך. על שמצאתי פה אב שאהבתו לילדים ולבעלי חיים אולי מסוייגת היא. וכך גם אני. שמי דרורה, אני מורה וותיקה ומחנכת. בנוסף לכל תפקידי הפדגוגים, הוחלט כי אמלא השנה מקומה של מורה שיצאה לחופשת לידה באחריות ובטיפול בפינת החי. החלטה זאת התקבלה, כמובן, בשיתוף ובתאום איתי, ומכיוון שיש לי כישורים בסיסים שחשבנו שיתאימו למילוי התפקיד. אני מורה לטבע, גידלתי עם ילדי מיני חיות בביתנו. חשבתי שהעבודה תסתכם בדאגה להאכלת בעלי החיים, ל"פיזורם" בחופשות לבתי הילדים וכיוצא בזה. הבעייה היא עם אביתר. אביתר הוא ילד חביב מכיתה ב' שנייה, שנוהג לצוד מיני חיות בלתי אסתטיות, ולהביאן לי למנחה. הקריאה "המורה דרודה" מקדמת את פני כמעט מידי יום, כשבחורף אביתר הביא מיני שבלולים ותולעים ריריים ולחים. ניסיתי להניאו מלהביא לי את מתנתו, בשלב בו התקשייתי להסתיר את סלידתי ממנחת אביתר. מאוחר יותר ניסיתי להתחמק מאביתר , והוא השאיר לי את מציאותיו במעטפות בחדר המורים, ומספר פעמים אף הצליח להשחיל זאת בתיקי. בימים אלו חלה החרפה אמיתית במצב. עם עונת הקיץ, אביתר מצא את חן התיקנים. כבר שלושה ימים רצופים בהם הוא משיג אותי, ומבין ידיו השחומות אני רואה את משושי התיקנים מבצבצים ומחפשים דרכם החוצה. אין צורך לתאר את הבעתה האוחזת בי, את הצווחות המבישות הבוקעות מגרוני ואת הזמן הרב שלוקח לי להרגיע את נשמתי ולחזור לתפקוד. היש למי מכם עצה? רק המחשבת על הכניסה מחר לבית הספר כשאביתר מביא לי את שלל השבת, מעלה בי חלחלה.

 

[salingre]

.......,.

אני לא ממש מבין אותכם... אלו חיות מענינות ומרתקות יותר מרוב החיות (יונקים דגים...) לדעתי

 

[רעות 85]

לא להבהל

את מראה את בהלתך ולכן (כך נדמה לי) הוא ממשיך.. אולי כדאי למקד את הכיתה בנושא שאינו מבעית אותך.

 

[אילן נרינסקי]

שלום דרורה וברוכה הבאה! ../images/Emo118.gif

אני מבין את מה שאת מתארת. אנשים רבים מתחלחלים מחיות "בלתי אסתטיות" כהגדרתך ומתקשים בהתמודדות עם הפחד/גועל. לגבי המקרה הספציפי אני מעלה שתי אפשרויות (יתכן שהמקרה הוא שילוב של השניים): א. אני נוטה להאמין שהתלמיד נהנה להציק לך ומוצא סיפוק בהתחלחלותך. יתכן וזה תעלול בדיוק כמו גירים רטובים או נייר דבק על כסא המורה, אלא שכאן המעשה הוא לגיטימי לכאורה - הוא נותן בעלי חיים למורה לטבע. במקרה כזה אני חושב שהטיפול הראוי נחלק לשניים. (1) צמצום תגובות החלחלה מצידך במידת האפשר (ואני מודע לכך שזה קשה) ובכך צמצום הסיפוק שהוא מקבל. (2) פעילות אסרטיבית כנגד התנהגות הילד כמקובל בבית הספר (הענשה וכו'). אני הייתי נזהר בפעילות שכזו והייתי מוודא הייטב שאין לו כל מניע תמים בנתינת המתנות (כפי שאפרט באפשרות השניה) שכן אם כך הם פני הדברים הילד יהיה מתוסכל מאד, ובצדק. ב. יתכן שהתלמיד מתעניין באמת ובתמים בבעלי החיים הללו ורוצה לשתף אותך בזה. אני מפנה אותך למה שכתב אורי סלינגרה (salingre) בשרשור זה. אורי הוא תלמיד תיכון שאני מכיר מפורומים אחרים והוא מאד מתעניין בבעלי חיים. במקרה כזה אולי כדאי שתעודדי את ההתעניינות הזאת ותנתבי אותה לכיוונים חיוביים תוך כדי שאת מבהירה לו שאת לא אוהבת את בעלי החיים הללו וזה לגיטימי. אם תרצי, אוכל לעזור לך בעניין (אני מגדל בפינת החי שישה מיני תיקנים שונים והם חלק אינטגרלי מהשעורים). הערה אחרונה: אני חושב שלא כדאי לציין שמות תלמידים מעל דפי הפורום, גם אם זהו שם פרטי בלבד. על אף שהתנסחת בכבוד וכראוי אנשים הנוגעים בדבר עלולים להפגע. אשמח לשמוע עדכונים וכן אשמח אם תספרי מעט על פינת החי בבית ספר ופעילותה. בהלחה, אילן

 

[גן חיות]

טוב להקים פינת טיפול

אם דואגים לתנאים המתאימים ודואגים ןערצבים לצרכיהם - זה יכול להיות חוויה חינוכית/לימודית/ טיפולית לכל הילדים. השלב הבא יכול להיות לשחרר אותם לטגע ולהגיא במקומם געלי-חיים אחרים, אולי יותר מקובלים ו"סימפטיים"

 

[salingre]

סתם שאלה...

ערצבים לא עוקצים? כי אני חייתי על זה שכן...כן או לא?

 

[אילן נרינסקי]

ערצבים לא עוקצים.