אמרו- בָּבַת עֵינִי, נִשְמַת אַפִּי, לִבָּתִי, מַחְמַל-לִבִּי...וכל אלו לא מוצאים חן בעינייך, מה? אנינת טעם שכמותך... היום, כשאין לנו רומנטיקה אבל יש לנו מוזיקת טכנו ופירסינג -כמו קרה- במקומות הרגישים, עולם המושגים עתירי הרגש שלנו מורכב מ- "כפרה" ו"נשמה" שמכניסים רטט (או צלצול, ואפשר גם וגם) למשפטינו-הכאילו-יובשניים-כזה. אני בעד השבת המושגים ההם, עם הניחוח הנוסטלגי, לעברית של ימינו. אני בעד השבת הרוך והחמלה לשפה. אני בעד השבת הרוך והחמלה לחיינו. ~