מותה של האפוקליפסה
New member
אני רק שאלה...
שלום לכל המתופפים!
טוב, אז עברנו דירה לבית גדול יותר וסוף כל סוף, אחרי חמש שנים שהמערכת הייתה מאופסנת במחסן ועכברים אכלו לי את כל הספוג שבתוך הבס, אפשר להרכיב אותה, להניח בחדר משלה ולעסוק במחשבות על חזרה לנגינה...
אז זהו, שמסתבר שיש לי הרבה מחשבות על חזרה לנגינה...
ואז אני חושבת שאולי הגיע הזמן לעבור, להודות שזהו, תמה תקופה. ניגנתי על תופים במהלך נעוריי הלא כל-כך רחוקים, מגיל 12 עד 18, 7 שנים של הנאה צרופה. אף פעם לא עניין אותי להיות חלק מלהקה. אהבתי להתפתח לבד, לנגן בקונצרטים של המרכז למוזיקה בו למדתי ובעיקר לפתח את עצמי.
כשלמדתי, היה קל להמשיך להתפתח - היו שיעורי בית, היה צריך להתאמן...
ואז סיימתי את התיכון. המערכת נשארה במקלט בקיבוץ. וכשהתחילו לשפץ את המקלטים נתבקשתי לפנות אותה והעברתי להורים. ואז לאמא שלי כבר לא היה מתאים שהיא הייתה תקועה שם וככה לפני 5 שנים העברתי אותה לבית הקודם. והנה עכשיו עברנו בית, יש לה מקום משלה וחשבתי שסוף כל סוף אחזיר עטרה ליושנה!
אבל יש שכנים, ותופים עושים רעש....אז חשבתי לקנות רפידות כאלה, כמו שיש על הסנר, מגומי שחור...אבל אז מה הכייף, בעצם?
והאם באמת יהיה לי כייף כמו פעם? הרי היום, לא שאני מבוגרת מדי וכולה עברו 9 שנים מאז סיום התיכון, אבל אני יותר חוששת להרעיש ולהפריע לאחרים...מחויבות שכזו שבאה עם החיים, אולי...לא יודעת...
אז בעצם נכנסתי לכאן רק כדי לגשש. כי קשה לי להיפרד מהמערכת. רציתי שתגידו אם שווה לי בכלל למכור אותה, אם ארוויח מזה גרוש או שניים. וכשאני חושבת על כך, פחות חשוב לי להרוויח כסף עליה, כמו שחשוב לי שהיא תגיע לידיים טובות. למשל לנער או נערה כפי שאני הייתי אז, בתחילת דרכי על התופים, כשמישהו מהקיבוץ נתן לי לנגן על המערכת שלו שבמקלט, כדי להתאמן. וככה הייתי מתאמנת שנתיים, עד שהוא מכר את המערכת לאבא שלי, שעשה לי הפתעה ובישר לי יום אחד שהיא שלי! ומאז היא איתי...
אז אם אמצא מישהו או מישהי כאלה, ההרגשה תהיה אפילו יותר מיוחדת. מדור לדור שכזה.
נו, ואולי אני סתם חופרת ולא צריכה להיקשר לחפצים כל כך...לעבור הלאה...אז ניגנתי שנים על תופים, ואח"כ עוד 7 שנים רק דיברתי על זה והנה אני כאן, עוד מתלבטת...אולי פשוט שווה לי להעיף אותה ולהמיר בתופי קונגוס עליהם תמיד חלמתי, או בונגוס שיתפסו פחות מקום?
אני אשמח אם תהיה לכם דרך להעריך את שוויה של המערכת וגם לפי מה שאתם יודעים שקורה היום בשוק כלי ההקשה - האם עוד קונים יד 2 (3, במקרה שלי)? האם המחירים עוד גבוהים כמו בעבר?
ובכן, יש לי מערכת שלמה, רובה של פרל: הגוף המרכזי - בס ושני טמ-טמים, וכן מצילה נמוכה, טם-טם נמוך (או כפי שנהוג לקרוא לו - דוד) ותוף hi-hat. הסנר של פרימייר, והמצילה הגבוהה של זילדג'יאן.
יד 3, טופלה בהרבה אהבה אך רואים עליה את השנים.
לטם-טמים האמצעיים יש עורות חדשים שהוחלפו לא מכבר, אך בתקופה שהשאלתי למישהו בהרכב ג'אז את המערכת והוא נאלץ להחליף אותם, מאז לא נגעתי בהם...כחדשים...העורות של ימאהה.
המערכת שועל ותיק. אין ספק. אני התחתי לנגן בשנת 1998 והיא כבר הייתה בפעילות אצל מישהו אחר לפני, לא יודעת כמה שנים, מעריכה שלא הרבה...
אז האם יש ליפה הזאת שווי בעולם היום? מישהו יסתכל עליה?
וד"א, גם אם אתם אומרים שלא, אבל אתם מכירים בדיוק ילד או ילדה כאלה שנורא רוצים ללמוד לנגן ואין להם תופים, אשמח לעשות מצווה בפרטי. זה יותר משמעותי עבורי מהכל.
תודה שקראתם עד הנה!!!
נעמה.
שלום לכל המתופפים!
טוב, אז עברנו דירה לבית גדול יותר וסוף כל סוף, אחרי חמש שנים שהמערכת הייתה מאופסנת במחסן ועכברים אכלו לי את כל הספוג שבתוך הבס, אפשר להרכיב אותה, להניח בחדר משלה ולעסוק במחשבות על חזרה לנגינה...
אז זהו, שמסתבר שיש לי הרבה מחשבות על חזרה לנגינה...
ואז אני חושבת שאולי הגיע הזמן לעבור, להודות שזהו, תמה תקופה. ניגנתי על תופים במהלך נעוריי הלא כל-כך רחוקים, מגיל 12 עד 18, 7 שנים של הנאה צרופה. אף פעם לא עניין אותי להיות חלק מלהקה. אהבתי להתפתח לבד, לנגן בקונצרטים של המרכז למוזיקה בו למדתי ובעיקר לפתח את עצמי.
כשלמדתי, היה קל להמשיך להתפתח - היו שיעורי בית, היה צריך להתאמן...
ואז סיימתי את התיכון. המערכת נשארה במקלט בקיבוץ. וכשהתחילו לשפץ את המקלטים נתבקשתי לפנות אותה והעברתי להורים. ואז לאמא שלי כבר לא היה מתאים שהיא הייתה תקועה שם וככה לפני 5 שנים העברתי אותה לבית הקודם. והנה עכשיו עברנו בית, יש לה מקום משלה וחשבתי שסוף כל סוף אחזיר עטרה ליושנה!
אבל יש שכנים, ותופים עושים רעש....אז חשבתי לקנות רפידות כאלה, כמו שיש על הסנר, מגומי שחור...אבל אז מה הכייף, בעצם?
והאם באמת יהיה לי כייף כמו פעם? הרי היום, לא שאני מבוגרת מדי וכולה עברו 9 שנים מאז סיום התיכון, אבל אני יותר חוששת להרעיש ולהפריע לאחרים...מחויבות שכזו שבאה עם החיים, אולי...לא יודעת...
אז בעצם נכנסתי לכאן רק כדי לגשש. כי קשה לי להיפרד מהמערכת. רציתי שתגידו אם שווה לי בכלל למכור אותה, אם ארוויח מזה גרוש או שניים. וכשאני חושבת על כך, פחות חשוב לי להרוויח כסף עליה, כמו שחשוב לי שהיא תגיע לידיים טובות. למשל לנער או נערה כפי שאני הייתי אז, בתחילת דרכי על התופים, כשמישהו מהקיבוץ נתן לי לנגן על המערכת שלו שבמקלט, כדי להתאמן. וככה הייתי מתאמנת שנתיים, עד שהוא מכר את המערכת לאבא שלי, שעשה לי הפתעה ובישר לי יום אחד שהיא שלי! ומאז היא איתי...
אז אם אמצא מישהו או מישהי כאלה, ההרגשה תהיה אפילו יותר מיוחדת. מדור לדור שכזה.
נו, ואולי אני סתם חופרת ולא צריכה להיקשר לחפצים כל כך...לעבור הלאה...אז ניגנתי שנים על תופים, ואח"כ עוד 7 שנים רק דיברתי על זה והנה אני כאן, עוד מתלבטת...אולי פשוט שווה לי להעיף אותה ולהמיר בתופי קונגוס עליהם תמיד חלמתי, או בונגוס שיתפסו פחות מקום?
אני אשמח אם תהיה לכם דרך להעריך את שוויה של המערכת וגם לפי מה שאתם יודעים שקורה היום בשוק כלי ההקשה - האם עוד קונים יד 2 (3, במקרה שלי)? האם המחירים עוד גבוהים כמו בעבר?
ובכן, יש לי מערכת שלמה, רובה של פרל: הגוף המרכזי - בס ושני טמ-טמים, וכן מצילה נמוכה, טם-טם נמוך (או כפי שנהוג לקרוא לו - דוד) ותוף hi-hat. הסנר של פרימייר, והמצילה הגבוהה של זילדג'יאן.
יד 3, טופלה בהרבה אהבה אך רואים עליה את השנים.
לטם-טמים האמצעיים יש עורות חדשים שהוחלפו לא מכבר, אך בתקופה שהשאלתי למישהו בהרכב ג'אז את המערכת והוא נאלץ להחליף אותם, מאז לא נגעתי בהם...כחדשים...העורות של ימאהה.
המערכת שועל ותיק. אין ספק. אני התחתי לנגן בשנת 1998 והיא כבר הייתה בפעילות אצל מישהו אחר לפני, לא יודעת כמה שנים, מעריכה שלא הרבה...
אז האם יש ליפה הזאת שווי בעולם היום? מישהו יסתכל עליה?
וד"א, גם אם אתם אומרים שלא, אבל אתם מכירים בדיוק ילד או ילדה כאלה שנורא רוצים ללמוד לנגן ואין להם תופים, אשמח לעשות מצווה בפרטי. זה יותר משמעותי עבורי מהכל.
תודה שקראתם עד הנה!!!
נעמה.
