בדידות בזוגיות גרועה יותר מבדידות כשאתה לבד.
אני לא בן אדם שחווה בדידות בד"כ, מאז גיל 18 (שמאז עברו כבר יותר מ 25 שנים) אני רוב הזמן בזוגיות משמעותית.
אבל בשנים האחרונות, על אף המשפחתיות שממלאת אותי (אני נשוי עבר מעל 10 שנים ואבא לילדים) , אני מרגיש לעיתים קרובות מדיי מאוד בודד.. ושהזוגיות מרוקנת אותי.
וככל שאני עושה יותר למען שותפתי לחיים או למען התקרבות הדדית, אני איכשהו מרגיש שהפער ביננו רק גדל. מרגיש שאני לא מקבל, לא מובן, עד כדי לא נראה.
אני יודע בד"כ לדאוג לרווחתי הנפשית ולא להיות תלוי בה ת במצי הרוח שלה, או במידת תשומת הלב שלה אליי אבל אני לא יכול עוד לנתק את המתרחש או הלא מתרחש מתחושת הלבד הזאת.
כמובן שהדברים עולים ומדוברים מדי פעם. כמובן שניסינו יעוצים מקצועיים מסיבה זו וסיבות נוספות.
וכמובן שאני לא מעוניין לעזוב.
אני כן מעוניין להתגבר על התחושות השליליות...
מה עושים עם תחושת הבדידות הזאת ?
אשמח לשמוע עצות, דעות, נסיונות אישיים
אני לא בן אדם שחווה בדידות בד"כ, מאז גיל 18 (שמאז עברו כבר יותר מ 25 שנים) אני רוב הזמן בזוגיות משמעותית.
אבל בשנים האחרונות, על אף המשפחתיות שממלאת אותי (אני נשוי עבר מעל 10 שנים ואבא לילדים) , אני מרגיש לעיתים קרובות מדיי מאוד בודד.. ושהזוגיות מרוקנת אותי.
וככל שאני עושה יותר למען שותפתי לחיים או למען התקרבות הדדית, אני איכשהו מרגיש שהפער ביננו רק גדל. מרגיש שאני לא מקבל, לא מובן, עד כדי לא נראה.
אני יודע בד"כ לדאוג לרווחתי הנפשית ולא להיות תלוי בה ת במצי הרוח שלה, או במידת תשומת הלב שלה אליי אבל אני לא יכול עוד לנתק את המתרחש או הלא מתרחש מתחושת הלבד הזאת.
כמובן שהדברים עולים ומדוברים מדי פעם. כמובן שניסינו יעוצים מקצועיים מסיבה זו וסיבות נוספות.
וכמובן שאני לא מעוניין לעזוב.
אני כן מעוניין להתגבר על התחושות השליליות...
מה עושים עם תחושת הבדידות הזאת ?
אשמח לשמוע עצות, דעות, נסיונות אישיים
