אני שואלת את עצמי....
האם כשאתה נמצא במצב של עליה ואתה מרגיש נפלא, אתה צריך לדאוג כי הירידה תהיה דרסטית ומהירה ומצבך יהיה קשה יותר. זה כאילו שהייתי כל כך הרבה שנים בתוך מערכה ללא אור, ללא אויר לנשימה היום אחרי כל כך הרבה שנים נפתח חור קטן בתוך המערכה והשמש מצליחה להיכנס דרכה וזה מרגיש נפלא אם כי ההתקדמות כל כך איטית ולפעמים נדמה לי שכל חיי אהיה חולה, הדרך עוד כל כך ארוכה ואני רוצה את הכל, אני רוצה להיות כמו כולם, לצאת מתי שמתחשק לי, לנסוע לאן שבא לי, לקחת את ילדי לאן שיבקשו בלי לחשוב פעמים ולדמיין שהיציאה הראשונה איתם לבד תגרום להתקף חרדה ואשפוז בטוח בבית משוגעים,איזה מין אמא אני בכלל, אם אלוהים החליט לתת לי במתנה את המחלה הזו אז למה בכלל הוא נתן לי להביא ילדים לעולם.... אני כל כך עיפה, אני כל כך רוצה למצוא את השקט אבל אני לא מצליחה. סליחה אם גרמתי למישהו להיות עצוב.
האם כשאתה נמצא במצב של עליה ואתה מרגיש נפלא, אתה צריך לדאוג כי הירידה תהיה דרסטית ומהירה ומצבך יהיה קשה יותר. זה כאילו שהייתי כל כך הרבה שנים בתוך מערכה ללא אור, ללא אויר לנשימה היום אחרי כל כך הרבה שנים נפתח חור קטן בתוך המערכה והשמש מצליחה להיכנס דרכה וזה מרגיש נפלא אם כי ההתקדמות כל כך איטית ולפעמים נדמה לי שכל חיי אהיה חולה, הדרך עוד כל כך ארוכה ואני רוצה את הכל, אני רוצה להיות כמו כולם, לצאת מתי שמתחשק לי, לנסוע לאן שבא לי, לקחת את ילדי לאן שיבקשו בלי לחשוב פעמים ולדמיין שהיציאה הראשונה איתם לבד תגרום להתקף חרדה ואשפוז בטוח בבית משוגעים,איזה מין אמא אני בכלל, אם אלוהים החליט לתת לי במתנה את המחלה הזו אז למה בכלל הוא נתן לי להביא ילדים לעולם.... אני כל כך עיפה, אני כל כך רוצה למצוא את השקט אבל אני לא מצליחה. סליחה אם גרמתי למישהו להיות עצוב.