נוני ילדה רעה
New member
אני שונאת אותה!!!
אני לא יודעת אם זה המקום ועד כמה תוכלו לעזור לי.. יש לי בעיה שאני סוחבת כבר חודשיים. יש לי קצינה אטומה ומגעילה שנמאס לי ממנה ואני כבר לא יכולה לראות אותה יותר. בכל פעם אני נגעלת ממנה יותר. היא צהובה רצח, כולה מורעלת מהקורס קצינים, ואכפת לה רק מהעבודה ולא מהחיילים שלה. יש לי בעיות , אומנם לא כאלו קשות, אבל גם אני בן אדם. היום היא הגיעה לשיא השפל עד כה. קדחו אצלנו אנשים שמשפצים במשרד. זה לקח חצי שעה. הקידוחים כאבו לי מאוד באוזן ובראש, כאבים עזים. קיבלתי התקף בכל פעם שהמקדחה התחילה להרעיש שוב. באתי אליה ואמרתי לה "אני יושבת כמה דקות במשרד אחר, כואב לי ממש מהקידוחים האלו" והיא אמרה לי " לא! תחזרי למשרד יש לך עבודה. אמרתי לה שאין לי עבודה לעשות, עשיתי הכל להיום, אז היא באה ונתנה לי דפים עם טלפונים ואמרה לי תתקשרי להזכיר להם שיש להם כנס מחר. רק בשביל שאני אשאר במשרד, בזמן שהיא הלכה לה ללשכה. באתי אליה ב4, בשעה הזו יש מסדר יציאה וביקשתי לצאת ישר אחריו כי אני מרגישה זוועה, היא אמרה לי שלא, שאני אצא רק כשהיא תחזור מאיזו ישיבה והלכה. עד 5 הייתי במשרד סתם, כשמתפוצץ לי הראש, רק כדי לבהות בקירות ולחכות לה. .כל בעיה שיש לי היא אומרת לי להסתדר לבד, היא לא מוכנה לדבר בשבילי עם מפקדים וכאלו, לא אכפת לה. אפילו ביקשתי ממנה מכתב המלצה לטופס 55 כי אי אפשר בלי , ואני רוצה סגור כי אבא שלי מכה אותי (ואמרתי לה את זה). חודש וחצי עבר מאז. מכתב? אין! למה? כי היא לא יודעת איך לנסח, והיתא תשב עם הקצין שלה על זה בהקדם. אעלק. אני יוצאת כל יום שעה אחרי כולם. גם אחרי הבנות במשרד שלי, כי להן יש פרופיל נפשי והן עושות בעיות אז הן יוצאת מוקדם יותר, ואני הילדה הטובה נדפקת. בא לי לדפוק לה נפקדות רק בשביל שתלמד להתנהג כמו בן אדם. אבל אמא שלי לוחצת עליי להיות ילדה טובה. אני בחורה מוכשרת, קב"א 54, כשהתגייסתי הייתה לי המון מוטיבציה לתרום. אתמול הגעתי למצב שהייתי בכנס קצונה, וחתמתי ויתור על יציאה לקצונה למרות מסע השכנועים. אנשים כמוה הורידו לי את המוטיבציה לקאנטים. איבדתי כל אמון במערכת הצבאית אמרתי בכנס שאם אנשים כמוה מגיעים לבה"ד 1 , אני לא רוצה להיות שם, וחתמתי ויתור. עצוב שככה מתייחסים לאנשים טובים. נשבר לי, בא לי למות!
אני לא יודעת אם זה המקום ועד כמה תוכלו לעזור לי.. יש לי בעיה שאני סוחבת כבר חודשיים. יש לי קצינה אטומה ומגעילה שנמאס לי ממנה ואני כבר לא יכולה לראות אותה יותר. בכל פעם אני נגעלת ממנה יותר. היא צהובה רצח, כולה מורעלת מהקורס קצינים, ואכפת לה רק מהעבודה ולא מהחיילים שלה. יש לי בעיות , אומנם לא כאלו קשות, אבל גם אני בן אדם. היום היא הגיעה לשיא השפל עד כה. קדחו אצלנו אנשים שמשפצים במשרד. זה לקח חצי שעה. הקידוחים כאבו לי מאוד באוזן ובראש, כאבים עזים. קיבלתי התקף בכל פעם שהמקדחה התחילה להרעיש שוב. באתי אליה ואמרתי לה "אני יושבת כמה דקות במשרד אחר, כואב לי ממש מהקידוחים האלו" והיא אמרה לי " לא! תחזרי למשרד יש לך עבודה. אמרתי לה שאין לי עבודה לעשות, עשיתי הכל להיום, אז היא באה ונתנה לי דפים עם טלפונים ואמרה לי תתקשרי להזכיר להם שיש להם כנס מחר. רק בשביל שאני אשאר במשרד, בזמן שהיא הלכה לה ללשכה. באתי אליה ב4, בשעה הזו יש מסדר יציאה וביקשתי לצאת ישר אחריו כי אני מרגישה זוועה, היא אמרה לי שלא, שאני אצא רק כשהיא תחזור מאיזו ישיבה והלכה. עד 5 הייתי במשרד סתם, כשמתפוצץ לי הראש, רק כדי לבהות בקירות ולחכות לה. .כל בעיה שיש לי היא אומרת לי להסתדר לבד, היא לא מוכנה לדבר בשבילי עם מפקדים וכאלו, לא אכפת לה. אפילו ביקשתי ממנה מכתב המלצה לטופס 55 כי אי אפשר בלי , ואני רוצה סגור כי אבא שלי מכה אותי (ואמרתי לה את זה). חודש וחצי עבר מאז. מכתב? אין! למה? כי היא לא יודעת איך לנסח, והיתא תשב עם הקצין שלה על זה בהקדם. אעלק. אני יוצאת כל יום שעה אחרי כולם. גם אחרי הבנות במשרד שלי, כי להן יש פרופיל נפשי והן עושות בעיות אז הן יוצאת מוקדם יותר, ואני הילדה הטובה נדפקת. בא לי לדפוק לה נפקדות רק בשביל שתלמד להתנהג כמו בן אדם. אבל אמא שלי לוחצת עליי להיות ילדה טובה. אני בחורה מוכשרת, קב"א 54, כשהתגייסתי הייתה לי המון מוטיבציה לתרום. אתמול הגעתי למצב שהייתי בכנס קצונה, וחתמתי ויתור על יציאה לקצונה למרות מסע השכנועים. אנשים כמוה הורידו לי את המוטיבציה לקאנטים. איבדתי כל אמון במערכת הצבאית אמרתי בכנס שאם אנשים כמוה מגיעים לבה"ד 1 , אני לא רוצה להיות שם, וחתמתי ויתור. עצוב שככה מתייחסים לאנשים טובים. נשבר לי, בא לי למות!
