אני שונאת אותה.

[Devil In Disguise]

אני שונאת אותה.

אני כל כך שונאת אותה. זה לא ייאמן כמה. בחיים לא תארתי לעצמי שקיימת שנאה כזאת בכלל. מהרגע שנחתה פה... מהרגע שהניחה את הרגל שלה בתוך הבית שלי הכל הלך ונהיה מרע להכי גרוע. זה התחיל מזה שנאלצתי לעזוב את הבית ולגור אצל אבא שלי. זה המשיך שהחלטתי לתת לזה ניסיון וכן באתי לסופשבוע, ואפילו יזמתי יציאה משותפת איתם - דבר שהתחרטתי עליו נורא. כרגע כל המשפחה שלי בריבים אחד עם השני... אני, אמא שלי, אבא שלי, אחים שלי... אני אישית רבתי עם כל אחד מהם כמה וכמה פעמים, רק בגלל זה. שלא נדבר על הריבים שלהם אחד עם השני. אני כבר יכולה לראות מעכשיו לאן זה ימשיך. כל המשפחה תסתכסך אחד עם השני. היא תפרק לנו את כל המשפחה והבית המאושר שהיה לנו, ורק אז תבין שזה בלתי אפשרי ותאלץ לחזור לארץ שלה. ומה היא תשאיר מאחור? משפחה קטנה ונחמדה, שהייתה פעם מאושרת, ולעולם לא תחזור להיות כזאת. אלוהים, כמה שאני שונאת אותה. כמה שאני שונאת איך שהיא גורמת לו להיות כל כך עיוור. כמה שאני שונאת איך שהיא גרמה לו לשכנע את אמא שלי להסכים לכל זה, ובכך גרמה לפירוק של המשפחה שלנו. אני שונאת אותה כל כך.

 

[יעל ניסן]

Get real

אחד הדברים הראשונים שיש לעשות כדי להתמודד עם מצבי חיים לא רצויים הוא להיות מציאותיים. את כל כך עסוקה בכמה זה לא פייר שזה קרה לך, ואיך החיים היו בעצם צריכים להיות אחרת - שאת לא מתמודדת עם הדבר עצמו. העובדות הן שהיא שם, בבית שלך. היא חברה של אח שלך. אמא שלך מרשה לה להיות בבית ומסכימה שאת תהיי זו שיוצאת... כל זה קורה, וכל זה מציאות. את יכולה להמשיך לשנוא ולרטון ולקטר ולכתוב פה עוד 100 הודעות על כמה "היא" הרסה לך את החיים - בעוד שתכלס, את לא מתמודדת עם מה שבאמת קורה. את רק עסוקה בכמה זה לא הוגן.

 

[Devil In Disguise]

ואיך את מציאה להתמודד בדיוק?

את חושבת שלא ניסיתי "להתמודד"? את חושבת שלא ניסיתי כן להיות איתה בסדר וכן לנסות לשמור על יחסים נורמלים כלשהם... לא במטרה להיות חברות שוב, אלא לפחות לא להיות אויבות. בסופשבוע הראשון שלה בארץ, כשכבר הגיעה לבית שלנו והתמקמה בו, אני הייתי זו שעשתה את הצעד הזה ובאה לשם למרות הכל. לא קיבלתי ממנה שום יחס. ויותר מאוחר, אני הייתי זו שעשתה עוד צעד והציעה לשניהם להצטרף אלי ולעוד כמה אנשים ליציאה משותפת. עדיין לא קיבלתי ממנה שום יחס. ויום למחרת כשישבה עם אמא שלי ואחי למלא טפסים כלשהם, אני הייתי זו שבאה מיוזמתה והתיישבה איתם שם. ועדיין, שום יחס. וכל הסופשבוע שהייתי שם היא הסתובבה בתוך הבית שלי עם האף למעלה, כאילו היא כל כך גאה בעצמה על זה שהיא שם. זה הגעיל אותי. למרות כל המאמצים שלי להיות בסדר איתה, היא כל כך הגעילה אותי עם הגישה שלה. היא יודעת טוב מאוד איזה חיכוחים ומריבות התחילו בתוך המשפחה בגללה. היא יודעת שעזבתי את הבית בגללה. היא יודעת שאני ואחי כבר כמעט ולא מדברים בגללה. ועדיין, היא מסתובבת בבית עם הגישה המגעילה הזאת. משרדת לכל העולם שמעכשיו היא שווה אלי בתוך הבית שלי. היא כבר לא בתקן אורחת, אלא חלק מהמשפחה. עשיתי הרבה יותר ממה שהרבה אנשים ציפו שאני אעשה, אז לבוא ולהגיד שאני לא מתמודדת זה בהחלט לא הוגן.

 

[Devil In Disguise]

*מציעה

 

[resputin]

ועם זאת,

אחרי כל הדרך הארוכה הזו, כל המילים הקשות, כל העוינות מצידך וכל הג'אז הזה, את מצפה שתגיעי, תיזמי, תהיי בסדר ובהכרח תתקבלי בזרועות פתוחות כאילו כלום לא קרה? הרי מבחינתה גם את היית "ה"חברה שלה ועשית מה שעשית. יש יותר מצד אחד למטבע הזה. להגיד אחרי כל הזמן הזה ש"יזמתי, באתי ונתקלתי ביחס צונן" זה גובל בסרקזם. ועוד דבר אחד, זה נראה כאילו את משתמשת במעבר שלך מבית האם לאב בתור נשק, כאילו שגורשת, בעוד שלהזכירך שהבחירה הייתה בידך ואת זו שדחפה לעבור ועברה לבסוף. את אולי מרגישה שאיפשהו נכפת לעשות זאת "כי לא יכולת לחיות איתה בבית", אבל בצורה היבשה ביותר שמסתכלים על זה, עדיין, את עברת, לא היא זו שגירשה אותך. לא מקבל את זה כנשק, סליחה. כך או כך באופן גורף אני מסכים עם יעל לגבי מיקוד הנושא וה"אי-פייריות" בדבר. מה לגבי עזרה מקצועית? שקלת, אולי? יועץ משפחתי, מגשר, משהו? למרות שגם טיפול יחיד יכול לעזור לך עם האגרסיות והתסכולים.

 

[Devil In Disguise]

צודק, זו הייתה החלטה שלי

אבל עוד לפני שהיא עברה לגור בארץ... חודשים לפני כן כשרק סיפרו לי על זה, אני אמרתי להם שזה מה שיקרה. אמרתי להם שאני לא מסוגלת לגור איתה באותו הבית. לא בתור איום או דרך לנסות לשנות את דעתם, אלא פשוט דעה כנה ואמיתית וידיעה שאם לא אעשה את זה אני אסבול הרבה יותר. וצדקתי. באותו הסופשבוע כשניסיתי בכל זאת לבוא הבייתה ולעשות כל מאמץ כדי כן להיות כמה שיותר בסדר, אני רק סבלתי יותר. ככה שברגע שאחי וחברה שלו הגיעו להחלטה של כן לעבור לגור אצלנו בבית בסופו של דבר, וכשאמא שלי החליטה להסכים לכל זה למרות כל השיחות וההסכמים שהיו לנו בעקבות כל זה, כולם היו לגמרי מודעים לתוצאות של זה. הם אלו שהגיעו להחלטה הזו - לא אני. אני רק עשיתי מה שידעתי שטוב בשבילי... למרות שגם זה פוגע בי במידה מסויימת... אבל האפשרות השנייה תפגע בי עוד יותר. ייעוץ... אין לנו יותר מידי כסף מיותר. אני הייתי בעצמי בטיפול פסיכולוגי - בלי קשר לכל הבלאגן הזה - ונאלצתי להפסיק כי זה פשוט טוחן את הכסף בצורות מפחידות

 

[יעל ניסן]

הלו?

לא אמרתי שאת לא מתמודדת בכלל, אלא שאת לא מתמודדת עם העניין המרכזי הקשור לתחושת הקורבנות שלך. כל ההתמודדות שלך עד היום הייתה ממקום של קרבן. עד שלא תזוזי משם, לא ישתנה כלום.

 

[Devil In Disguise]

שוב, איך את מציעה לעשות את זה?

כי אני לא בטוחה שהכי הבנתי את הכוונה שלך.

 

[יעל ניסן]

ראשית

יש לקבל מצב נתון. זה מה יש. מהמצב הזה את אמורה להתחיל להחליט החלטות אמיתיות בחייך ולא החלטות מתוך מוטובציה להראות לאחרים כמה שגו וכמה הם לא הוגנים כלפיך... אלא החלטות שיקדמו אותך עם ולמרות מה שקורה שם. ו-כן, לפעמים צריך ללכת ממקום מרעיל ולא מקבל - עם כל זה שבאמת לא מגיע לך וזה לא פייר.

 

[Devil In Disguise]

אזאת בעיקרון אומרת שאני צריכה לחזור

למרות כמה שאני סובלת מזה? אני לא רואה את זה בתור דרך "להתמודד", אלא סתם דרך לענות את עצמי

 

[יעל ניסן]

לא יודעת

מה אני אומרת שיוצא לא ברור. אני אומרת לך שכל החלטה שתעשי - בין אם להישאר ובין אם לצאת, צריכה לבוא ממקום לא 'מתקרבן' - אלא ממקום ששלם עם ההחלטה שלו, שיש לו איזו תכנית לקידום ענייניו עם - ולמרות שהעולם לא פייר. אני אומרת שהמניע למעשייך צריך להיות משהו שקשור לטובתך האישית ולגדילה שלך כאדם, אבל כל עוד המניע שלך הוא "אני מסכנה זרקו אותי" - סיכוייך להתקדם קטנים. לפעמים קורים אסונות בחיים. כל מיני אסונות, שמביאים אותך בין לילה למסלול אחר מזה שהיית עליו לפני רגע. ואחרי האסון יש לך בחירה מאוד חשובה לעשות: להמשיך ללכת על המסלול שנזרקת אליו בלי שבקשת וכל הזמן להביט אחורה בערגה או לבכות את זה שנזרקת למורת רוחך ובלי ששאלו אותך - או לבדוק איפה את נמצאת, לארגן מחדש את האוריינטציה שלך, ולעשות למען עצמך את המקסימום שאפשר מאיפה שאת נמצאת כאן ועכשיו. לפעמים דווקא אסונות שכאלו "פותחים" הזדמנויות שבדרך אחרת בחיים לא היית מגיעה אליהם - אבל מהמקום של הקרבן את לעולם לא תראי אותן, כי את כל הזמן מסתכלת אחורה אל מה שהפסדת ועל המסלול ההוא שאת רוצה לחזור אליו ולא יכולה. כל מי שעבר תאונת דרכים, מחלה קשה... כל אובדן רציני אחר - בטוח יודע על מה אני מדברת.

 

[ToryMaster]

שיר

כל כך כואב לי לראות את המצב הזה. אבל שירי, האם מההתחלה, אי פעם, באמת שמת את עצמך במצב שאת מוכנה למחול על זה שהיא כיבכול "הרסה לך את החיים", ולנסות להשלים? מעבר לזה, שירי. אם רק תצליחי להסביר לי, לכולנו, לך, מה כל כך נורא בזה שהיא עם אח שלך, מה נורא בזה מההתחלה, מה הורס את חייך בעובדה הזו ובמצב הזה - זה יתן לך פתח להתמודד כמו שצריך, ולנו פתח לעזור. כי כרגע, בובה? כן, את נפגעת, אני לרגע לא מוכנה להכחיש את זה. אבל יש פה שני צדדים, וגם היא נפגעה, המון. אם רק היית יודעת כמה זה כואב גם לה וכמה זה פוגע גם בה וכמה זה מערער גם את היציבות שלה, היית מבינה למה היא מתעלמת ממך ככה. מרימה את האף, מתנהגת כאילו היא גאה בעצמה על זה שהיא עזבה את המשפחה, החברים, הבית, כל מה שהיא אי פעם הכירה. הקריבה את כל מה שאי פעם היה לה, כל כך הרבה דברים בשביל לעבור לארץ שהיא לא מכירה, שהיא בקושי יודעת את השפה שלה, ולעבור לגור בבית אחד עם החבר שלה שבכלל חייל, ועם האיאמ שלו ואחיו בבית קטן. שלא לדבר על זה שבתוך הבית הזה קיימת גם מישהי ששונאת אותה בדם, והיא באמת לא מבינה למה. את באמת יכולה להאשים אותה שהיא גאה בעצמה? שהיא מתייחסת אלייך ככה? היא לא הבינה מעולם מה את רוצה ולמה את כועסת עליה. [ובבקשה, אני על הברכיים כאן, אל תשימי אותי בשום צד של הסכסוך הזה, אני רק מנסה להראות לך את הצד שלה, כי אני יודעת שלי זה תמיד עובד]

 

[Devil In Disguise]

זה כבר הרבה מעבר לזה

מהרגע שניתקנו קשר אחת מהשנייה בתור חברות, איכשהו הפסיק להפריע לי הקשר בינה לבינו. כבר לא מפריע לי לראות אותם ביחד וכאלה כמו שהפריע לי אז. מה שכן מפריע לי זה שיש מישהי מהעבר שלי שפגעה בי מאוד, וכן, גם אני פגעתי בה, שאני מנסה בכל כוחי להוציא אותה מהחיים שלי ולשכוח שאי פעם הכרתי אותי, ואני בטוחה שגם היא הייתה רוצה בזה... למעשה, היא אמרה לי את זה בעצמה... ובמקום זה היא עושה צעד כזה גדול שבחיים לא יאפשר את זה. נכון, אני מודעת לזה שבהתחשב בנסיבות הקיימות אין שום סיכוי שתצא לי מהחיים טוטאלית, אבל זה לא אומר שאני צריכה להתראות איתה כל יום, כל היום. זה סתם התעללות - בשביל שתינו. וכן... אני כן מבינה את הצד שלה. אני ממש מבינה אותה. הסיבה שחזרתי הבייתה בסופשבוע הראשון הייתה כי יצא לי לקרוא אי מייל שכתבה לי ממש אחרי הריב האחרון שבו החלטנו להפסיק את הקשר ביננו. היא כתבה שם כמה דברים שקשה להתעלם מהם. ולמרות הכל, זה לא מצדיק שתסתובב ככה עם האף למעלה, במיוחד כשהיא מודעת לכל הבלאגן שגרמה בעקבות מה שעשתה. אני כבר מזמן יצאתי מהקטע של לכעוס עליה על מה שהיה. כל מה שאני רוצה עכשיו זה להשאיר אותה בגדר "החברה של אחי", שיעשו מה שהם רוצים, איך שהם רוצים, מתי שהם רוצים... כל עוד אני לא צריכה להיות מעורבת בזה. זה כל מה שאי פעם ביקשתי.

 

[ToryMaster]

את לא מעורבת בזה

לך יש את החיים שלך, תחיי אותם במקום לחיות חיים של אנשים אחרים. מה את מצפה שהיא תעשה? תברח ותתחבא? היא לא מוכנה לוותר על החיים שלה בגלל מה שקרה ביניכן, למה את צריכה לעשות את זה?

 

[Devil In Disguise]

אני מאוד מעורבת

זה שהיא חברה של אחי כבר הופך אותי למעורבת, אפילו אם לא פיזית. זה שהיא עברה לגור בבית שלי גורם לי להיות קרובה יותר למעורבות פיזית. אני לא מוותרת על החיים שלי, אני פשוט נמנעת להיות במקום שעושה לי רע מסיבה זו או אחרת. ולא ציפיתי שתברח ותתחבא... את האמת, ציפיתי שפשוט לא תעבור לגור אצלנו. זה היה ידוע לי כעובדה. גם כי היא הבטיחה שזה לא יקרה בשום מצב, גם כי לירן הבטיח לי את זה, וגם כי סיכמנו עם אמא שלי שינסו כל דרך אפשרית, אבל האופצייה שתעבור לגור אצלנו היא בכלל לא אופצייה. ואם לא תהיה שום ברירה אחרת, היא תצטרך פשוט לחזור לאסטוניה. ככה סוכם... ובסוף הכל נשכח. נשכח מהצד שלה, של לירן, ושל אמא שלי. אז כן, אני כן מצפה שיהיה לה אפילו קצת במה להתבייש.

 

[ToryMaster]

יופי

אבל היא לא מתביישת. צר לי לבשר לך, שאני אפילו לא חושבת שהיא מוכנה עוד לרחם עלייך ולוותר לך. מבחינתה את נידית אותה וכעסת עליה ואלוהים יודע מה בגלל סיבה באמת טיפשית [שהיא התאהבה באח שלך והוא בה], ולא הסכמת לשמוע כלום, ולא הסכמת לקבל את זה, וזה הוביל את זה למצב הזה. אין לה במה להתבייש. את לא מעורבת, את לא צריכה להיות מעורבת. אם זה כל כך מפריע לך - תנתקי את עצמך. אבל בינינו? כדי למנוע הרס מוחלט של המשפחה שלך - אל תתני לזה להרחיק אותך מהם, אני עוד לא שכחתי את אימא והאח שלה. את אל צריכה להיות חברה שלה, אבל for the sake of your family, את חייבת למצוא איזה קו משווה, שתוכלי לחיות באותו בית.

 

[Devil In Disguise]

רואים שמזמן לא דיברנו

למעשה, אפילו כשכן דיברנו, אף פעם לא דיברתי איתך על הנושא הזה. אולי זאת הסיבה שאת כל כך בטוחה שהיא אף פעם לא עשתה משהו לא בסדר... כי את פשוט לא יודעת. אבל אם תשאלי מספר אנשים שכן סיפרתי להם פרטים על זה, תהיי בטוחה שלא יעשו ממנו כזו תמימה מסכנה שהפשע היחיד שלה היה להתאהב. נכון, זה התחיל מזה. אבל בסופו של דבר, זה לא מה שסיים חברות של 4 וחצי שנים. אני גם בחיים לא הייתי נותנת לדבר כזה לגרום לזה. מה שכן גרם לזה היה כל מה שנגרם בעקבות זה... ולשם אני בכלל לא אכנס, כי זה סיפור ארוך מידי ובאמת שאין לי כח להכנס לאיזור הזה שוב

 

[ToryMaster]

סבבה

אני אל יכולה לעזור ולהבין אם לא תספרי לי, את יודעת... [ודי, תשלימו כבר, אני רוצה לבוא לבקר]