אני שונאת אותך ילדה!!!

[ילדה~]

אני שונאת אותך ילדה!!!

כן, אותך. אל תסתכלי בי כך, כאילו את לא מבינה... שונאת אותך אפילו יותר מזה שפגע בך, זה שהכאיב לך, זה שרצח את נשמתך...כי את אשמה בכל! או, לא! אל תנופפי לי בזה שאת קטנה, התירוץ הזה נדחה!! אז מה אם את בכיתה א´?! ילדים בגיל הזה מסוגלים הרבה יותר ממה שאת חושבת! אל תבכי, את שומעת?! יכולת למנוע הכל!!....למה לא ברחת?!?, אה, ילדה?!? אין לך תשובה נכון?! איפה העקשנות שלך היתה אז?!, איפה היתה הילדה שיודעת לרקוע ברגליים כשמשהו לא מוצא חן בעיניה?! אז מה אם הוא איים עלייך?! גם בבית שמעת איומים ולא האמנת להם...... למה לא רצת הביתה?! אל תגידי לי שבבית לא הרגשת מוגנת, הבית אמנם כזה, אבל מה עדיף??? מגיע לך ילדה.....על זה שלא היית זהירה......מה חשבת שיש שם בין השיחים, חתול?? תפסיקי להסתכל בי כך!! אני בכלל לא מרחמת עלייך!!! ואני לא אחבק אותך, שמעת?!? בא לי להקיא ממך, ילדה. איך יכולת לתת לו לעשות לך את הדברים האלו?!? זה מה שהפחד ממוות גרם לך לעשות?? לא עדיף למות?. ויותר מכך, בשביל מה היית צריכה לגרום לי להזכר?? במשך שנים שמרת על הסוד, לא יכולת לשמור אותו לנצח?! מה זה נותן לך, שעכשיו, כשאני עוצמת עיניים, אני הופכת להיות את, וחווה את הכל שוב.......ושוב......ושוב...... ככה את סובלת פחות?? בא לי לגזור לך את הצמות, להעלים אותך, כי את אשמה! אוף איתך ילדה אני שונאת אותך.

 

[נטע....]

הילדה הזאת...

קטנה ותמימה, לא יודעת עדיין איך לפגוע או איך לעשות רע לכן גם לא יודעת להרע לעצמה. והיא זקוקה להגנה, לחום וחיבוק. יותר מכל היא זקוקה להגנה שלך. כי את מכירה אותה יותר טוב מכל אחד אחר. תני לה את מה שהיא לא יודעת לבקש עדיין.

 

[סהר-תמיכה]

השרדות

ואולי הילדה רק רצתה לשרוד..לחיות... ואולי הילדה חשבה עלייך, אמרה..שעדיף לה לסבול- ורק להמשיך ולהתקיים, להיות.. אולי היא חשבה שעם השנים היא תתמודד..העיקר שתהיה לה האפשרות.. במצבים כאלה ילדה יקרה..הפחד משתק..וזה כל כך מובן..זו תגובת השרדות.. בעיקר אצל ילדה בת 7, שכל דאגתה היא לשרוד..וכל הידע שלה לגבי הטוב והרע מעורפל.. את כועסת עליה..וזה כל כך מובן..כמה סבל הזכרון הזה מעורר בך היום..כמה כאב.. את והילדה לא לבד עם הכאב הזה..אתן מוקפות בהמון אהבה כאן..המון אנשים שרוצים ומוכנים לקבל אותך ואת הילדה..לא לתת לכן להיות לבד עם הכאב.. ואולי..אולי בבוא היום..ללוות אתכן בתהליך של פיוס.. שימרי על עצמך..תני לכעס ולשנאה הזו לצאת..תבטאי אותה..תשחררי אותה.. אנחנו כאן, מקשיבים..

 

[ענני נוצות]

ואולי...

ואולי הילדה לא ידעה שהעולם אכזר. שיש אנשים רעים. שיש חיות רעות שמסוגלות לתקוע סכינים בגב. שיש נשמות רעות שיכולות לבגוד בחיוך של ילד. לא, היא לא אשמה, הילדה. היא לא יכלה לדעת שצריך להיזהר. היא הייתה זכה וטהורה ותמימה... עד שחיה רעה פגעה בה.

 

[זאת שניצחה את זה]

הילדה

אני יודעת שאף אחד כאן לא מכיר אותי. הגעתי לכאן במקרה, וקראתי את ההודעה שלך. כן כן, גם אני הייתי שם. גם אני רציתי לעזור לרוצחי נפשי לרצוח את נפשי עוד יותר. גם אני המשכתי לפגוע בעצמי, גם אחרי מי שזה היה הפסיק. גם אני לא קיבלתי את התרוץ "היית ילדה". את יודעת, מישהו פעם נתן לי עצה. תרגיל שעושים ביום יום. כשאת הולכת ברחוב, תסתכלי מסביבך. חפשי ילדים בגיל שבו את היית כשנפגעת. נסי להקשיב לשיחות שלהם עם חברים. נסי לדמיין אותם מול ההורים הגדולים שלהם, ותראי איך את מסתכלת עליהם. זה הצעד הראשון כמובן. הצעד השני, זה לנסות לחוש את מה שהם חשים. ואחרי שתצליחי בשתי המשימות האלה, נסי לדמיין אותך, באותם מצבים שהיית, אבל כמשקיפה מהצד. כאילו זו ילדה אחרת. תראי מה את מרגישה. מן הסתם זה תהליך ניבזי כזה שאנחנו צריכים לעבור. אבל התרגיל הזה, הציל אותי. זה לקח זמן. כל יום קצת. אני אשמח אם תרצי לעדכן אותי, אם זה מדבר אלייך, ואם כן, איך הולך לך. שלך המנצחת

 

[זאת שניצחה את זה]

ולמקרה ששכחתי

הנה חיבוק, לילדה הקטנה. ממני סתם בחורה שפגשה אותך. כן, אותך!!!!! הילדה הקטנה!!!!!! זאת אני כאן. זאת שכל הילדים אוהבים אותה, ושילד בן 13 אמר לה שהיא לא כמו כל המבוגרים, כי איתי אפשר לדבר. כן, אני. האישה שעברה מולך בדרך לבי"ס, וחייכה אלייך ללא סיבה. כן, אני. זאת שישבה מולך באוטובוס ושאלה אותך למה את עצובה. אני, הילדה הקטנה ואני גם יחד. יש לך כאן חיבוק קטן של הילדה המבינה (( )) והנה כאן, חיבוק גדול, של בחורה בת 28, שכל מה שמשאר לה זה רק צלקת ((((((((((())))))))). שלך ואיתך

 

[שם ים]

(((((((((ילדתי שלי)))))))))))))...

"אל תלכי לבדך.." מפחדת... שם ים.

 

[רקפת....]

ילדה מתוקה

אני כל כך מבינה אותך. גם אני נמצאת במקום דומה מאוד, עם המון כעס על הילדה שהייתי ושנתתי שיקרה לי מה שקרה. אני מנסה כל הזמן להגיד לעצמי שזה לא הוגן לשפוט מעשים של ילדה עם ראש של מבוגר. אני יודעת שמה שקרה לי לא קרה באשמתי...אני יודעת בראש..אבל רגשות האשמה והשנאה העצמית עדיין נמצאים בתוכי. אני עובדת על זה עכשיו בטיפול ויש שיפור. תחזיקי מעמד ותנסי לסלוח לילדה הקטנה שהייתה תמימה כמו כל הילדים הקטנים...אם את רוצה לדבר תשלחי אי מייל...אוהבת...רקפת

 

[ילדה~]

יאאאאאאאאאא....

אתם אולי חושבים לעצמכם....זו תגובה רגילה להודעה... אתם לא יודעים מה שהתגובות האלו עשו לי................ כל כך בכיתי..... הלב הקטן שלי ושל הילדה פשוט התחמם...... סהרררררררררררררררררר~ כל פעם שאני רוצה לפגוע בילדה הזו אני משננת: "ואולי הילדה רק רצתה לשרוד..לחיות..." וכשזה לא עוזר: "את והילדה לא לבד עם הכאב הזה..אתן מוקפות בהמון אהבה כאן..המון אנשים שרוצים ומוכנים לקבל אותך ואת הילדה..לא לתת לכן להיות לבד עם הכאב.." מה שההודעה הזו עשתה לי, את לא יכולה לתאר..... למנצחת: רציתי להגיד תודה רבה על החיבוק......זקוקה לו כל כך.... ורק שתדעי, אני עובדת עם ילדים בגיל הזה....אני יודעת איך הם....בגלל זה זה כל כך כואב... רקפת: בכלל, אלייך, התגעגעתיייייייייייייייייייייייייייי (((((((((((((((((((((((רקפת)))))))))))))))))))))))))))))))))) איך אני יכולה לשלוח לך מייל אם הוא חסוי??????????????????????? לענני נוצות: אני שולחת חיבוק בחזרה......כזה חיבוק עם המון אהבה.... לנטע שלי: אני שלחתי מייל....בכלל את יודעת שאני אוהבת אותך.... ולשמילי: חייבות לדבר כברררררררררררררר אתם.....משפחה שלי..... אוהבת אתכם ילדה.......

 

[סהר-תמיכה]

כמה נעים וחשוב...

ילדה, כמה נעים וחשוב לדעת שאת מרגישה כאן במשפחה שלך, שאת מוצאת כאן תמיכה נפשית, שהאנשים כאן עוזרים לך לעבור את הקשיים, שאת אוהבת אותם ואת סהר...

 

[רקפת....]

ילדה- הוספתי כתובת אי מייל....