אני שונאת אותך.

[CluBeRiT]

אני שונאת אותך.

אני שונאת אותך מגיל 14. מהיום שראיתי שאני פחות חשובה משאר העולם. אני שונאת אותך מהיום שהבנתי, שכבר עייפת מלדאוג לי אחרי שני אחים. ואני כבר לא הפקטור שאני אמורה להיות. אני שונאת אותך כי אולי הולדת אותי, אבל את בהחלט לא אמא שלי. אני שונאת אותך כל כך, שזה כואב לדעת שלא אכפת לך אם אני בוכה עכשיו, וגם כשאת רואה שאני בוכה, הדמעות שלי לא שוות בעיניים כי הן כל כך רבות, ואף פעם לא עצרת לחשוב, למה הן כל כך רבות. זה תמיד אשמתי. אני שונאת אותך כי את מאשימה אותי בכל דבר, ומעולם לא עצרת לראות אם זה בטעות ולא בגללי. את הולדת אותי, ואני כל כך רציתי לאהוב אותך, אבל אני פשוט לא יכולה. כי את לא רוצה. ולמה זה? אני כל כך מגעילה? אני כל כך בלתי נסבלת שאת אפילו לא מנסה? ובכל פעם מחדש, בכל פעם מחדש, את מוכיחה את זה. אני מנסה ואת נענית ואחרי זה, את מכה בשנית, לא באלימות, באדישות ובחוסר אכפתיות. וזו המכה הכי קשה. מישהו אמר פעם, ההפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות בכל פניה. כמה שהוא צדק. אני לא יודעת אם זה בסדר, אבל אני חושבת שמגיע לך כל הדברים הקשים האלה, כי את אמא רעה. את הורדת לי כל שביב של רצון שאבא והאחים שלי העלו לי. אני שונאת אותך!

 

[ה מוזה]

את חשובה - ואל תחשבי אחרת../images/Emo41.gif../images/Emo39.gif

האישה שנתנה לך חיים עלי אדמות לפני שקיבלה את התואר "אמא" היא פשוט בת אדם עם חולשות שעושה שגיאות וטעויות שלא תמיד יודעת את הצעד הנכון ואת קיבלת חיים על פני האדמה בזכות ולא בחסד לא במקרה ולא בטעות את כאן כי העולם רצה בך פרח שיעלה ויפרח במלוא העוצמה בזכות מי שאת ! ולא בזכות מה שאמך חושבת שאת כואב ,מאוד כואב שאין לצידך אמא עוטפת מחבקת ומלטפת ואולי ...יש דרך לפורר את האדישות אולי הדמעות זולגות כנהר אבל הדמעות לא מדברות ... לפעמים כל מה שצריך זו שיחה מן הלב ... להעיר את אמך ,שתבין את המצוקה לא רק תראה ...לפעמים מילים מן הלב טובות יותר מכל הדמעות ..