"...אני שונאת אנשים, אנשים חלשים

[נמש לנצח]

"...אני שונאת אנשים, אנשים חלשים

שבמקום לדבר הם זזים..."

אף אחד פשוט לא יוכל לתאר כמה אני עצבנית כרגע, אין שום דבר בעולם שישתווה לזה. זו מן הרגשה של רצון לדבר עם אותו בנאדם בדיוק ברגע זה, לומר פשוט הכל, להקיא עליו כ"כ הרבה אינפורמציה, לומר לו הכל בפנים. אני לא אומרת שאני מושלמת, באמת שלא, אבל יש גבול לכמה שאני יכולה לספוג. מישהו חכם אמר לי שיש רצוי ויש מצוי, כנראה שהרצוי נעלם מפה מזמן, כנראה שזה לא מה שקורה כאן. אני יודעת, שגם במצב הכי איום ונורא בעולם, אני תמיד נמצאת ותמיד אמצא שם בשביל אנשים שצריכים אותי.. מה שכנראה לא קורה אצל כל אחד. כל השינויים האלה שלה, כל הריחוק הזה, והידיעה הברורה שהיא שלחה לי הודעה רק מסיבה אחת.. רק בגלל דבר אחד שהיה מובן מאליו. בשנייה שראיתי את השם שלה מהבהב לי על המסך ידעתי למה היא חותרת.. פשוט אינטואיציה. אז אין לי בעיה עם זה, להיפך, אני אפילו רוצה שהיא תשוב לשם, אבל יש לי כמה דברים לומר קודם, ואני חושבת שיש לי את כל הזכות בעולם לדרוש לומר את מה שיש לי לומר. בתנאים שלי, ברצונות שלי, וגם אם לא נעים, להקשיב לי עד הסוף זה לגיטימי מאוד.. ואפילו מחייב. עד הניתוק, כשהגיע הניתוק בטלפון, זה היה השיא. מבחינתי אנשיםפ שמנתקים לי את הטלפון בפרצוף הם חצופים, מגעילים, אבל יותר מזה, חלשים

בד"כ אני מוחקת אנשים כאלה מהחיים שלי, אבל מה עושים אם אלה אנשים שאוהבים יותר מידי

 

[Shusho]

סולחים.

לכל אם יש נקודת חולשה, משהו שישבור אותו, משהו שיפוצץ אותו מבפנים ויגרום לו לנתק את הטלפון בפרצוף למישהו (ואולי זה עדיף. תחשבי מה היה קורה אם היא היתה אומרת לך הכל במקום לנתק. זה היה עלול להגמר אפילו רע יותר, לא?). קצת קשה לי להביןעל מה זה בדיוק. אבל כל עוד את לא נותנת לבן אדם להגיע למצב של דריכה עלייך ורמיסה לקרקע (התייחסות דוחה, כמו ניתוקים חוזרים ונשנים של שיחות טלפון), אפשר לפעמים להקשיב. לוותר. להבין. זה עושה את החיים כל כך פשוטים יותר.

?

 

[יעל ניסן]

רגע, לא הבנתי

את שונאת אנשים חלשים חוץ מאחת שאותה את אוהבת יותר מידי? למה דווקא את זותי את אוהבת מכל החלשים המגעילים והחצופים שיש בעולם? במה היא זכתה?

 

[נמש לנצח]

להיות חברה שלי...

אבל חברה שרוב הזמן היא לא מצויה כ"כ... ככה לפחות זה נראה מהצד שלי...

 

[יעל ניסן]

רגע

היא זכתה להיות חברה שלך, אבל לא דחוף לה להימצא שם? את בטוחה שהיא בכלל מחשיבה את הזכייה הזו? יש פה משהו מאוד לא סימטרי או לא הדדי. את החלטת שהיא זכתה בחברות שלך כאשר הצרכים שלה כנראה שונים. תארי לך מצב הפוך? שמישהו מחליט שאת זכית להיות חברה שלו - אבל את, יש לך רצונות אחרים?

 

[ToryMaster]

שלא להיות מושלמת, מסתבר :S

 

[עומרי האוזר]

לא.

 

[ToryMaster]

מה לא מה.

 

[נמש לנצח]

אין אף אחד מושלם..

וחבל שיש כאלה שרואים את זה כך. אבל לפעמים עוברים את הגבול, ולא נראה שמישהו מהצדדים רוצה לסוג אחורה ולנסות לתקן, אז המצב נתקע, ואז מתחילה ההצגה, משחקי הכבוד, הטינה ומה שיוצא בזה... זה כואב, אבל אני ממש מבולבלת.. האמת שהייתי שמחה לדעת מה לצד השני יש לומר בעניין, אבל החברה הזו לא ממש שם.. המרחק נהיה הרגל.. הקרבה נהייתה זרה.. וזה מה שכואב.

 

[ToryMaster]

את יודעת מה?

*** על זה. במשך ארבעה - חמישה ימים רצופים ישבתי איתך כל ערב ודיברתי איתך במשך מינימום שעה, למרות שאת יודעת כמה אני שונאת טלפונים. במשך כל הזמן הזה, טרחת לשאול אותי פעם אחת מה שלומי? טרחת לבוא בזמן האחרון ולשאול מה קורה איתי, האם הכל בסדר, האם לא מתחשק לי למות מדי פעם? נמאס לי מזה טל, אני אוהבת אותך הכי בעולם, אבל את מפילה עלי את כל הצרות שלך ומציגה את זה כאילו את תמיד שם בשבילי ואני אף פעם לא שם בשבילך. אני לא קראתי לך מפגרת, אני לא טענתי בלי קשר לעולם שאת חושבת שכל העולם סובב סביבך, ולרגע אחד לא חשבתי שאם אני שולחת לך הודעה ושואלת דבר ראשון על חזרה לניהול, זה אומר שזה כל מה שאני רוצה ממך. זה כל כך לא את, להסתכל רק על עצמך. כן, הייתי צריכה הפסקה מהעולם, אז מה? מותר לי. את לא היחידה שהתרחקתי ממנה לתקופה, באמת שלא. אני לא יודעת מה עובר עלייך, אבל אני ניסיתי להגיד שבואי לא נדבר עכשיו, כי שתינו נגיד דברים שנתחרט עליהם. בואי נרגע ונדבר אחר כך כשנחשוב בהגיון. אל תזרקי עלי הכל, יש שני צדדים למשוואה. [יעל, נטע, whoever, אני לא מצפה לרגע שההודעה הזו תשרוד יותר משעתיים אחרי שמישהו שיכול למחוק יראה אותה, אבל מגיע לי להוציא את מה שאני מרגישה, וזה מרתיח אותי.]

 

[sh53]

לפעמים המצוי הופך לרצוי

אתן לך דוגמא - מישהי אוהבת דיסקוטקים, החברות שנמצאות איתה לא אוהבות דיסקוטקים, אבל הן חברות שלה והיא אוהבת לבלות איתן בהפסקה, היא אוהבת לצחוק איתן אבל כל כך חולה על דיסקוטקים ומצד שני זה מה זה מבאס אותה, היא תמיד באה איתם לכל המקומות שהם אוהבים ואילו הם אומרים לה שדיסקוטקים זה לא בשבילהם, דיסקוטקים זה מקום הכי שנוא עליהם, אין להם חשק ללכת לשם וכו'. ואז היא מנסה להתחבר עם מישהי שאולי אם החברות שלה היו הולכות לדיסקוטקים היא לא היתה מתחברת איתה מלכתחילה (המצוי), ואז היא חושבת לעצמה שיהיו לה את החברות של דיבורים, שיחות, קניונים וקניות ותהיה לה חברה אחת לדיסקוטקים ואז לאט לאט היא מגלה שהבחורה היא לא רק בחורה של דיסקוטקים, אלא מאחורי "בחורת הדיסקוטקים" יש מישהי עם אישיות, מישהי עם לב רחב, מישהי שיכולה להיות בהחלט חברה מאוד טובה ותומכת (הרצוי) - כלומר בהתחלה החברה הזאת היתה הרצוי והיא הפכה ל- המצוי. הרצוי מבחינתך - להגיד לה מה שאת רוצה, לשפוך כל מה שאת חושבת עליה החוצה. המצוי במקרה שלך - אולי היא לא מעוניינת לשמוע, ואולי היא לא רוצה לכבד אותך ולהקשיב לך, ובטח שלא להקשיב לך עד הסוף. איך להפוך את המצוי לרצוי? להפוך את המחשבה השלילית והמכעיסה של ניתוק הטלפון למשהו חיובי - היא ניתקה לך את הטלפון בגלל סיבה מסויימת נכון? העברת לה את המסר וזה חשוב. אולי לא אמרת 100% של המסר, אבל בגדול העברת בהחלט את המסר.