אני שונאת את אמא שלי
מה עושים כשיש לך אמא משוגעת??? שפתאום בלי קשר לכלום מתחילה לצרח עליי? בלי שאפילו עשית לה כלום? אני יושבת בחדר שלי עכשיו ובוכה. אני לא יודעת מה לעשות כבר. היום הייתי פשוט קרובה לעוד רגע להתחיל לזרוק את כל הכלים על הרצפה. אני בת 21, סטודנטית. יש לי הורים רגילים למדיי, לא מכים, נותנים לי כסף, מסיעים, שום דבר חריג. הבעיה היא אמא שלי. היא סבורה שהעובדה שהיא אמא שלי אומרת שמותר ה לצרוח עליי. בלי קשר לכלום. דוגמא: קמתי היום בבוקר, היא ואח שלי היו בבית הכנסת (אולי זה מה שמרגיז אותה יותר מכל, שאני לא באה גם...) כשהם חזרו, ירדתי, אמרתי להם בוקר טוב, פתאום בלי קשר לכלום היא מתחילה לצרוח עליי- למה לא הכנת ארוחת בוקר??? למה לא חתכת סלט???? טוב, שכחתי, הייתי עסוקה בדברים אחרים, אני אומרת לה, אני אחתוך עכשיו. אבל לא, זה לא עוזר, היא ממשיכה לצרוח עליי, שאני חוצפנית, שאם היא תגיד לי לקפוץ מהגג אני אקפוץ מהגג, שאני פדלאה, ומה לא. יש לציין שזה ממש לא נכון, אני שוטפת את הבית, למעשה אני עושה הכל חוץ מלבשל (וגם זה לא בגלל שאני לא רוצה אלא כי היא מתעקשת לעשות בעצמה) אחרי זה היא נרגעה, עבר לה הקריז... מין הסתם היא לא תחשוב לבקש ממני סליחה, לומר לי שהיא לא התכוונה. גם אם באמת היתה מטרה לצרחות האלו- אולי עשיתי לה משהו, היא לא תגיד, כי היא לא אומרת כלום יפה. נשבר לי כבר. עד עכשיו לא הייתי בבית כי הייתי בצבא שנתיים ואחר כך חצי שנה עבדתי בעבודה שכרוכה בלגור מחוץ לבית, אבל עכשיו שאני בבית אני לא יודעת מה לעשות. אבא שלי לא מתערב, ואני פשוט מתפוצצת!!! אני על סף של לקום ולחנוק אותה, או כל מעשה קיצוני אחר.
מה עושים כשיש לך אמא משוגעת??? שפתאום בלי קשר לכלום מתחילה לצרח עליי? בלי שאפילו עשית לה כלום? אני יושבת בחדר שלי עכשיו ובוכה. אני לא יודעת מה לעשות כבר. היום הייתי פשוט קרובה לעוד רגע להתחיל לזרוק את כל הכלים על הרצפה. אני בת 21, סטודנטית. יש לי הורים רגילים למדיי, לא מכים, נותנים לי כסף, מסיעים, שום דבר חריג. הבעיה היא אמא שלי. היא סבורה שהעובדה שהיא אמא שלי אומרת שמותר ה לצרוח עליי. בלי קשר לכלום. דוגמא: קמתי היום בבוקר, היא ואח שלי היו בבית הכנסת (אולי זה מה שמרגיז אותה יותר מכל, שאני לא באה גם...) כשהם חזרו, ירדתי, אמרתי להם בוקר טוב, פתאום בלי קשר לכלום היא מתחילה לצרוח עליי- למה לא הכנת ארוחת בוקר??? למה לא חתכת סלט???? טוב, שכחתי, הייתי עסוקה בדברים אחרים, אני אומרת לה, אני אחתוך עכשיו. אבל לא, זה לא עוזר, היא ממשיכה לצרוח עליי, שאני חוצפנית, שאם היא תגיד לי לקפוץ מהגג אני אקפוץ מהגג, שאני פדלאה, ומה לא. יש לציין שזה ממש לא נכון, אני שוטפת את הבית, למעשה אני עושה הכל חוץ מלבשל (וגם זה לא בגלל שאני לא רוצה אלא כי היא מתעקשת לעשות בעצמה) אחרי זה היא נרגעה, עבר לה הקריז... מין הסתם היא לא תחשוב לבקש ממני סליחה, לומר לי שהיא לא התכוונה. גם אם באמת היתה מטרה לצרחות האלו- אולי עשיתי לה משהו, היא לא תגיד, כי היא לא אומרת כלום יפה. נשבר לי כבר. עד עכשיו לא הייתי בבית כי הייתי בצבא שנתיים ואחר כך חצי שנה עבדתי בעבודה שכרוכה בלגור מחוץ לבית, אבל עכשיו שאני בבית אני לא יודעת מה לעשות. אבא שלי לא מתערב, ואני פשוט מתפוצצת!!! אני על סף של לקום ולחנוק אותה, או כל מעשה קיצוני אחר.