אני שונאת את עצמי!!!! כל כך!!!!!!!!
אתמול לא הצלחתי לישון בגלל הרבה דברים שהציקו לי.. התחלתי לבכות.. פשוט בכיתי.. כמו ילדה קטנה.. רציתי למות.. אני כזאת מפגרת... בסוף אני אשאר לבד... אמות לבד... למה תמיד אני מתנהגת ככה?! למה אני שותקת כל הזמן?! למה אף אחד לא מבין.... אני כזאת מפגרת!!!! אני כל כך שונאת את עצמי!!!! על מה שאני, על מי שאני!!! הוא אמר לי שאני מעצבנת אותו כי אני לא מדברת... אין לי מה להגיד! אני מחפדת על מה לדבר, ולא עולה בראש כלום! אני לא יכולה לפתח שיחה רצינית בלי חששות על מה הוא יגיב, ואם נושא השיחה יהיה טוב... אני כזאת מפגרת!!!!!!!!!!!!!!!!! אני כל הזמן שותקת!!!! בפגישה... בקושי דיברתי!! הוא חשב שאני מפחדת ממנו... כי כנראה הראתי זאת.. אבל לא פחדתי ממנו!! פחדתי שהוא יעזוב אותי.. שהוא יתאכזב.. אני לא רוצה לאבד אותו.. הוא אמר לי שהוא לא התאכזב אבל אולי הוא אמר את זה רק כדי להרגיעני.. אני כל כך פוחדת, אני במצב סתום, כי אני טיפשה. טיפשה מפגרת.. ילדה שלא ראויה בכלל לחבר.. למרות שיש לי ימים טובים, זה פשוט כיסוי לימים הרעים! אני לא יכולה להתעלם מעובדות.. מה אני אגיד לו?! על מה אני אדבר איתו?! למה הוא לא זה שמבין אותי?! הוא אמר שבכל מצב הוא יאהב אותי.. אז למה אני כ"כ מפחדת?!?! אלוהים, אני אוהבת אותו. אני לא רוצה שילך ממני. ואני שונאת את עצמי... בכל פגישה אני זאתי שסותמת את הפה.. אבל למה?! למהההה?! אני מתביישת בעצמי.. למה בכל פגישה אני כמו דג?! סותמת.. למרות שהרגשתי נוח... לא גמגמתי.. אבל זה בגלל שבקושי דיברתי! אוף!!!!! אני שונאת את עצמי...
אתמול לא הצלחתי לישון בגלל הרבה דברים שהציקו לי.. התחלתי לבכות.. פשוט בכיתי.. כמו ילדה קטנה.. רציתי למות.. אני כזאת מפגרת... בסוף אני אשאר לבד... אמות לבד... למה תמיד אני מתנהגת ככה?! למה אני שותקת כל הזמן?! למה אף אחד לא מבין.... אני כזאת מפגרת!!!! אני כל כך שונאת את עצמי!!!! על מה שאני, על מי שאני!!! הוא אמר לי שאני מעצבנת אותו כי אני לא מדברת... אין לי מה להגיד! אני מחפדת על מה לדבר, ולא עולה בראש כלום! אני לא יכולה לפתח שיחה רצינית בלי חששות על מה הוא יגיב, ואם נושא השיחה יהיה טוב... אני כזאת מפגרת!!!!!!!!!!!!!!!!! אני כל הזמן שותקת!!!! בפגישה... בקושי דיברתי!! הוא חשב שאני מפחדת ממנו... כי כנראה הראתי זאת.. אבל לא פחדתי ממנו!! פחדתי שהוא יעזוב אותי.. שהוא יתאכזב.. אני לא רוצה לאבד אותו.. הוא אמר לי שהוא לא התאכזב אבל אולי הוא אמר את זה רק כדי להרגיעני.. אני כל כך פוחדת, אני במצב סתום, כי אני טיפשה. טיפשה מפגרת.. ילדה שלא ראויה בכלל לחבר.. למרות שיש לי ימים טובים, זה פשוט כיסוי לימים הרעים! אני לא יכולה להתעלם מעובדות.. מה אני אגיד לו?! על מה אני אדבר איתו?! למה הוא לא זה שמבין אותי?! הוא אמר שבכל מצב הוא יאהב אותי.. אז למה אני כ"כ מפחדת?!?! אלוהים, אני אוהבת אותו. אני לא רוצה שילך ממני. ואני שונאת את עצמי... בכל פגישה אני זאתי שסותמת את הפה.. אבל למה?! למהההה?! אני מתביישת בעצמי.. למה בכל פגישה אני כמו דג?! סותמת.. למרות שהרגשתי נוח... לא גמגמתי.. אבל זה בגלל שבקושי דיברתי! אוף!!!!! אני שונאת את עצמי...