אני שונאת את עצמי...
אני ממש ממש שונאת את עצמי על מה שאני נותנת לעצמי להיות, על המצבים שאני נותנת לעצמי להגיע אליהם, על החולשה הכל כך נואשת ופתאטית שלי ועל האושי החלש והנשבר הזה. על הרצון לבכות, על הבלבול האין-סופי, על הסיטואציה. אני פשוט רוצה שהחודשיים האלה יעברו ובינתיים כלום לא ישתנה. אני מקווה שכן וכל הזמן הפחדים האלו רודפים אותי והם פשוט כאן כל הזמן. וזה לא תלוי בי בכלל והרגשת החוסר אונים הזו נוראית והורגת. ואני לא יכולה להגיד לאף אחד מה קורה, ולא יכולה לחלוק עם אף אחד כי בוקשתי לא לעשות זאת ואני חייבת לכבד את ההחלטה הזו והלבד הזה שאני מרגישה עכשיו רק הולך ומתגבר. אם משהו ישתנה וישתפר בחודשיים האלו אז אני אגיד שאין בעיה, ושהכל היה שווה את זה, הכל. אבל אם לא אז סתם יעברו עליי חודשיים מהגיהנום ולא תהיה לזה שום סיבה והאי יכולת לחלוק את זה עם האנשים הקרובים לי, אלה שתמיד יהיו שם לעזור לי זה פשוט... עינוי בשבילי. אני לא יודעת מה לעשות ואני כותבת את זה פה כי בבלוג שלי אנשים קוראים את זה ואני מעדיפה שלא ידעו. אני לא יכולה להתמודד עם השאלות שלהם ואני לא יכולה להתמודד עם עצמי כרגע. אני לא מצפה לתגובות, כי איך אפשר להגיב לי כשלא כתבתי כלום? אני פשוט רוצה... שהכל יגמר. וזהו. כי באמת שנמאס ובאמת שאני יותר חלשה ממה שאי פעם חשבתי שאני.
אני ממש ממש שונאת את עצמי על מה שאני נותנת לעצמי להיות, על המצבים שאני נותנת לעצמי להגיע אליהם, על החולשה הכל כך נואשת ופתאטית שלי ועל האושי החלש והנשבר הזה. על הרצון לבכות, על הבלבול האין-סופי, על הסיטואציה. אני פשוט רוצה שהחודשיים האלה יעברו ובינתיים כלום לא ישתנה. אני מקווה שכן וכל הזמן הפחדים האלו רודפים אותי והם פשוט כאן כל הזמן. וזה לא תלוי בי בכלל והרגשת החוסר אונים הזו נוראית והורגת. ואני לא יכולה להגיד לאף אחד מה קורה, ולא יכולה לחלוק עם אף אחד כי בוקשתי לא לעשות זאת ואני חייבת לכבד את ההחלטה הזו והלבד הזה שאני מרגישה עכשיו רק הולך ומתגבר. אם משהו ישתנה וישתפר בחודשיים האלו אז אני אגיד שאין בעיה, ושהכל היה שווה את זה, הכל. אבל אם לא אז סתם יעברו עליי חודשיים מהגיהנום ולא תהיה לזה שום סיבה והאי יכולת לחלוק את זה עם האנשים הקרובים לי, אלה שתמיד יהיו שם לעזור לי זה פשוט... עינוי בשבילי. אני לא יודעת מה לעשות ואני כותבת את זה פה כי בבלוג שלי אנשים קוראים את זה ואני מעדיפה שלא ידעו. אני לא יכולה להתמודד עם השאלות שלהם ואני לא יכולה להתמודד עם עצמי כרגע. אני לא מצפה לתגובות, כי איך אפשר להגיב לי כשלא כתבתי כלום? אני פשוט רוצה... שהכל יגמר. וזהו. כי באמת שנמאס ובאמת שאני יותר חלשה ממה שאי פעם חשבתי שאני.
This is why I always wonder I'm a pond full of regrets I always try to not remember rather than forget This is why I always whisper When vagabonds are passing by I tend to keep myself away from their goodbyes
