אני שונא - ומקנא

אני שונא - ומקנא

אנ י שונא את אלה שהרסו, בכל צורה שניתן או לא ניתן להעלות על הדעת, את אלה שהרסו את יהדות אירופה ובכלל זה את משפחותינו. אינני יכל להתגבר על שנאה זו. אומרים ששנאה היא מידה מגונה. קראתי עתה גם דעה שהשנאה היא מחלה, בקרב השונא. אך כל זה אינו משנה את הרגשתי. ואני מקנא: מקנא באנשים כמו שמעון ויזנטל וסרג' קלרספלד, שהקדישו את חייהם כדי לנקום. לצערי איני יכל לעשות זאת. אך מדוע כה מעטים עסקו בכך? אני קורא, למשל, שבספרד של פראנקו היו קהילות שלמות של נאצים לשעבר, שחלק מהם מתחמם עד היום בריביירות הספרדיות. וזה לא כל כך רחוק. אני יודע: "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן". והם מבוססים וסביר שקשה להגיע אליהם. אך האם כל זה הוא סיבה להניח להם? ומדוע פורום זה הפך למסגרת לקינות, מעין בית קברות ולא ראיתי בו מילה על הרצון לנקום?
 

7575

New member
במי תנקום ? הקצונה הבכירה כבר מזמן נושמים את

השושנים מהשורשים. במי ?
 

עב

New member
במה זה מועיל לך?

רובם כבר מתו ומי שנשאר הוא בן 90 בערך. מה זה מועיל לך לנבור בשאלה מדוע הניחו להם לנשום את השושנים?
 
לא חיפשתי תועלת

ואני מניח שאיני חשוד בכך. "לנבור" ? איני יודע אם גם זה הביטוי. גם איני יודע אם רוצח בן 90 צריך לחסות בגילו. מכל מקום,כל שרציתי הוא להביע את מחשבותי. וודאי שלא התכוונתי להיגרר לוויכוח כל שהוא.
 

עב

New member
תועלת

תועלת זה לא רק כסף או משהו מוחשי. תועלת היא גם בלתי מוחשית, כמו רגש. אני מאמינה בכיתוב "הי"ד" כי לדעתי נקמה במקרה זה יכולה לבוא רק מכוח עליון. אין בן אנוש שיכול לנקום בפשע כל כך גדול ונורא. כך שהאמונה מביאה לי תועלת, היא מרגיעה אותי.
 

iwit

New member
לא עדיף לנו להילחם באנטישמיות עכשווית?

מפריע לי יותר שנכד של נאצי מכחיש את העבר הנאצי של משפחתו או מצדיק את מעשיה מאשר שאיזה נאצי בן 90 יחיה בוילה מפוארת בדרום אמריקה. זה לא שמישהו ממש עושה משהו כדי להילחם באנטישמיות בימינו, אבל נראה לי שזה חשוב יותר מנקמה באנשים שכבר גם ככה לא נשארו להם הרבה שנים לחיות.
 
רצחנו את ישו, - אנחנו הרוצחים

ושום דבר לא יעזור. לא פלא שנאמר: הנצרות היא שהשמידה את יהדות אירופה. ואם לא משמידים, - אז מחרימים ונהנים. לטעמי, אין זה כלל ענין של עדיפויות. ואוסיף תהייה: מדוע האלמנט של נקמה אינו מופיע בספרים הרבים שפירסמו ניצולי שואה? משום שאנו יהודים ולא בנויים לנקמה? משום הרגשת חוסר אונים? משום שהזוועה הייתה כזו, שכלל אי אפשר לנקום? משום שכל אירופה [כמעט] השתתפה ברצח?
 
כמוני כמוך,

אך יותר מכל שונא אני את זה שאני שונא בגלל מעשיהם. תקופות ארוכות חשבתי מילמלתי חלמתי, אולי יקרה ואפגוש באיזו פינת רחוב חשוכה, זקן נחמד, שיפתח ליבו ויתחיל לספר על מעלליו, וברגע שיגלה כי היה גרמני ושיסה כלביו ביהודים, ובעט וירה ורצח ואנס, ולמרות הכל ואחרי הכל גם ירש. או אז, כי אומר לו בחיוך מאוזן לאוזן, כי קיצו הגיע, ועליו לבחור איך הוא רוצה להיפרד מן העולם הזה, בהכאה? בחנק ? ושאר מיתות משונות. ואתעלל בו מילולית. כן, מילולית. עד שיפול קורטוב אנושיות בליבו (כי בכל זאת אנחנו בני אנוש), ובשיכלו יבין לגודל הזוועה, וברגע זה אכוון לו אקדח לראשו, וכמו בסרטים, אספור לאחור, והוא יבכה, שלש שתים אחד, אפס - בום !!!!! אין כדורים באקדח. בכוונה. וכשהוא גועה בבכי, אחייך ואומר לו: לא ! לא הצלחתם להשמידנו פיזית, ואף יותר מכך: לא הצלחתם להרוס נפשנו ורוחנו. לא נהיינו חיות טרף, ולא נהיה לעולם. כל זה, מעט מזעיר ממה שהיה ועודנו על ליבי, אחזור שוב על מה שכתבתי למעלה: אני שונא שבגללם אני שונא. שונא.
 
לא הצליחו?

הצליחו גם הצליחו, - להרוס את כל יהדות אירופה ותרבותה, לשדוד אותה [אפילו על שער נשים לא ויתרו !] בכל דרך נתפסת ובלתי נתפסת ולשתף את כל עמי אירופה בהרס זה. ממש עבודה מושלמת. הם חיפשו יהודי ככלבי צייד. דומני שהיה זה גנרל גרמני שאמר, שאפשר היה לחשוב שגרמניה יצאה למלחמה נגד העם היהודי. אז אל נשלה עצמנו, - לא רק שהתליחו, אלא ייתכן והצליחו להשמיד בדרך זו את כל העם היהודי. והלואי ואתבדה.
 
אם אנחנו כאן דנים על זה, סימן שלא הצליחו.

אכן פגעו פגיעה קשה, אך לא העלימו ולא יעלימו אותנו.
 
למעלה