אני שונא ערבים כאלו. פשוט שונא.
אני כותב את ההודעה הזאת רק עכשיו, כי פשוט הלכתי לישון מוקדם אתמול בערב וקמתי לא מזמן.
אתמול היה לי יום די סטנדרטי... הייתה לי משמרת ערב בעבודה (15:30-21:30). רובה עברה בצורה נורמלית. בת-זוגתי יצאה עם ידידהּ וחברתה (שהיא משותפת גם לי) לערב של כיף בפאב. יום קודם לכן, ניסיתי להזמין את עצמי לפאב הזה - וזוגתי רמזה ש"היא לא רוצה אותי שם". זה מובן. כל אחד רוצה את המרחב שלו לפעמים, בוודאי כשיוצאים עם חברים... דיברתי איתה בטלפון לפנות ערב, היא בדיוק יצאה לפגוש את הבחור, ואיחלתי לה "תעשו חיים ותהנו". ומאז - רק קיבלתי טלפונים. אני לא אלעיט אתכם בפרטים... אבל... השיחה הראשונה הייתה מהמיתולוגית שלי: אמרה שהיא מתגעגעת אליי מאוד. זה היה לי מוזר מאוד, בהתחשב במה שעברנו בעבר. הרגעתי אותה וכמובן שהבהרתי לה שאנחנו לא נחזור. השיחה השנייה נערכה ביוזמתי: ידידה שלי, כזאת שהייתי דלוק עליה תקופה ארוכה לפני כשנה. הצעתי לה לצאת בזמנו - והיא סירבה. היחסים הידידותיים שלנו (מטבע הדברים) התערערו מאז, אבל נשארו. דווקא אתמול היא מצאה זמן לפלרטט איתי! גם לה הסברתי שזה לא יעבוד ביננו.
השיחה השלישית הייתה המוזרה ביותר. בעוד אני מדבר בטלפון של העבודה עם איזה נודניק (שצריך עזרה בנוגע לגל"צ), אני מקבל טלפון מעוד אקסית. איתה יצאתי תקופה לא קצרה בעבר, ועוד אחרי שנפרדנו - נותרנו "יזיזים" (אם אפשר לקרוא להשתרללויות ונשיקות - יזיזוּת). בלי בושה, תוך ידיעה ברורה שיש לי חברה, היא ביקשה ממני לבוא אליה הביתה בערב! -"אבל מה נעשה אצלך בבית?!" "לא יודעת, נראה סרט, נזמין פיצה... אה, קניתי חזיה חדשה, אולי תרצה לראות אותה!" -"סליחה?!
" "שמעת אותי" -"אבל... ****, יש לי חברה!" "אז מה? היא לא קיר. חוץ מזה, ההורים שלי הלכו לחתונה!" -
כמובן שנפנפתי אותה. אני לא רואה את עצמי אפילו מתייחד עם מישהי שהיא לא החברה שלי, בוודאי שלא "עושה דברים". אבל דווקא מאותה אחת לא ציפיתי להתנהגות כזאת. אולי זה בגלל שיש לי בטחון עצמי נמוך מדי. שאני לא מאמין, בצדק, שמישהי תרצה "להיות איתי" אי פעם. זה פשוט בגלל שאני מכוער, ועם זה יסכימו כל מי שראה אותי. וחוץ מזה, אני לא ממש "איתה". עם החברה שלי. מהסיבות האישיות שלה, היא לא מגדירה אותי כחברהּ. לפעמים היא קרה אליי כמו קרח, לפעמים היא חמה ונחמדה אליי כאילו רק עכשיו הכרנו. ושינויי מצבי הרוח הללו משפיעים עליי בצורה שלילית ולא טובה. אבל מה אני אעשה אם יש לי רגשות חזקים כלפיה?
בכל מקרה, חצי שעה אחרי הסיפור עם האקסית הנהנתנית- הפסקת חשמל בכל הקניון. הפסקת החשמל הייתה כחצי שעה, אולי קצת פחות. זה אומר שהייתי נעול בחדר של תחנת השידור, בחוץ - עשרות חוליגנים צועקים ועושים בלאגנים. האזעקה של כיבוי האש עבדה, משום מה. לחץ טוטאלי בכל הקניון. ובמקביל, אני לא מפסיק לקבל טלפונים מבעלי-עסקים ומאנשי הביטחון. הסברתי להם שאין לי מה לעשות, כי אין לחדר שלי חשמל מיוחד... אני לא יכול להודיע אף הודעה. אה, והיה חושך מוחלט (אין חלונות בתחנת השידור). היה לי רק את האור של הסלולרי שלי. ואני מפחד מחושך.
כשכל הבלאגן נגמר והחשמל חזר, היה לי כאב ראש מטורף. סיימתי את המשמרת אחרי חצי שעה (ב- 21:30). נכנסתי לרכב, וכל מה שרציתי הוא לחזור הביתה, ללכת לישון וזהו. עם המזל שלי, ביציאה מהחניון של הקניון - טלפון. זוגתי על הקו. "נועם, אני רוצה שתבוא לפאב איתנו. אנחנו שם, מחכים לך" -"אני מיד אשים דיבורית ואתקשר אלייך" זה מתאים לה, לזוגתי, לקבוע לי את סדר היום. תבינו שרק ביום חמישי שעבר היא אמרה לי ש"בשבוע הבא אני לא רוצה להיפגש איתך הרבה, בכדי שלא ימאס לך ממני". הבהרתי לה שלא ימאס לי ממנה, אבל הבנתי שהיא משחקת איתי הפוך-על-הפוך ובעצם היא רומזת שלה יכול להימאס ממני, אז אמרתי שאין לי בעיה שלא ניפגש הרבה בשבוע הבא, אם זה מה שהיא רוצה. אבל בכל זאת, יצאנו בימים ראשון ושני. ביום ראשון היא הייתה קרה אליי כמו ארטיק. ואני לא חושב שההתנהגות הקרה הזאת מגיעה לי. אני משקיע כ"כ הרבה בקשר הזה, ואני כ"כ רוצה בטובתו. בטובתה שלה.
חזרתי אליה, הבהרתי לה (ולחברתה) שאני עייף ולא רוצה להגיע ובמילא אני אראה אותן למחרת (כלומר, הערב) בתל-אביב. נמאס לי שרק ערב קודם היא הבהירה לי שהיא לא רוצה שאני אגיע ואצא עם החברים שלה, ופתאום היא אומרת לי "נועם, אנחנו בפאב, תהיה פה בעוד 10 דקות, אני מחכה". זאת לא התנהגות יפה. ובא לי לבכות.
ואני מבקש ממי שקורא את זה, שלא ישכח שאני כותב את ההודעה הזאת דווקא פה, ולא בשם בדוי, כי אני סומך עליכם שאתם יודעים שזהו פורום סגור למנהלים בלבד.
אני כותב את ההודעה הזאת רק עכשיו, כי פשוט הלכתי לישון מוקדם אתמול בערב וקמתי לא מזמן.
"My shadow's the only one that walks beside me My shallow heart's the only thing that's beating Sometimes I wish someone out there will find me 'Til then I walk alone"
