אני שם לב שהפורום כל הזמן מוצף

[זליל]

אני שם לב שהפורום כל הזמן מוצף

בבקשות ועצות אולי אפשרלהעלות איזה דיון אני בעד דיון על התקופה הקלאסית והרומנטית ושילוב של שתי התקופות לדעתי הם שתי סונאטות של בטהובן וגם הקונצ´רטו החמישי (הסונאטות הןן האפסיונטה כמובן והסערה) אני אשמח אם תמשיכו אותי מכאן

 

[הפסנתרן הקטן]

אני חולק על דעתך...

לדעתי מה שסימן יותר מכל את המעבר מהקלאסי לרומנטי היו אומנם סונטות של בטהובן, אבל לא אלו שהזכרת. לדעתי היו אלה הסונטות האחרונות, אופוס 106 (ההאמרקלוויאר האדירה) עד אופוס 111. מבחינת יצירות בסדר גודל סימפוני, אין לדעתי יצירה שמסמנת סיום של תקופה יותר מהתשיעית של בטהובן.

 

[זליל]

תשמע לדעתי האפסיונטה

בכלל שמה הוא מעבר אדיר לתקופה הרומנטית לדעתי היא יצירה רומנטית לחלוטין בכל המוטיבים למרות שאמנם המבנה הוא מעט קלאסי

 

[דניעל]

אשמח אם יהיה כאן דיון כלשהו...

אבל צר לי שאני לא יכולה להשתתף בו. אני פשוט בורה בנושאים האלה. אז אני רק אקרא לי את מה שאתם כותבים.

 

[עדי זילברברג]

ומה עושה אותם קלאסיים או רומנטיים?

נגיד מבנה סונטה או מוגבלות במודולציות? כי בכל זאת בכל תקופה ואפילו אצל כל מלחין אפשר למצוא יצירות בעלי אופי תיאורי או תוכניתי, ויצירות בעלות מבנה ומהלכים מוגדרים

 

[מיכלוש7]

דניעל! אני איתך!

תאמיני לי... אני מבינה בנושאים האלו עוד פחות... בואי נפתח דיון חדש משל עצמנו!!! (ואז גם השאר יצתרפו...) יש לך רעיונות?

 

[דניעל]

לא התכוונתי לומר שהדיון לא לרוחי...

רק שאשמח לקרוא מה כותבים האחרים, אך לא אוכל לתרום משלי.

 

[Mr Peiser]

אני דווקא מסכים עם זליל..

היכן שבאמת אפשר להתחיל לראות את הגבול בין סוף התקופה הקלאסית לתחילת הרומנטית היא בסונטות של בטהובן. אני לא יכול לשים את האצבע על סונטה מסוימת, אבל מבחינת האלמנטים הרומנטים אני חושב שהסונטות שזליל הזכיר בהחלט מתחילות להזכיר את התקופה הרומנטית.