אני שמה קטע על פורים בגטו

טיפקסית

New member
אני שמה קטע על פורים בגטו

אותו הקטע ששמתי בשנה שעברה. כנראה שזו חגיגת הפורים הכי עצובה שמסוגלת להיות . אגב-קניתי היום את הדיוידי של הסרט "הפסנתרן" ואני מתכוונת לראות אותו מחר בבסיס שלי. פורים בגטו לודז'-קטע שלקוח מאתר "יד ושם" [התמונה שעליה מדבר הקטע מצורפת להודעה] בתצלום נראים ילדים במסיבת פורים בגטו לודז' פולין. באחד במאי 1940 נסגרו רשמית שעריו של גטו לודז'. למרות הרעב והמצוקה ההולכת וגוברת ששררו בגטו מיד עם הקמתו פעלה בגטו בשנתיים הראשונות לקיומו מערכת חינוך. זו כללה 47 מסגרות לימוד שבהן למדו כ-15,000 ילדים מגני-ילדים ועד תיכון. תנאי הלימוד היו קשים , הכתות היו לא מוסקות וחסרו ספרים ומחברות. ילדים נעדרו מן הלימודים בגלל חולי ומחסור ואף על פי כן התקיימו הלימודים כמעט באופן סדיר שנתיים, עד שבסתיו 1941 הגיעו לגטו כ-20,000 יהודים ממרכז אירופה ושוכנו בעיקר במבני בתי-הספר. החינוך הפורמלי והגלוי הופסק ולא חודש עוד בכל שנות קיומו של הגטו. פורים בגטו-משמחה לעצב
 

טיפקסית

New member
והנה עוד שני קטעים על פורים בשואה

עדויות לחגיגות פורים בשואה ,האחד לקוח מעדות של ניצול גטו וילנה,והשני ככל הנראה הועד ע"י ניצול אחד ממחנות הריכוז. לפניכם עדות על קריאת מגילת אסתר בגטו וילנה. קראו את העדות שלפניכם וחשבו, מהי התחושה המרכזית, שאתה יוצאים היהודים מקריאת המגילה בפורים בגטו וילנה 1943 . "שבועות אחדים לפני פורים תש"ג נפוצו פתאום שמועות כי מרכזים את יהודי כל עיירות הסביבה כדי להביאם לגטו וילנה... בסתר ליבם ידעו האנשים כי זהו הצעד הראשון לחיסולו של גטו וילנה. בערב נהרו המוני יהודים לקריאת המגילה. בית הכנסת שברחוב האטליזים נתמלא עד אפס מקום. חושך ואפלה. רק על יד הבימה דלק נר קטן. צפופים ודחוקים עמדו האנשים וכאילו ממרחקי מרחקים הגיע לאזניהם בת קולו של בעל הקורא: שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה... והפסוקים הישנים, שבמשך שנים רבות היו האנשים חוזרים עליהם כמצוות אנשים מלומדה, קיבלו פתאום בחדר הזה משמעות חיה. דומה היה כאילו איזה קול מסתורי בוקע ועולה מן המחתרת: להיקהל ולעמוד על נפשם. להשמיד, להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם... המורה גולדברג נושא נאום: התאוששו נא. התאמצו להחזיק מעמד. ספורים הירחים, השבועות עד למפלתו של המן. והוא שר עם כל הקהל "שושנת יעקב". "תשועתם היתה לנצח ותקותם בכל דור ודור" פתאום בוקע ועולה קול מאפלת בית המדרש: יהודים, אל יפול רונו, הבה נשיר את "התקווה" . וכל הציבור שר את התקווה כתפילה, בית אחר בית. פעם פעמיים, שלוש פעמים. בהתלהבות מסתורית, בציון נפש, כתפילת נשמה טרם צאתה..."[5] והנה הקטע השני: נפנה למקור העוסק במאמצים לקיים את חג הפורים במחנה ריכוז. והנה לילה אחד, כאשר נזכרנו באותה אמרה עתיקה כי משנכנס אדר מרבים בשמחה" גמלה בקרבנו החלטה להכין חגיגת פורים חשאית, כדת וכדין. ובשארית כוחותיי ממש טרחתי כמה ימים באיסוף כל מיני פסולת של נייר אשר התגלגל בחצר המחנה, יהא זה פתק קרוע מאנשי המשרד של הנאצים, חתיכת נייר גס ועבה מתוך שק של מלט, או דף מתוך עיתון נאצי מצויר אשר שוליו נותרו ריקים לשם ניצול; כל זה אספתי מתוך זהירות יתרה, מכיוון שגמרתי בליבי לרשום על שיירי הניירות הללו, מתוך הזיכרון, את מגילת אסתר... חילקנו את צרור הניירות בין כמה אנשים מאנשי החברותא. בסך הכל היה לנו עיפרון אחד. יותר נכון: לא עיפרון אלא מילוי שחור מאיזה עיפרון שביר שבעלי מלאכה ונגרים משתמשים בהם. העיפרון עבר מיד ליד. כל אחד רשם מזיכרונו כמה פסוקים מן המגילה. מכיוון שכל אחד היה תאב לקחת חלק במצווה רבתי זו של כתיבת המגילה... כתום הצום של תענית אסתר, התאספנו כולנו בשעה היעודה בקומה העליונה של הצריף. ומתוך התרגשות השמחה שהיתה ניכרת אצלנו הרגישו בנו גם כמה מבין אסירי המחנה: "גם אנחנו רוצים להתנקם בהמן הרשע" נצנצו עיניים כבויות כברק אחרון של זיק האמונה והתקווה. נתחיל בקריאת המגילה בשעה מאוחרת, מתוך פחד שמה תתגלה הכוונה הגדולה והחשודה לעיניהם של השומרים המרצחים. על פי הדין, אמנם, היה ברור לנו כי לא נוכל לברך על קריאת המגילה, אם כי "המגילה" הועתקה על ידינו האצבעות רוטטות על גבי צרור של ניירות שונים ומשונים. ברם, הקריאה עצמה עברה עלינו מתוך התרוממות עילאית והתלהבות גדולה. ועיקר העיקרים: כאשר סיימנו לקרוא את המגילה ופצחנו בשיר "שושנת יעקב צהלה ושמחה" פרץ השיר מפיותינו בסער של מחול. ונדמה לנו כי מחנה בוכנוואלד כולו עוצר נשימתו ומקשיב לנו ברטט: ארור המן, אשר ביקש לאבדני, ברוך מרדכי, מרדכי היהודי! למחרת קמנו שוב ושרכנו רגלינו כתמול שלשום. ובכל זאת הרגשנו כאילו נשתנה משהו מאווירת המחנה, כיוון שהעזנו לקרוא בקול רם "ארור המן!" והכוונה היתה ברורה לכל מיהו "המן" זהו, הוקלה מעלינו ביותר מקורטוב, המועקה הנוראה. והרי בו ביום זכינו לשמחת פורים עוד יותר מוחשית, כאשר אברהם אליהו, הבחור הנמרץ ביותר בקבוצה שלנו, בא והמתיק לנו באפרכסת את הסוד הגדול: הקאפו האוקראיני... לחש היום לאחד מאיתנו: היטלר קאפוט (היטלר אבוד)!"
 
למעלה