אני שמחה מאד שהפורום החשוב מעין כמוהו הזה התחדש

[ladybug4NLP]

אני שמחה מאד שהפורום החשוב מעין כמוהו הזה התחדש

לא הבנתי כבר אז בזמנו מדוע סגרו אותו אבל לתפוז אף פעם לא היה חשוב התוכן אלא רק
כמה אנשים נכנסו וכתבו בכל פורום גם אם זה רק בוקר טוב ומה שלומכם.

אנחנו מתמודדים עם 2 אנשים (שלכל אחד מיהם מטפלת בביתה)
אמא שלי חולת דמנציה (עכשיו כבר חמורה)
דודה של בעלי (אלמנה ללא ילדים) וזה די נופל עלינו..

ושאלה:
דודה של בעלי לא זוכרת שבני משפחתה (אחיות/אמא ובעל) נפטרו (חלקם לפני שנים- חלקם די בסמיכות אחד לשני לפני כשנתיים)
ומידי פעם היא מחפשת אותם.
בהתחלה גיסיה וגיסותי היו אומרים לה שהם נפטרו אבל היא לא האמינה כי לא זכרה.
היא אף מטלפנית לבעלה מידי פעם כשהיא בחוץ שהיא נמצאת בארוע ושיחכה לה לארוחת מהריים.

בעלי הנחה את בני המשפחה ואלה שבאים לבקר "לזרום " אתה ולומר לה שהוא במקום אחר, יבוא אח"כ, אנחנו נדבר אתו/אתם וכד'
וזה לפעמים מרגיע אותה.
האם זה נכון לעשות? או שמא זה מחזק את האשלייתיות. תרופות מריעות את המצב אבל אז היא נעשית די זומבי.
ככלל היא שקטה, לא אלימה ולא אגרסיבית.

וכמובן בהצלחה לכולם, לפורום ולמנהלו

 

[דר רון בן יצחק]

מחשבות שווא או: מציאות "מדומה" / אנאכרוניסטית

שלום לך,
את מתארת מצב בו המטופלת "חיה" במציאות קדמונית בסיטואציות שונות, המתאימות לעבר.
הגישה חייבת להיות התנהגותית ככל האפשר ולהימנע מטיפול תרופתי.
אני מציע "לזרום" כמו שאת מציגה את הדברים עם הרצונות והמאויים ככל האפשר.
מימד הזמן הוא הלוקה בחסר פה... (השעון הביולוגי "חזר אחורה במימד הזמן) ועל כן אנו נדרשים להכיל
ולהמציא בו-בזמן התייחסות רלוונטית לסיטואציה הן בתשובות שאת נותנת לה והן במעשים.
ללא שום קשר מומלץ תמיד לבצע בדיקות דם ושתן, לעבור שוב על התרופות הכרוניות שנוטלת
ולשקול מחדש את הטיפול הכללי.
בהצלחה
רון ד"ר בן יצחק