אני תוהה וחושבת...

[ירגזית מצוייצת]

אני תוהה וחושבת...

אז ככה, אני בת 30 נשואה מזה 3 חודשים. מעוניינים להרות בשנה הקרובה. יש לי כמה שאלות: מאז שנתוודעתי לעניין שיש אפשרות של לידת בית אני בקטע הזה ולא בקטע של בית חולים. יש לי חררה מבתי חולים-למזלי (טפו טפו טפו) לא נזדקקתי מעולם.עכשיו העניין הוא שהצהרתי פה ושם שאני אלד לכשאלד בבית והתגובות היו לא ממש תומכות אם כי לא תוקפנות או משהו כזה אלא יותר בניסיון של למכור לי שלא כל כך גרוע בבתי חולים וזאת מפי חברות/מכרות שילדו בזמן האחרון. למעשה רק אחת אמרה שהייתה יולדת בבית או יותר נכון הבינה. עכשיו כמובן שכל זה היה ספקולטיבי מאחר ואינני בהריון וכו. השאלה היא איך אתן התמודדתן/מתמודדות/תתמודדו עם הסביבה והאם מתכוונות לספר שיולדות בבית או מפברקות שם של בי"ח כדי לצאת ידי חובה (=או גם לשקר). אני חייבת לציין שאני חזקה ובן אדם עקרונות בד"כ אבל ישי לי תחושה שבהריון אני אהיה חלשה יותר עקב המצב ההורמונלי וכו. יש לציין שבעלי למרות שלא ירד לעומקו של עניין כבר מתחיל לקבל אינפורמציה ממני והוא בעד, הוא חושב שאני אחרי הכל זו שיולדת. בקיצור מה אתן חושבות?

 

[איילת נתנאל]

אמנם לא ילדתי בבית, אבל אני חושבת

שלא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד. אותי ניסו לשכנע שחובה לקחת אפידורל כי אני לא אעמוד בזה, אז פשוט התעלמתי או אמרתי "בסדר".... לפעמים פשוט השבתי ב "זו הבחירה שלי" או "נראה מה יהיה". בסופו של דבר אם את מאמינה ורוצה לעשות זאת אז זה רק עניין שלך. לאור הלידה האחרונה שלי, אם הייתי מתעכבת עוד רבע שעה בבית באמת היתה לי לידת בית, אולי זה הפתרון לפעם הבאה

 

[מבשלת בבטן]

תהיות על המחשבה לסביבה...

קודם כל מזל טוב על נישואיך! אני בהריון ראשון, אוטוטו חודש שמיני ונמצאת בשלב הקריטי של הדילמה אם לספר או לא. עד עכשיו הגישה שלי הייתי די ברורה- המשפחה הקרובה ביותר מודעת לתוכנית לידת הבית וגם היה לי חשוב לספק להם אינפורמציה בנושא כדי שירגישו שלמים עם זה (לא שזה היה משנה את החלטתי אם לא, אבל זה היה לי חשוב). הם גם לא מתווכחים איתי או מנסים להניע אותי מזה כי הם מבינים שזה לא יעזור ולשמחתי הם די סומכים עלינו

. אותו דבר לגבי חברים קרובים (ממש קרובים), גם להם סיפרנו ואם שאלו שאלות ענינו במלוא הסבלנות ומי שמתנגד מבין שאין לו מה לנסות לשכנע אותנו לכיוון שלו אלא לקבל את זה כעובדה וזהו. גם כאן לא נתקלנו בבעיות מיוחדות. הבעיה, אם בכלל, היא המשפחה היותר רחוקה. הם כבר מתחילים לשאול כל הזמן איפה אני חושבת ללדת. עד עכשיו נהנתי מהתשובה של "אני רוצה ללדת כמה שיותר טבעי ועוד לא החלטתי איפה". עכשיו אני צריכה להחליט מה לענות כי זה לא כ"כ הגיוני שלא החלטתי איפה ללדת (אולי כרגע זה עוד גבולי, אבל גם זה בקרוב לא). ואני ממש לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה כ"כ לשקר כי זה אח"כ יהיה ברור איפה ילדתי, וזה יוצא שאני הסתרתי את זה, כאילו שאני מתביישת בזה או משהו. נראה לי שמי שאני ארגיש שיהיה מוכן לשמוע את זה בלי להתחיל להגיד "אבל זה..." אז אני אספר. מי שאני מרגישה שלא יוכל לשמוע את זה מבלי להתחיל להתווכח, או שאני אנסה להתחמק מתשובה, או שאני אגיד את האמת ואבקש שלא יביע את דעתו בעניין, או שאני אגיד "כנראה שב..." ואגיד את שם ביה"ח שהכי קרוב לי הביתה. אני מאמינה שתוך כדי הסיטואציה אני אחליט מה אני עושה... תכלס, זו לא בעיה שמטרידה אותי כ"כ, אני מאמינה שכמו שהסתדרתי עד עכשיו אסתדר עד הלידה. לפעמיים אני דווקא מופתעת לגלות עד כמה אנשים פתוחים לשמוע על זה ודווקא מביעים סקרנות גדולה ואז אני גם מאוד שמחה לדבר על הנושא ולהרחיב את המודעות אליו. בקיצור, לכשיגיע זמנך (מאחלת לך שבקרוב

), אני מאמינה שתרגשי מה שנכון לך לעשות ומה שתרגישי איתו הכי נוח.

 

[מבשלת בבטן]

המחשבה= לספר (חוסר ריכוז...)

 

[סטיוויה]

אני לא חושבת שצריך לתת לזה משקל

לא בלידה ולא בהריון ולא בכלל. מה תעשי כשתהיי אמא? אז בכלל תקבלי עיצות מכל אדם שני ברחוב לגבי מה הכי נכון לילד שלך... את צריכה לשמור על המרחב שלך,לשתף את מי שאת רוצה ובכמה מידע שאת מחליטה. ואת לא צריכה לענות על שאלות שלא נוח לך לענות עליהן או להקשיב לנאומים שלא מתאים לך להקשיב להם. ואת גם יכולה לענות על השאלה "איפה תלדי" ב"לא החלטתי עדיין". זו הזדמנות טובה לתרגל שמירה על המרחב האנרגטי שלך.

 

[ירגזית מצוייצת]

אני חושבת כמוך

פשוט עניין אותי לדעת מה חושבות אחרות.

 

[מגיע לנו]

זה נורא תלוי....

אני למשל, לא מתכוונת לשתף את המשפחה שלי במחשבות שלי על לידת בית, כי התגובות יהיו הסטריות ועצבניות. אמא שלי כבר שאלה אותי באיזה בית חולים אני מתכוונת ללדת ואיך זה שלא נרשמתי עד עכשיו ושזה חשוב להרשם וכו', וכשאמרתי לה שאני עוד לא יודעת ושיש לזה עוד זמן היא ממש כעסה עלי ואמרה שאני חסרת אחריות... אז תארי לך מה זה לספר לה שאני שוקלת לידת בית... אני חושבת שברגע שזה יהיה סופי אספר למשפחה שלי וכמובן שיתחיל מכבש של הפחדות למיניהן, אבל שוב, זו המשפחה שלי וככה הם מגיבים לכל דבר שאני עושה. אם אני מדווחת שאני מרגישה לא טוב, ישר שואלים אותי למה אני לא הולכת לרופא, ולמה אני לא דואגת לעצמי, ובאמת, סך הכל כאב ראש קטן, לא הולכים לרופא על כל שטות... אז זה מאוד מאוד תלוי מי המשפחה שלך, אם היא כזאת לחצנית, אז באמת לחכות עד שזה יהיה רלוונטי ולדעת שזו זכותך ולא להיכנע ללחצים ולא להתרגש מלחצים. אם יש לך משפחה שמקבלת את מה שאת עושה, אז בסדר, אפשר לשתף אותם. אני לא חושבת שזה קשור דווקא ללידות בית, אלא באופן כללי לכל דבר. בקשר לסביבה הקרובה - ממש אין צורך שתתני דין וחשבון לאף אחד, אם ישאלו אותך, אז את יכולה לספר אחרי הלידה שילדת בבית, אחרת גם זה לא נחוץ לומר. ובכל אופן שיהיה לך מזל טוב לנישואיך ואני מאחלת לך שתיקלטי מהר!

 

[ירגזית מצוייצת]

תודה רבה../images/Emo142.gif

 

[jesenia]

בתור מתלבטת,

לידה ראשונה - התכוננתי ללידה טבעית בבי"ח, בסופו של דבר השתמשתי באפידורל. לידה שניה אני מתכוננת (אקטיבית) ללידה במרכז לידה בצורה פיזיולוגית וללא משככים, ולידה שלישית אני מקווה שיהיו לי הכוחות ללידת בית. בכל אחד מהמקרים לא נתתי דין וחשבון איך אני מתכוונת ללדת, באילו תנוחות אם כן או לא לקחת אפידורל. אני מחשיבה את עצמי אסרטיבית אך אין לי כוח לתגובות מחלישות, להסביר את עצמי יותר מפעמיים שלוש ולהתמודד עם הפחדים של כולם בנושא. משוחחת אך ורק עם הבח"ל, שגם לו יש את הפחדים שלו מלידת בית אבל איתו אני רוצה ויכולה להתמודד. יש לי הרבה תכניות, חלקן יצאו לפועל וחלקן לא, אולי יקרו הרבה שינויים (עוד אין הריון שני בכלל!). אז עוד להתמודד עם מבטי ה"אמרנו לך שלא תצליחי בלי אפידורל"? לא תודה, החיים קצרים מידי. אני לא אפברק, אבל בתור מי שלא עונה לשאלה "מה עשית היום" בדיוק של 80% אפילו, לא קשה לי לספר חצי אמת. הגישה של בעלך נשמעת לי אחלה.

 

[jesenia]

טוב יש קצת בעייתיות בניסוח

מבחינת זמנים, אני מקווה שבכ"ז יצאתי מובנת.

 

[מבשלת בבטן]

להמ בעצם ללדת לידה שניה בבי"ח?

למה בעצם לחכות ללידה השלישית ורק אז ללדת בבית? אם את כבר חושבת שלידת בית מתאימה לך, חבל לחכות עם זה עוד לידה... אני ממליצה לך לקרוא את המאמר הבא מתוך מאמרי הפורום- מדובר על לידה ראשונה בבית ויש שם התייחסות לגישה של "קודם אלד בבי"ח ורק אח"כ בבית" (אמנם את לא לפני לידה ראשונה, אך יש שם הרבה דברים שיהיו לך רלוונטים). הנה המאמר.

 

[jesenia]

אני לא יודעת להסביר

אבל מרגישה שמרכז הלידה בלניאדו נכון לי לפעם הבאה.

על המאמר, אני עדיין חוככת

 

[אילנה שמש]

first birth most important at home

So many women come to me after traumatic first hospital births hoping for a healing experience in their next birth. I wonder to myself, "why must they suffer so in their first birth?" Isn't it a shame to have to risk such a trauma instead of being empowered during the first birth as well? In addition, the Cesarian rate is steadily rising to epidemic proportions, which is mostly for first births in hospitals. Then these poor women have to go through hell to find a midwife or doctor to do a VBAC homebirth. If only they had done a homebirth to begin with, they would have had a much better chance of avoiding the first Cesarian. Homebirth midwives have very low rates of Cesarians, even in first births, with excellent outcomes. It is my feeling that it is much more of a health risk to birth first birth in hospital than home because of all the agressive and potentially dangerous interventions. First births are longer thereby more epidurals for the pain, more pitocin to speed the labor, much more cutting episiotomies, more vacuums for the longer pushing needed in first births and the lack patience in hospitals and the time limits, and more Cesarians because of more fetal distress from being on monitors all the time and all the drugs. Safer at home..

 

[תבשיל קדרה]

תרגום: לידה ראשונה בבית הכי חשובה

כל כך הרבה נשים מגיעות אלי אחרי לידה ראשונה ביבת חולים, בתקווה לחוויה מתקנת בלידה הבאה. אני תוהה "למה הן צריכות לסבול כך בלידתן הראשונה?" לא חבל להסתכן בטראומה כזאת במקום שגם הלידה הראשונה תקדם (תעצים?) אותך? בנוסף, שעור הניתוחים הקיסריים עולה בעיקביות, לרמה של מגיפה, בעיקר לגבי לידות ראשונות בבית חולים. אז, נשים אלה צריכות לעבור גהינום כדי למצוא מיילדת או רופא שיסכים ללנל"ק בבית. אילו הן היו יולדות בית מלכתחילה, היה להם סיכוי הרבה יותר גבוה להמנע מהניתוח הראשון. אצל מילדות בית שעור הנתוחים הקיסריים נמוך מאוד (גם בלידה ראשונה), עם תוצאות מצוינות. התחושה שלי היא שהסיכון הבריאותי גבוה בהרבה בלידה ראשוהנ ביבת חולים לעומת לידה ראשונה בבית. בגלל התערבויות אגרסיביות ושעלולות להזיק. לידות ראשונות הן ארוכות יותר, לכן יש יותר אפידורל לכאבים, יותר פיטוצין לזירוז, יואת חיתוכי חיץ, יותר שימוש בואקום בגלל הצורך ביותר דחיפות בלידה ראשונה, המחסות בסבלנות בבית חולים, ומגבלות הזמן, ויותר ניתוחים קיסריים בגלל יותר מצוקות עובר שקשורות לניטור הרציף והסמים למיניהם... בטוח יותר בבית.

 

[תבשיל קדרה]

התמודדות עם הסביבה

תלויה בך - מה יגזול ממך פחות אנרגיה - להסביר את עצמך? לשקר? להיות מעורפלת? לומר את כל האמת בלי להסביר את עצמך? לקראת לידת הבית כן בדקנו בתי חולים, כדי להחליט לאן להתפנות במקרה הצורך. סיפרנו לקרובים שאני עומדת ללדת בבית, אבל גם סיפרנו על התלבטויות בית חולים, כך שיצרנו רושם (שגוי

) של שפויים.

 

[tookmy]

אצלי זה השתנה

לפעמים אמרתי שהולכת ללדת בבית, בעיקר לאנשים קרובים, או לחילופין לכאלה שידעתי שלא אראה יותר בזמן הקרוב. לאנשים אחרים, מהעבודה וכאלה, בעיקר לקראת הסוף, התחלתי להגיד "האנגלי בנצרת" (תיכננתי ללכת להירשם בו אחרי הלידה) או "פוריה" ו שאני מתלבטת בין שניהם. בסוף באמת ילדתי בפוריה כנראה לא הייתי צריכה להגיד.