אני תוהה
האם העובדה שהיום כדי להתקבל לרפוי בעיסוק צריך להיות האח הגאון של איינשטיין והעובדה שנדרש ניקוד גבוה יותר ממשפטים ופסיכולוגיה (כפי שהבנתי) אכן מועילה למקצוע ותביא לבוגרים שיהיו מרפאים בעיסוק טובים יותר? אני יודע שזה עניין של היצע וביקוש ואני יודע שזה מחמיא למקצוע אבל זוהי פונקציה של כיתות קטנות ולא של יוקרה אמיתית. כפי שחלקכם כבר קראתם ישנן מכללות הרוצות לפתוח חוגים לרפוי בעיסוק. למקצוע המשפטים זה לא הועיל יותר מדי והשאלה האם בעל ניקוד גבוה יוצא מרפא בעיסוק טוב יותר היא נכונה. ברור שיש צורך ברף כניסה גבוה אבל האם ברמות כה גבוהות של ניקוד זה כבר משנה? האם בעל הניקוד הוא יותר בן אדם? האם הוא יוכל לחוש אמפטיה למטופל ולחוש אותו ? אני בספק.יתכן והוא יהיה איש מחקר טוב יותר ואין אני מזלזל בכך, אולי תאורטיקן אבל האם גם קלינאי טוב יותר? ברור לי שהחלטה לא נתונה בידינו. לי זה מציק, התשובה לא ברורה לי. ימיםן יגידו.
האם העובדה שהיום כדי להתקבל לרפוי בעיסוק צריך להיות האח הגאון של איינשטיין והעובדה שנדרש ניקוד גבוה יותר ממשפטים ופסיכולוגיה (כפי שהבנתי) אכן מועילה למקצוע ותביא לבוגרים שיהיו מרפאים בעיסוק טובים יותר? אני יודע שזה עניין של היצע וביקוש ואני יודע שזה מחמיא למקצוע אבל זוהי פונקציה של כיתות קטנות ולא של יוקרה אמיתית. כפי שחלקכם כבר קראתם ישנן מכללות הרוצות לפתוח חוגים לרפוי בעיסוק. למקצוע המשפטים זה לא הועיל יותר מדי והשאלה האם בעל ניקוד גבוה יוצא מרפא בעיסוק טוב יותר היא נכונה. ברור שיש צורך ברף כניסה גבוה אבל האם ברמות כה גבוהות של ניקוד זה כבר משנה? האם בעל הניקוד הוא יותר בן אדם? האם הוא יוכל לחוש אמפטיה למטופל ולחוש אותו ? אני בספק.יתכן והוא יהיה איש מחקר טוב יותר ואין אני מזלזל בכך, אולי תאורטיקן אבל האם גם קלינאי טוב יותר? ברור לי שהחלטה לא נתונה בידינו. לי זה מציק, התשובה לא ברורה לי. ימיםן יגידו.
