אני תוהה...

[זועקת מתמיד]

אני תוהה...

יש דיון שמתנהל בפורום גילוי עריות אודות ידיעת וגילוי בני זוג את הפגיעה. וכל מה שעובר לי בראש זה, שהכי קשה בעולם זה לשבת ולספר לבן הזוג על הפגיעה, אבל מן הצד השני, האם יש בכלל אפשרות להסתיר? זאת אומרת, בחוויה שלי, הפגיעה היא פגיעה מעצבת, ויש לה השלכות רבות בהרבה מאוד תחומים בחיים, אז הרבה פעמים מעסיקה אותי השאלה איך נמצאים עם בן זוג, אפילו רק תחילתו של קשר, בלי שהפגיעה תפרוץ החוצה בצורות שונות. כי הרבה פעמים אין טעם שסיפור הפגיעה ייצא קודם זמנו, בתחילת תחילתו של קשר, ומן הצד שהני, זה כאילו בכלל לא תלוי בי, ובכלל לא בשליטתי כי אני זו הפגיעה, והפגיעה זו אני. תוהה ומבולבלת ומתחבטת מאוד, אשמח לקצת אור בבילבול הזה זועקת.

 

[ר האשה האות]

כדאי שתכתבי את

דברים בפורום גילוי עריות ואולי התגובות שם יעזרו בהצלחה

 

[צוות מקום]

כנראה צריך לחיות עם זה

עם ההתלבטות והבלבול. אבל בלי קשר, נראה לי שלא משנה מה ההשלכות, את לא חייבת לספר כלום עד שהקשר לא הופך לרציני וגם אז, אינך חייבת לפרט, די בכך שתגידי מאוד בכללי שעברת מה שעברת וזה משפיע. ומהנקודה הזו, תצטרכו להחליט יחד איך אתם חיים עם ההשלכות ומה עושים לגביהן. האם זה נושא רלוונטי בשבילך נכון לעכשיו?