בהחלט רלוונטי ומעניין אותי
נושא העבודה ואם תוכלי אשמח מאוד שתרחיבי-עדיף נראה לי במסרים. לא לוותר על הנהיגה!!!!! אניכמעט נשברתי-אבל לא לא לא ולא! כבר הגעתי למצב שעם המורה המחריד הייתי נוהגת עם ברכיים רועדות ודמעות בעיניים וככה ממש אי אפשר לנהוג... אני נוהגת כבר 14 שנים, רק על ידני (לא סובלת אוטומטי) טפו טפו טפו ללא אף תאונה
(פרט לשפשוף עמוד בחניון
) ועם המון בטחון. לוקח זמן עד שחשים את זה ומתרגלים-ראה לי גם תלוי הרבה במורה טוב, שלצערי אני כבר לא מכירה כאלה. ולעניין ההסתגלות של עדי : במשפחתון שהיא נכנסה אליו היו 4 ילדים חוץ ממנה. ב 3 ימים הראשונים הייתי איתה-פעם חצי שעה, פעם שעה, שעתיים, ניסיתי לצאת ל 5 דק' והיה בכי תמרורים (זה קורע את הלב, אני מזהירה מראש). אח"כ השארתי לחצי שעה. אח"כ לשעה-הייתי גם בקשר טלפוני אחרי חצי שעה וביררתי איך היא מגיבה ואם היו בעיות-חזרתי, אבל הכל היה בסדר והשארתי אותה שם לעוד שעתיים. בהמשך שוב הייתי חצי שעה ואז יצאתי והשארתי אותה חצי יום. וכך הלאה-אבל כל בוקר בכי, בבית בערב היא היתה נמצדת אליי, בוכה בלילה ורוצה רק אותי ונדבקת לי לצוואר, ממש ישנה עליי, לא מוכנה לזוז ממני מילמטר, היא באותה תקופה ניסתה להתחיל ללכת וחזרה לזחול, היא לא נגעה כמעט במים ובאוכל בשבוע הראשון במשפחתון וממש היתה לה נסיגה גדולה בהתנהגות (בוןכיה, מסוגרת, פוחדת להתקרב אפילו להורים שלי ובבית זר ישר מתחילה לבכות על הכניסה אליו). כמובן שיש חטפה הצטננות (זה היה בינואר) וגם מצחו לה 4 טוחנות והיה שילוב קטלני. בשבוע ה 3 כבר הבכי היה מתחיל מההכנסה לאוטו ונמשך עד לגן והיה בוקר שהיא פשוט תפסה אותי בחולצה והייתי צריכה "לקרוע" אותה ממני. בשלב הזה אני כבר אמרתי שזה לא שווה את זה יותר, מה גם שלא ישנתי בלילה כמעט בכלל עקב ההצמדות שלה וזה היה ממש נורא-אני גם חליתי כי נדבקתי ממנה (ובהמשך גם בעלי) וגילינו שבעצם היתה לה דלקת גרון שאף אחד לא גילה (עשינו לה משטח גרון) והיו לה כאבים איומים (כי לנו היו) וזה מנע ממנה לישון והרס אותה, בשילוב כאבי השיניים). אי עד היום זוכרת את זה כיום שני הארור (אחרי 3 שבועות וקצת) שפשוט אמרתי שאני לא מוכנה יותר והיה לי ריב עם הגננת ופשוט התיישבתי עם עדי על הרצפה וניסיתי לשדל אותה לשחק עם אחרים ובכלל לגשת אליהם (היא לא רצתה להתקרב אליהם ובכתה כשהתקרבו אליה) לפחות כבר עניין המים והאוכל השתפרו קצת). ברגע שהזזתי אצבע-היה בכי. בתהרי אותו יום גילינו על דלקת הגרון ופשוט היו לי דמעות בעיניים שהיא סבלה ככה ולא הבנתי אותה. היא התחילה לקבל אנטיביוטיקה ותוך יומיים שלושה השתפרה פלאים, הבכי התחיל להחלש (היו לוקחים אותה בבוקר לראות כלבה שהיתה שם וככה אני הייתי מתפלחת החוצה-היה בכי של דקה שתיים שעבר). ולאט לאט זה התחיל להרגע וכל יום השתפר, היא התחילה להתקרב לילדים, אפילו להושיט ידיים למטפלת ולא לבכות שאני יוצאת ובהתאמה גם ההדבקות אליי בערב ובלילה. היו עוד פה ושם "נפילות" אבל סה"כ אחרי 3-4 שבועות היה ממש שיפור רציני. חופשת פסח למשל הפכה אותה שוב-ואחרי שבוע בבית שוב היתה חזרה לגן עם בכי בפרידה, שנרגע כעבור דקה, שתיים. ונכון ליום שלישי זה הפסיק-אבל הגענו שוב לחופשת עצמאות... היתרון הגדול אצלך שעכשיו זה ממש לא שיא עונת המחלות ויש פחות סיכוי שישר הן "יידבקו" בילד. אצלינו זה היה ממש צירוף מקרים נאחסי. חוץ מזה יש מקרים שהילד רץ בשמחה לילדים האחרים ומשחק בצעצועים (אצלינו היא בכלל הססנית וקצת ביישנית, תלוי באופי הילד) ויש כאלה שאחרי שבוע של כיף יורד להם האסימון שהם מתחילים להישאר כל יום ואז מתחיל הקושי. כל אחד אחרת.
) במילים אחרות, אני שמחה אבל גם לחוצה וקצת מבולבלת - כי..... מצאתי עבודה. אז אחרי חיפושים אין סוף הגיע גם הרגע שלי למצוא עבודה. אמנם לא במקצוע (לא שברור לי מה הוא בדיוק המקצוע, אבל לא משנה) אלא באדמיניסטרציה, אבל תפקיד חמוד שנראה לי שיהיה לי טוב בו. 5 שעות ביום, קרוב לבית, היי טק, סביבת עבודה נעימה ובוסית מקסימה. בקיצור, מה שחיפשתי. לקטנה מצאתי משפחתון. אני מאוד מתרגשת ומרגישה שאני לקראת שינוי גדול. אבל יחד עם זה גם לחוצה. אחרי 10 חודשים איתי בבית, איך הקטנה תסתדר במשפחתון? זה יהיה קשה לשתינו... וחוץ מזה אנחנו צריכים לקנות לי אוטו ולא פחות חשוב מזה אני חייבת להתחיל לנהוג. יש לי רשיון אבל כמעט אף פעם לא נהגתי. יש לי פחד איום מזה. מי שמזדהה עם הפחד הזה אולי תהיה גאה בי כי קבעתי כבר שיעור נהיגה ראשון ליום שישי הקרוב (אני משקשקת!). אבל מצד שני מחכה כבר לעצמאות שזה יביא לי. הלוואי שהייתי יכולה לעשות fast forward לעוד חודש-חודשיים מהיום. לנקודת זמן בה הקטנה רגילה למשפחתון והולכת לשם בשמחה, אני רגילה לעבודה ולאנשים החדשים, ונוהגת בבטחון ובכיף. מישהי יכולה לסדר קפיצה כזו בזמן? לדלג על ההתחלה הקשה? טוב, כנראה שצריך לעבור את זה. זהו, רק רציתי לשתף
ויום עצמאות שמח לכולם
