אוי נאנוש (פרדי ומומיה)
עשית לי חיוך גדול
וסתם פתאום מרגישה הרבה פחות חסונה ויותר פגיעה להכל. עם כל ההרוגים שהיו בשבוע שעבר בעזה והמבצע החדש הזה שמתגלגל שם (רק שלא יחליטו על גיוס מילואים חירום עכשיו: אחים, גיסים, ו...בעל), תינוק של מכרים שנפטר השבוע ממוות עריסה,
והפרסומות המזעזעות האלה בטלווזיה נגד תאונות בדרכים (עם הכסא הריק של הילד)...ואני יודעת שזה טיפשי נורא לחשוב על דברים שאין לי שליטה עליהם, ולא מקדם אותי בכלום ...טוב, זהו חשפתי טפח. את יודעת מתי ראיתי את הסרט הזה? ביום לפני טיפול ראשון... כמעט שנה אחרי אולי נראה שוב? סרט נהדר צוחקים הרבה אבל יש גם הרבה בכי. את יודעת שזה סיפור אמיתי?
וחוץ מזה שגם אני במועדון העצמות המשקשקות
אבל בלי קשר למחלה או לטיפולים (כתבתי בהודעה אחרת) כשאני הולכת יחפה אפשר לשמוע את כל האצבעות והמפרקים הכי קטנים של הרגל. כנראה יש לי מפרקים של זקנה או שהם זקוקים לשימון. מי שלא רגיל לשמוע חושב שאני מתפרקת, אבל הכל מחזיק מעמד. (בינתיים) זהו גמרתי לקשקש הולכת לחפש את מטמון האומץ שמתחבא מתחת למיטה או מאחורי הארון,
כשאמצא אצא משם. נאן את מצחיקה בטירוף, באמת מתאים לך רובין ווילאמס,
מה קרה לרגל
זה משהו חדש