קלאסי/רוק ומורכבות
אני מגיע לגמרי מעולם הרוק והמוסיקה הקלה, גם מבחינת האזנה וגם מבחינת המקצוע. מצד שני ההשכלה שלי היא קלאסית, גם בתואר הראשון וגם בתואר השני, ובמיוחד בשנתיים האחרונות בניו-יורק נחשפתי המון למוסיקה קלאסית. אין מה לעשות, רמת המורכבות במוסיקה הקלאסית, בעיקר באלמנטים הנוגעים לארגון של PITCH (כלומר מלודיה והרמוניה), היא הגבוהה ביותר בתרבות המערבית, במיוחד בנושא ארגון-העל, הסאב-טקסט, ההקשרים המוטיביים וכו'. רוק מעצם הגדרתו יותר פשוט, ומתבסס לרוב על תבניות חוזרות, משקלים קבועים, מהלכים הרמוניים פשוטים ואלמנטים מאולתרים. בכל זה אין בכדי להוריד מערכו של הרוק. הרוק ממלא פונקציות אחרות, ובין השאר הנוכחות של טקסטים ושל "תרבות רוק" שלמה, מחאתית לעתים, מוסיפה אלמנטים חוץ-מוסיקליים שהם לפעמים חשובים לא פחות מהמוסיקה עצמה, בעיקר בהשפעה על המאזינים. אני יכול להינות מאלבום טוב של נירוונה גם אם הוא לא "מורכב", ובטח ובטח מהשירים המקסימים של הביטלס, שכוללים כישרון נדיר לכתיבה מלודית והרמונית והם לאו דווקא "מורכבים". ועם זאת, עדיין אני נהנה לגלות שאלמנטים "מורכבים" שאני מכיר ואוהב ממוסיקה קלאסית נמצאים גם ברוק, אמנם במינון נמוך הרבה יותר. פינק פלויד הם דוגמא מצויינת - אני חושב שיש להם חוש אינטואיטיבי נדיר לצורה, לתזמור ולסאונד, ושהסולואים המאולתרים של גילמור בנויים מבחינה מלודית לא פחות טוב ממלודיות רבות, שנכתבו בתשומת-לב מרובה בעולם הקלאסי. אני חושב ש- Animals תמיד הדליק אותי בגלל שיש בו משהו חריג בדיוק בתחום הזה, של הצורה רחבת-היריעה. במסגרת השירים הארוכים של פינק פלויד (כולל Echoes וגם Atom Heart Mother), אני מוצא שדווקא Dogs מכיל הכי הרבה הקשרים רעיוניים בין החלקים, ואולי הוא הכי "מוקפד" מהבחינה הזו, גם אם לא במודע (מדהים איך בכל חזרה על קטע שכבר הופיע קיימים הקשרים עדינים לחלק הקודם, וכמו-כן אלמנטים סמויים שנבדלים). אבל שוב, מורכבות זה לא הכל, והשירה הכועסת של גילמור בתחילת השיר והשירה המיואשת של ווטרס בסופו לפעמים עושים בשבילי את כל הסיפור... האלבום הכי מורכב? לא יודע. אני יכול להגיד לך אילו הם האהובים עלי: Aminals, Wish you, Piper at the Gates, אבל בטח שגם Dark side, The Wall ו- Atom. בכל מקרה, שום דבר מהתקופה בלי ווטרס. אגב, גם Pros and Cons of hitch hiking של ווטרס מכיל קישורים מוטיביים מבריקים לאורכו, עם לייטמוטיב מרכזי שגנוב מ"The Wall"... דיסק ענק עם קלפטון במיטבו. אופס, "בקצרה" זה לא יצא...
