מיואשת אחת
New member
אנקומפרזיס
הסיפור הוא כזה- בני, בן 5 וחצי, הוא ילד נבון, חכם, חברותי. את הגמילה מהפיפי עברנו בשלום (גיל שנתיים ו- 10 חודשים). הגמילה מהקקי לוותה בקשיים רבים ולמעשה לאחרונה הוא הוגדר כסובל מאנקומפרזיס. את הגמילה מהקקי התחלנו בגיל 3 וחצי ומאז ידענו עליות וירידות. בתחילה הוא היה מבקש חיתול בשביל לעשות קקי , עם הזמן עברנו לחיתולי פול-אפ, אח"כ הייתה תקופה שבה ניסינו את שיטת הקקי-פרס, שעבדה בהצלחה ובמשך כ- 3 חודשים הוא היה עושה בשרותים. אח"כ נסענו לחופשה של שבוע (יחד איתו) והוא לא הסכים להכנס שם לשרותים כלל. אני חושבת שזה בערך השלב שבו התחלנו לעשות את כל הטעויות האפשרויות- הווה אומר להפעיל עליו לחץ, לשלוח אותו לשרותים לעשות קקי, לדבר על זה, לכעוס עליו ועל זה. מובן שהמצב לא השתנה. הוא החל להתאפק במהלך השנה של גיל 4-5 , הוא היה עושה קקי בערך פעם בשבוע והדבר היה מלווה בצרחות איימים ופחד גדול.מובן שמאחר והחוויה לא הייתה חיובית- הוא לא רצה לחזור עליה.אח"כ הוא התחיל ללכת לשרותים ולעשות כל פעם קצת, זה הגיע למצב שהוא היה עושה קקי 10 פעמים ביום, התחת שלו כבר היה אדום מרוב ניגובים. אח"כ המצב הלך והדרדר- הוא פשוט עושה בתחתונים, כל פעם קצת ואז הוא פשוט מסתובב עם קקי בתחתונים (בשעות שבהם הוא בגן), לפעמים הקקי נופל מהתחתונים דרך שרוול המכנס ונוחת לו על הרצפה (בגן, בבית, בחצר...). במקביל התחלנו אני ובעלי להתייעץ. היינו אצל יועצת חינוכית לגיל הרך- ההצעה הייתה להרפות ממנו, להוריד לחץ, לא לדבר על זה, כן להעביר אליו את האחריות, שינקה את עצמו ואת התחתונים לבד. יישמנו את זה בערך כ- חצי שנה, לא היה שום שיפור. כשהוא היה בן 5 התחלנו ללכת (אני וזוגי) לפסיכולוגית קלינית לטיפול בבעיה, היא טענה שיש איזה מאבק כוחות ביננו לבינו, מאבק של מי לוקח שליטה על הגוף שלי? וגם היא הציעה להרפות, שוב יישמנו 5 חודשים ולא היה שום שינוי. באחת הפגישות אצלה הסברנו ששיטת ההתעלמות הזו היא "עבודה בעינים" כי הוא יודע שאנחנו יודעים שהוא מתאפק לקקי, אנחנו מכירים את שפת הגוף שלו וקולטים שהוא מתאפק. היא הציעה שהוא יישב כל יום בשעה קבועה בשרותים-ניסינו, לא הולך. הבאנו את הילד והיא עשתה לו אבחון פסיכולוגי , באבחון בא לידי ביטוי נושא המאבק (חזק-חלש, קטן-גדול וכן פחד לקראת כיתה א'). אח"כ התלתנו להפגש עם פסיכולוג התנהגותי. הדבר נעשה בהסכמה עם הפסיכולוגית שהיינו אצלה בטיפול. הפסיכולוג ראה את בננו ב- 2 פגישות לבד. אח"כ נפגש איתנו ואמר שחד משמעית אין לילד שום בעיה והציע שיטה אחרת-אני לא יפרט אותה כאן רק אדגיש שהיא הייתה מבוססת על ענישה קשה ואני וזוגי החלטנו לא ליישם אותה. ניסינו עונשים אחרים (לא לראות טלוויזיה ולא מחשב) וכמובן לתת חיזוק במידה ויש הצלחה. נאדה נאדה נאדה. התייעצתי שוב עם אותה יועצת חינוכית לגיל הרך שבאדיבותה שטחה את בעייתינו בפני מספר קולגות שלה- ההמלצה היה טיפול בשיטת ה- play therapy , טיפול ע"י פסיכולג קליני שמתמחה בילדים ומטפל בעזרת משחקים או ארגז חול, זהו טיפול ארוך שמחיייב גם את ההורים לעבור טיפול במקביל. אני מרגישה שהסיפור שאב ממני כבר את כל הכוחות, אין בי כח להכיל, לרחם, לחבק....נמאס לי לנקות תחתונים עם קקי כל היום. אני מאד משתדלת לא לכעוס עליו אני מאד מבינה שיש בעיה וצריך לטפל בה. בנוסף לפני חצי שנה נולדה לו אחות והטיפול בשניהם הוא לא פשוט. האם למישהי יש ניסיון עם הבעיה הנ"ל? המלצות למטפלים? איך טיפלו הם עצמם בבעיה? רגשי האשם שלי מרקיעים שחקים- מה עשיתי לא בסדר? איפה טעיתי? כמובן שבכל יום הוא מתמודד עם הבעיה וליבי יוצא אליו. איך אני יכולה לעזור לו???
הסיפור הוא כזה- בני, בן 5 וחצי, הוא ילד נבון, חכם, חברותי. את הגמילה מהפיפי עברנו בשלום (גיל שנתיים ו- 10 חודשים). הגמילה מהקקי לוותה בקשיים רבים ולמעשה לאחרונה הוא הוגדר כסובל מאנקומפרזיס. את הגמילה מהקקי התחלנו בגיל 3 וחצי ומאז ידענו עליות וירידות. בתחילה הוא היה מבקש חיתול בשביל לעשות קקי , עם הזמן עברנו לחיתולי פול-אפ, אח"כ הייתה תקופה שבה ניסינו את שיטת הקקי-פרס, שעבדה בהצלחה ובמשך כ- 3 חודשים הוא היה עושה בשרותים. אח"כ נסענו לחופשה של שבוע (יחד איתו) והוא לא הסכים להכנס שם לשרותים כלל. אני חושבת שזה בערך השלב שבו התחלנו לעשות את כל הטעויות האפשרויות- הווה אומר להפעיל עליו לחץ, לשלוח אותו לשרותים לעשות קקי, לדבר על זה, לכעוס עליו ועל זה. מובן שהמצב לא השתנה. הוא החל להתאפק במהלך השנה של גיל 4-5 , הוא היה עושה קקי בערך פעם בשבוע והדבר היה מלווה בצרחות איימים ופחד גדול.מובן שמאחר והחוויה לא הייתה חיובית- הוא לא רצה לחזור עליה.אח"כ הוא התחיל ללכת לשרותים ולעשות כל פעם קצת, זה הגיע למצב שהוא היה עושה קקי 10 פעמים ביום, התחת שלו כבר היה אדום מרוב ניגובים. אח"כ המצב הלך והדרדר- הוא פשוט עושה בתחתונים, כל פעם קצת ואז הוא פשוט מסתובב עם קקי בתחתונים (בשעות שבהם הוא בגן), לפעמים הקקי נופל מהתחתונים דרך שרוול המכנס ונוחת לו על הרצפה (בגן, בבית, בחצר...). במקביל התחלנו אני ובעלי להתייעץ. היינו אצל יועצת חינוכית לגיל הרך- ההצעה הייתה להרפות ממנו, להוריד לחץ, לא לדבר על זה, כן להעביר אליו את האחריות, שינקה את עצמו ואת התחתונים לבד. יישמנו את זה בערך כ- חצי שנה, לא היה שום שיפור. כשהוא היה בן 5 התחלנו ללכת (אני וזוגי) לפסיכולוגית קלינית לטיפול בבעיה, היא טענה שיש איזה מאבק כוחות ביננו לבינו, מאבק של מי לוקח שליטה על הגוף שלי? וגם היא הציעה להרפות, שוב יישמנו 5 חודשים ולא היה שום שינוי. באחת הפגישות אצלה הסברנו ששיטת ההתעלמות הזו היא "עבודה בעינים" כי הוא יודע שאנחנו יודעים שהוא מתאפק לקקי, אנחנו מכירים את שפת הגוף שלו וקולטים שהוא מתאפק. היא הציעה שהוא יישב כל יום בשעה קבועה בשרותים-ניסינו, לא הולך. הבאנו את הילד והיא עשתה לו אבחון פסיכולוגי , באבחון בא לידי ביטוי נושא המאבק (חזק-חלש, קטן-גדול וכן פחד לקראת כיתה א'). אח"כ התלתנו להפגש עם פסיכולוג התנהגותי. הדבר נעשה בהסכמה עם הפסיכולוגית שהיינו אצלה בטיפול. הפסיכולוג ראה את בננו ב- 2 פגישות לבד. אח"כ נפגש איתנו ואמר שחד משמעית אין לילד שום בעיה והציע שיטה אחרת-אני לא יפרט אותה כאן רק אדגיש שהיא הייתה מבוססת על ענישה קשה ואני וזוגי החלטנו לא ליישם אותה. ניסינו עונשים אחרים (לא לראות טלוויזיה ולא מחשב) וכמובן לתת חיזוק במידה ויש הצלחה. נאדה נאדה נאדה. התייעצתי שוב עם אותה יועצת חינוכית לגיל הרך שבאדיבותה שטחה את בעייתינו בפני מספר קולגות שלה- ההמלצה היה טיפול בשיטת ה- play therapy , טיפול ע"י פסיכולג קליני שמתמחה בילדים ומטפל בעזרת משחקים או ארגז חול, זהו טיפול ארוך שמחיייב גם את ההורים לעבור טיפול במקביל. אני מרגישה שהסיפור שאב ממני כבר את כל הכוחות, אין בי כח להכיל, לרחם, לחבק....נמאס לי לנקות תחתונים עם קקי כל היום. אני מאד משתדלת לא לכעוס עליו אני מאד מבינה שיש בעיה וצריך לטפל בה. בנוסף לפני חצי שנה נולדה לו אחות והטיפול בשניהם הוא לא פשוט. האם למישהי יש ניסיון עם הבעיה הנ"ל? המלצות למטפלים? איך טיפלו הם עצמם בבעיה? רגשי האשם שלי מרקיעים שחקים- מה עשיתי לא בסדר? איפה טעיתי? כמובן שבכל יום הוא מתמודד עם הבעיה וליבי יוצא אליו. איך אני יכולה לעזור לו???