מה אני לא אעשה בשבילך...
טוב. הנה קצת מידע על כל מיני דברים: אלברטו מאליך ייסד את האוניברסיטה הנעלמת. נעלם בגיל 67 (ולמעשה לא הזדקן מאז ביום- מכיוון שהוא פחד למות, הוא בחר ללכת לעבוד אצל מוות, שבממלכתו הזמן לא קיים). חזר 2000 שנה לאחר מכן כדי לקחת פיקוד, לא הלך לו, והוא חזר לממלכת מוות בתור משרתו הנאמן. באוניברסיטה הנעלמת כיהנו במשך השנים ארכינשיאים שונים ומשונים, גדולים, קטנים, מעורערים מעט בנפשם ומעורערים עד היסוד. הם היו באים, עושים את תפקידם, והיו בהם כאלה שמתו עוד לפני שהציירים הספיקו להשלים את ציור דיוקנם לתלותו באולם הגדול. סיכוייו של מכשף בכיר לזכות בתעסוקה ארוכת טווח בעולם הקסם לא היו טובים מסיכוייו של רקדן סטפס לשרוד בשדה מוקשים. השמות התחלפו חדשות לבקרים אך החשוב מכל, תמיד היה שם ארכינשיא. ותפקידו החשוב ביותר של הנשיא מנקודת מבט גזברית היה חתימה על כל מיני דברים, ועדיף מבלי לקוראם תחילה. הדיקן ה-304 של האוניברסיטה הנעלמת: שם: גלדר רוח שעווה תארים נלווים: רב-מג עליון במעלתו ממסדר הכוכב הכסוף, האציל הקיסרי של הצוות הקדוש, איפסיסימוס מהדרג השמיני. נאכל על ידי תיבת המטען. מוסטרום רידקולי: הארכינשיא החדש של האוניברסיטה הנעלמת (ע"פ ראי-נוע).מכונה רידקולי החום. כמעט לא שהה באוניברסיטה, מחוץ לפעמים שבהן בא להחליף את בגדיו המוכתמים בבוץ. והוא גם צעק על אנשים, על הגזבר בעיקר. רגלו לא דרכה באוניברסיטה זה ארבעים שנה, ומשום מה זה נראה למכשפים שם רעיון טוב לבחור בו כארכינשיא... בשנים קודמות רבו המאבקים הפנימיים בין מסדרי הקוסמות השונים. ישבו המכשפים הראשיים והחליטו, כי האוניברסיטה זקוקה לתקופה של יציבות, כך שלפחות לכמה חודשים יוכלו להמשיך לרקום את תככיהם ומזימותיהם בשלווה. חיפוש בתיקים העלה את רידקולי החום, שלאחר שהוסמך למג דרגה 7 בגיל הצעיר להפליא 27, עזב את האוניברסיטה כדי לטפל באחוזת משפחתו הרחק בכפר. הוא נראה מושלם. המכשפים חשבו שהוא אחד כזה שיודע מה ההבדל בין עשב אחד למשנהו, ישן כזה תחת הכוכבים ומדבר עם כל חיה ועוף. למעשה, רידקולי החום באמת דיבר אל עופות השמיים. הוא צעק עליהם. בדרך כלל זה היה משהו כמו, "עוף מפה, מנוול!". בתוך 12 שעות מהגעתו הציב רידקולי להקה של דרקוני ציד במזווה של המשרתים, ירה בקשת המצליבה הנוראה שלו בעורבים שבראש מגדל האומנויות העתיק, שתה תריסרי בקבוקים של יין אדום ונפל על מיטתו בשתיים בבוקר כשהוא שר שירים, שאת חלק ממילותיהם נאלצו המכשפים הזקנים יותר לחפש במילון. ואז הוא קם בחמש בבוקר ויצא לצוד ברווזים בביצות שבשפך הנהר. והזמין בירה לארוחת הבוקר. וסיפר בדיחות. מצד שני, רידקולי החום לא הפריע לניהול האוניברסיטה. הוא לא גילה עניין בניהול של שום דבר אלא אם כן היתה זו להקת כלבי ציד. הוא לא מצא טעפ בשום דבר שאי אפשר לצוד אותו, לשפדו או לירות בו חץ. גילדת האלכימאים האלכימאים הם איש איש לעצמו, כל אחד מהם עובד בחדרים מואפלים או מרתפים נסתרים ומחפש את הזכייה בפיס הגדול- אבן החכמים. שיקוי החיים. הם נוטים להיות רזים, ורודי עיניים, עם זקנים שנראים יותר כשיער דליל שהתלכד לקווצות מדובללות לשם התגוננות משותפת. על פניהם של רבים מהם היתה נסוכה ההבעה המעורפלת מנותקת של מי שבילה יותר מדי זמן ליד כספית רותחת. אלכימאים אינם שונאים זה את זה. הם פשוט לא מודעים לקיומם, או חושבים שהם אריות ים. הגילדה עצמה היא קטנה וזניחה משום כך, ואף פעם לא שאפה למעמד העוצמה שהיה לגילדת המתנקשים, הגנבים או הקבצנים, למשל. הגילדה בעיקר הקדישה את עצמה לעזרה ליתומים ולאלמנות האלכימאים שלא התייחסו בזהירות הראויה לציאניד האשלגן, או זיקקו להם איזו פטרייה מעניינת ואז פסעו מעבר למעקה הגג לשחק עם הפיות. המומחיות היחידה שהצליחו האלכימאים להשיג עד עכשיו היתה הפיכת זהב לסיגים... רוב האלכימאים היו אנשים עצבניים, בעיקר מכיוון שאף פעם לא ידעו בדיוק מה עלול הכבשן המלא חומר ניסויים מבעבע לעשות בעוד רגע. הספרן אף אחד לא זוכר מה שמו האמיתי, או איך הוא נראה. מה שכן ידוע הוא שהוא הפך לאורנג אוטנג בעקבות תאונת כשף בספרייה של האוניברסיטה הנעלמת. הספרן הינו הטוב ביותר שעבד בספרייה מאז ומעולם, הוא היחיד שיודע איך הספרייה פועלת והוא עובד עבור בננות...הוא מעדיף את צורתו החדשה ומסרב בכל תוקף להחזירו לקדמותו. החשוב ביותר לזכור, לא לקרוא לו קוף. הוא שונא את זה, והוא נהיה תוקפני למדי... טוב מחר אני אביא עוד חומר, אני לא זוכרת יותר כרגע...
