אנשים ואישים: ר' הירש לייב ליפל
(מתוך: "אומן – כך נפרצה הדרך") הקיץ הזה זוכר אני היטב, משום שבו התקרבתי מאד לר' הירש לייב ליפל ע"ה, אחד מהמיוחדים שבין הברסלבר חסידים שהיו בזמנו, מתלמידיו של ר' אברהם שטערינהארץ. אדם בעל הדרת פנים. הייתי נכנס אליו כל שבוע במשך שעות ארוכות. הוא היה מ"העובדים" באומן שהיו קבוצה של כעשרים חסידים עובדי ה', שרצו לחיות חיים דומים ל"הבעל תפלה" שבסיפורי מעשיות, ולכן נחשבו לעילויים שבחסידים דאז, מחוץ לנורמה. לחיות כך בשביל לעבוד את ה', מקוה, התבודדות, תפלה, לימוד, והיו מרוחקים ומרוממים מהכל. ר' הירש לייב רצה להגיע לארץ ישראל, וזו היתה עיקר שאיפתו להיות שם לפחות פעם אחת בחייו, לו היה חבר בשם ר' ברוך געצ'עס ראש חבורת העובדים באומן, אבל בנסיונות לצאת מרוסיה השתתף ר' הירש לייב עם חבירו ר' לייב צרטנר. הם החליטו ללכת ברגל לארץ ישראל, והיו צריכים לשם כך לעבור במקומות מסוכנים ומשונים, ולכן החליטו שילכו רק בלילות, משום שביום מסוכן בשבילם להסתובב, כך שביום ילמדו ויתפללו ובלילה יסעו, וכמובן שמוכרחים כל יום להיות במקוה חוק ולא יעבור. אבל, היתה להם בעיה אחת, משום שרצו בר"ה, בשבת חנוכה, ובשבועות להיות באומן, ולכן אם ילכו ולא יצליחו להגיע לזמנים האלה לא"י, יחזרו לאומן, וכך הלכו וחזרו במשך תשע שנים. * היכן שעבר ר' הירש לייב בחייו קשה לתאר הוא עבר בבוכרה ובגרוזיה ליד הגבול הפרסי, בכפרים במערות וביערות, טבל בבורות מים של אנשים פרטיים, והגיע פעם למקום קר כ"כ שאם שפכו מים על הרצפה, המים קפאו עוד באויר לפני שהגיעו לקרקע. פעם אחת היו במערה ביער, ור' לייב צרטנר אמר לר' הירש לייב - "הלואי והיה לנו גג מעל לראשנו שנוכל לשבת במנוחה", ענה לו ר' הירש לייב - "כתוב 'בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', יראי ה' ברכו את ה'', רואים שלבית הלוי ולבית אהרן להם יש בית, אבל ליראי ה' אין בית, אין כלום בעולם". הוא היה נחשב אפי' כלפי שאר העובדים כאש להבה. כמו כן סיפר לי על עצמו, על אומן, ואיך שהתקרב לרביז"ל, ועל הפעמים הראשונות שלו בציון, ודבריו נתנו לי חיזוק רב. עד כדי כך שהתחלתי לחשוב אולי זה הגיוני להגיע לאומן לר"ה. אביו היה חסיד רדומסק בפולין, והיתה לו חנות מכולת, יהודי תמים וישר. בעיירה היה רק תלמוד תורה אחד עם מלמד שלימד 12 ילדים בגילאים שונים, וכל שעה לימד קבוצה אחרת. דבר אחד משונה ראה אצל אביו שהיה מוציא כל בוקר ספר קטן ומתפלל, וכששאל את אביו על כך, אמר לו שזה לא ענינו, אח"כ היה מחזיר את הספר וסוגר את הארון. פעם, אביו שכח לסגור את הארון, הוא הוציא את הספר, וראה שזה תיקון הכללי, סך הכל עשרה פרקי תהלים, ולא הבין למה אביו הסתיר ממנו את זה. לבסוף מצא כתוב שם שרבינו הבטיח לפני שני עדים שמי שיבוא לציון שלו יעזור לו וכו'. כעת הבין למה אביו הסתיר ממנו את הספר, משום שאביו ידע שהוא שובב וינסה להבריח את הגבול ולהגיע לאומן, אבל הוא היה מדי צעיר. לכן החזיר את הספר למקום וחשב כל הזמן איך בגיל שש עשרה יצליח לעשות את זה. חשב ומצא עצה הוא למד בכל כוחותיו בישיבה שהיתה בעיירה, אח"כ בא המלמד לאביו ואמר לו שישלח אותו לישיבה בורשה משום שפה רמת הלימודים מדי נמוכה בשבילו, ושם יוכל להיות ת"ח גדול. אביו שטח בפניו את הצעת המלמד, והוא הסכים. למד תקופה בישיבתו של החפץ חיים זצ"ל בראדין ולאחר מכן סידר לו אביו שיתקבל לישיבה, בוורשה. ובשבתות אכל פעם אצל ר' אהרן לייב ציגעלמאן, ופעם אצל ר' יצחק ברייטער, ואז החליט לנסוע לאומן, בר"ה הקרוב. * לישיבה הנ"ל הגיע ר' הירש לייב לאחר חג הסוכות ושם היתה סערת רוחות, משום שבראש השנה שעבר נסעה קבוצה של עשרים בחורים לאומן. שני בחורים נתפסו על הגבול, ושמונה עשרה הצליחו להגיע לאומן, ובקבוצה היו צריכים להיות 21 בחורים. הבחור ה-21 היה בנו של רב אחד מבית ליטאי, שהתקרב לברסלב בגיל 18, והשאיר מכתב לאביו, שהוא מוכרח לנסוע לר"ה לאומן. אביו נדהם מאד, אבל לא התבלבל, הוריד את בגדי הרבנות שלו, התלבש כמו יהודי פשוט למד בספרי ברסלב והלך לישיבת ברסלב בורשה, אמר שהוא ברסלבר והגיע מעירה זו וזו, ומאד רוצה להגיע לאומן לר"ה. בישיבה קבלו את דבריו האמינו לו וספרו לו איך נוסעים והיכן משלמים, ואיך מגיעים וכו'. בקיצור, נודע לו הכל והוא עקב אחרי הקבוצה הנ"ל עד שהגיע לאן שהיו, התודע לבנו הוציא אותו משם בכח, והפחיד אותו וכו' שלא יסע. כשחזר לביתו כתב מודעה מטעם הבית דין שאסור לנסוע לציון במסירות נפש כזו כי זה אסור בהחלט מצד "מאבד עצמו לדעת" וכדו', והלך לר' אהרן לייב ציגעלמאן ור' יצחק ברייטער שיחתמו לו על הכרוז, וגם הם היו בדעה שאסור לנסוע במצב כזה. אותו רב פרסם את הכרוז בעתונות החרדית במקום, וזה גרם כמובן לסערת רוחות גדולה, שחשובי החסידים חתמו על דבר כזה.
(מתוך: "אומן – כך נפרצה הדרך") הקיץ הזה זוכר אני היטב, משום שבו התקרבתי מאד לר' הירש לייב ליפל ע"ה, אחד מהמיוחדים שבין הברסלבר חסידים שהיו בזמנו, מתלמידיו של ר' אברהם שטערינהארץ. אדם בעל הדרת פנים. הייתי נכנס אליו כל שבוע במשך שעות ארוכות. הוא היה מ"העובדים" באומן שהיו קבוצה של כעשרים חסידים עובדי ה', שרצו לחיות חיים דומים ל"הבעל תפלה" שבסיפורי מעשיות, ולכן נחשבו לעילויים שבחסידים דאז, מחוץ לנורמה. לחיות כך בשביל לעבוד את ה', מקוה, התבודדות, תפלה, לימוד, והיו מרוחקים ומרוממים מהכל. ר' הירש לייב רצה להגיע לארץ ישראל, וזו היתה עיקר שאיפתו להיות שם לפחות פעם אחת בחייו, לו היה חבר בשם ר' ברוך געצ'עס ראש חבורת העובדים באומן, אבל בנסיונות לצאת מרוסיה השתתף ר' הירש לייב עם חבירו ר' לייב צרטנר. הם החליטו ללכת ברגל לארץ ישראל, והיו צריכים לשם כך לעבור במקומות מסוכנים ומשונים, ולכן החליטו שילכו רק בלילות, משום שביום מסוכן בשבילם להסתובב, כך שביום ילמדו ויתפללו ובלילה יסעו, וכמובן שמוכרחים כל יום להיות במקוה חוק ולא יעבור. אבל, היתה להם בעיה אחת, משום שרצו בר"ה, בשבת חנוכה, ובשבועות להיות באומן, ולכן אם ילכו ולא יצליחו להגיע לזמנים האלה לא"י, יחזרו לאומן, וכך הלכו וחזרו במשך תשע שנים. * היכן שעבר ר' הירש לייב בחייו קשה לתאר הוא עבר בבוכרה ובגרוזיה ליד הגבול הפרסי, בכפרים במערות וביערות, טבל בבורות מים של אנשים פרטיים, והגיע פעם למקום קר כ"כ שאם שפכו מים על הרצפה, המים קפאו עוד באויר לפני שהגיעו לקרקע. פעם אחת היו במערה ביער, ור' לייב צרטנר אמר לר' הירש לייב - "הלואי והיה לנו גג מעל לראשנו שנוכל לשבת במנוחה", ענה לו ר' הירש לייב - "כתוב 'בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', יראי ה' ברכו את ה'', רואים שלבית הלוי ולבית אהרן להם יש בית, אבל ליראי ה' אין בית, אין כלום בעולם". הוא היה נחשב אפי' כלפי שאר העובדים כאש להבה. כמו כן סיפר לי על עצמו, על אומן, ואיך שהתקרב לרביז"ל, ועל הפעמים הראשונות שלו בציון, ודבריו נתנו לי חיזוק רב. עד כדי כך שהתחלתי לחשוב אולי זה הגיוני להגיע לאומן לר"ה. אביו היה חסיד רדומסק בפולין, והיתה לו חנות מכולת, יהודי תמים וישר. בעיירה היה רק תלמוד תורה אחד עם מלמד שלימד 12 ילדים בגילאים שונים, וכל שעה לימד קבוצה אחרת. דבר אחד משונה ראה אצל אביו שהיה מוציא כל בוקר ספר קטן ומתפלל, וכששאל את אביו על כך, אמר לו שזה לא ענינו, אח"כ היה מחזיר את הספר וסוגר את הארון. פעם, אביו שכח לסגור את הארון, הוא הוציא את הספר, וראה שזה תיקון הכללי, סך הכל עשרה פרקי תהלים, ולא הבין למה אביו הסתיר ממנו את זה. לבסוף מצא כתוב שם שרבינו הבטיח לפני שני עדים שמי שיבוא לציון שלו יעזור לו וכו'. כעת הבין למה אביו הסתיר ממנו את הספר, משום שאביו ידע שהוא שובב וינסה להבריח את הגבול ולהגיע לאומן, אבל הוא היה מדי צעיר. לכן החזיר את הספר למקום וחשב כל הזמן איך בגיל שש עשרה יצליח לעשות את זה. חשב ומצא עצה הוא למד בכל כוחותיו בישיבה שהיתה בעיירה, אח"כ בא המלמד לאביו ואמר לו שישלח אותו לישיבה בורשה משום שפה רמת הלימודים מדי נמוכה בשבילו, ושם יוכל להיות ת"ח גדול. אביו שטח בפניו את הצעת המלמד, והוא הסכים. למד תקופה בישיבתו של החפץ חיים זצ"ל בראדין ולאחר מכן סידר לו אביו שיתקבל לישיבה, בוורשה. ובשבתות אכל פעם אצל ר' אהרן לייב ציגעלמאן, ופעם אצל ר' יצחק ברייטער, ואז החליט לנסוע לאומן, בר"ה הקרוב. * לישיבה הנ"ל הגיע ר' הירש לייב לאחר חג הסוכות ושם היתה סערת רוחות, משום שבראש השנה שעבר נסעה קבוצה של עשרים בחורים לאומן. שני בחורים נתפסו על הגבול, ושמונה עשרה הצליחו להגיע לאומן, ובקבוצה היו צריכים להיות 21 בחורים. הבחור ה-21 היה בנו של רב אחד מבית ליטאי, שהתקרב לברסלב בגיל 18, והשאיר מכתב לאביו, שהוא מוכרח לנסוע לר"ה לאומן. אביו נדהם מאד, אבל לא התבלבל, הוריד את בגדי הרבנות שלו, התלבש כמו יהודי פשוט למד בספרי ברסלב והלך לישיבת ברסלב בורשה, אמר שהוא ברסלבר והגיע מעירה זו וזו, ומאד רוצה להגיע לאומן לר"ה. בישיבה קבלו את דבריו האמינו לו וספרו לו איך נוסעים והיכן משלמים, ואיך מגיעים וכו'. בקיצור, נודע לו הכל והוא עקב אחרי הקבוצה הנ"ל עד שהגיע לאן שהיו, התודע לבנו הוציא אותו משם בכח, והפחיד אותו וכו' שלא יסע. כשחזר לביתו כתב מודעה מטעם הבית דין שאסור לנסוע לציון במסירות נפש כזו כי זה אסור בהחלט מצד "מאבד עצמו לדעת" וכדו', והלך לר' אהרן לייב ציגעלמאן ור' יצחק ברייטער שיחתמו לו על הכרוז, וגם הם היו בדעה שאסור לנסוע במצב כזה. אותו רב פרסם את הכרוז בעתונות החרדית במקום, וזה גרם כמובן לסערת רוחות גדולה, שחשובי החסידים חתמו על דבר כזה.
