אנשים טובים באמצע הדרך

[טליה ג]

אנשים טובים באמצע הדרך../images/Emo189.gif

כל מי שביקר בטורקיה לא יכול היה שלא להיתקל בהכנסת האורחים וברצון לעזור מצד הטורקים. באיזורים המתויירים הטורקים אמנם די "התקלקלו", כיוון שהאפשרות לעשות כסף קל על חשבונו של התייר צמא הקניות נראית מאוד מפתה, אבל אם קצת מתרחקים מהמרכזים התיירותיים ונקלעים לרחוב צדדי באיסטנבול או באנטליה, נתקלים באנשים חמים, אמיתיים, טובי לב ותמיד נכונים לעזור וללא תמורה! גם באיזורים המתויירים בכל חנות יציעו לכם מיד כוס תה, גם אם המטרה שמאחורי אקט נימוסי זה היא ללכוד תיירים ולגרום לכם לקנות שטיח, מעיל עור או שרשרת זהב. בשרשור הזה כל אחד מוזמן לשתף אותנו בחוויות אישית שלו מטורקיה על הכנסת אורחים, עזרה, יחס חברי וכד'. אני בטוחה שאין מי שלא נתקל בצד הנפלא הזה של הטורקים!

 

[טליה ג]

אני אתחיל...

אחת התופעות הכי מדהימות שנתקלתי בהן בטורקיה כשטיילנו שם ברכב שכור: תמיד כשהגענו לעיר מסויימת ושאלנו עובר אורח לגבי מקומו של רחוב מסויים, מלון, אתר תיירותי וכד', הוא פשוט עלה למכונית שלנו וכיוון אותנו ליעדנו (בטורקית שוטפת כמובן), וירד מהמכונית כשהגענו למחוז חפצנו! זה קרה לא רק ב"חורים" נידחים במזרח טורקיה, אלא אפילו באנטליה, כשהמלון שהזמנו מראש (מלון Merve) היה ממוקם בסמטה קטנה שלא מופיעה במפה(למרות שמדובר במיקום הכי מרכזי שיכול להיות, כמעט מול המגדל המחורץ!), ולא הצלחנו למצוא אותו בכוחות עצמנו. קשה להאמין שאנשים שנמצאים בדרכם למקום מסויים, יטריחו את עצמם לעלות לרכבם של אנשים זרים ולנסוע איתם עד מחוז חפצם, ולא ירצו דבר בתמורה! זה פשוט הדהים אותי ומדהים אותי עד עכשיו! עכשיו אני מחכה לחוויות שלכם

 

[turkish soltan]

אממ אז ככה.. ../images/Emo13.gif

באחת הפעמים הראשונות שהייתי באיסטנבול התכוונתי לקנות בגלמה חשמלית אז שאלתי ושאלתי איפה יש חנות רצינית של כלי מוזיקה..לא משהו חובבני... ואז מישהו ברחוב התחיל להסביר לי ולתת לי שמות של רחובות וימינה ושמאלה וסיבך לי תחיים.. כשהוא קלט שאני מסתבך הוא פשוט אמר לי טוב בוא אחריי....... ואני הייתי בטח שזה הליכה של דקה שתיים.... הבנאדם הלך איתי 20 דקות ברגל ולקח אותי עד החנות וליווה אותי גם כשקניתי את הבגלמה... קוראים לו חאסן ואנחנו עד היום חברים

 

[tsiporganeden]

אכן טליה גם אני נתקלתי באנשים טובים כאלה

באמצע הדרך, כנראה שזו נורמה אצל העם הטורקי, כמה שנים אחרי אותו מקרה שדי נבהלתי ממנו, הסתובבתי ברגל ואיבדתי את דרכי, שאלתי עובר אורח כיצד מגיעים לבית המלון והוא פשוט לקח אותי לשם דרך שארכה כשעה, (אני די פחדתי ונזהרתי) חשבתי שהוא עושה את זה תמורת בצע כסף, אבל סרב בתוקף לקחת כסף שהצעתי לו, ממש יפה מצידו, לא נראה לי שאצלנו יעשו דבר כזה, לכולם אצה הדרך. כמה חבל.

 

[איילונתצ]

יש המון מקרים כאלה!

אכן גם לנו קרה שביקשנו הנחיות ומישהו נכנס למכונתנו, כיוון אותנו ולבסוף ירד וחזר ברגל. שפשפנו את עיננו בתדהמה. קרה לי גם שהייתי צריכה לעשות איזה סידור בבנק והתקשיתי עם השפה, ומישהו- אחד הלקוחות בתור - עזר לי, דיבר עם הפקידים למעני ואף קידם אותי בתור!

 

[משוטט בדרכים]

מקסים ../images/Emo13.gif

ונשמע כל כך מוכר...

 

[CookyGirl]

שהיינו באנטליה

ורצינו לינסוע מהמלון למרכז לא רצינו לקחת מונית כי זה מאוד יקר, אז איש אחד ברחוב אמר לנו איזה מיניבוס לקחת. שכחתי איך קוראים למיניבוסים האלה בטורקית חחח

הוא כניראה דיבר עם הנהג ואחר כך שהגענו למרכז הוא אמר לנו שהוא יקח מאיתנו רק חצי מחיר כי אנחנו תירות ואנחנו מאוד נחמדות. חברה שלי מאוד חשדנית ושאלה אח"כ אנשים מהקבוצה הישראלית שלנו כמה עולה נסיעה במיניבוס, והוא באמת לקח לנו רק חצי מחיר.

 

[Stefan Hilmarsson]

המיניבוס נקרא דולמוש ../images/Emo13.gif

 

[Stefan Hilmarsson]

טיול עם השומר מארמון אישק פשה

כשהיינו במזרח טורקיה (אני ומנהלת הפורום הנכבדת) ישנו לילה אחד ב Doğubeyazıt . למחרת בבוקר ביקרנו בארמון İshak Paşa . טיילנו בו באופן עצמאי. כשעמדנו לצאת התחיל השומר בכניסה לדבר איתנו. התיידדנו, והוא הציע לנו להסתובב איתו עוד ברחבי הארמון ולהראות לנו דברים נוספים. אחר כך הוא הציע לטייל איתנו למקומות בסביבה. היינו עם רכב שכור והוא הצטרף אלינו. נסענו לאתר של תיבת נוח הקרוב למרגלות הר אררט, שם ישנם סלעים המזכירים בצורתם שרידים של ספינה גדולה, ולפי האמונה אלו הם השרידים של תיבת נוח. משם הוא נסע איתנו למרחצאות חמים שבסביבה. אנחנו שילמנו את דמי הכניסה, שהיו מגוכחים, והוא דיבר עם מנהל המקום שיפנה את אחת הבריכות רק לשלושתנו, ושזו תהיה בריכה שהמים בדיוק הוחלפו בה. אחרי המרחצאות הוא לקח אותנו לגבול האיראני, ראינו את משאיות הדלק הרבות שחוצות את הגבול, את המכוניות האיראניות מסוג Paykan, והוא אפילו הציע לנו לחצות את הגבול כי הוא חבר של השומרים הכורדים בגבול. כמובן שסרבנו... בערב היינו צריכים להמשיך לעיר Van. החבר ניסה לשכנע אותנו להישאר עוד לילה ב Doğubeyazıt והצטער מאד מכך שלא יכולנו. חזרנו עוד לארמון İshak Paşa, ישבנו איתו בשעת השקיעה ואז נפרדנו. הצענו לו תשלום על היום הנפלא אך הוא סירב בתוקף ואמר שאנחנו כמו הילדים שלו. דברים כאלו יכולים לקרות רק בטורקיה. בתמונה - ארמון İshak Paşa בשעות הערב. ברקע - אורות העיר Doğubeyazıt .

 

[משוטט בדרכים]

התמונה נפלאה...

 

[משוטט בדרכים]

24 שעות של חוויות ../images/Emo133.gif

לפני 5-6 שנים טיילתי במזרח טורקיה ומשם החלטתי להגיע לקפדוקיה – לגורמה. יצאתי ליוסופלי בבוקר בשאיפה לעבור חצי מהמדינה ביום אחד. טורקיה גדולה, אוטובוסים לא יוצאים תמיד בזמן וכך מצאתי את עצמי ב-KAYSERI בשעת לילה. KAYSERI משום מה הזכירה לי את באר שבע ולא רציתי להישאר ללון אלא להגיע לגורמה. בתחנה המרכזית של KAYSERI שאלתי את השוטר בתחנה אם יש אוטובוס לגורמה. ידעתי שאם רק אני אשאל – הוא כבר ידאג לי. וככה באמת היה – קישקשנו עד חצות ואז הגיע אוטובוס ואסף אותי משער התחנה. אחרי שעה מעיר אותי הסדרן, מסמן לי לבוא אחריו, יורדים מהאוטובס, הוא מוציא את התיק מהבגאז' ולפני שאני מספיק לשאול איפה אני או לשלם לו, האוטובוס כבר ממשיך לתוך הלילה. אני לבד, מסתכל מסביב – חושך מצרים, במרחק כמה ק"מ יש אורות ואין שום שלט שמצביע על המקום בו אני נמצא. התחלתי ללכת לכיוון האורות הקרובים ביותר. אחרי שעה הגעתי לאורות (גורמה ? אוונוס ? מקום אחר ?). היה בית קפה אחד פתוח והבעלים, שראה אותי באצמע הלילה עם תיק כזה גדול, סימן לי לבוא לשבת ונתן תה ועוגה ולא רצה כסף. הודתי לו, המשכתי. ראיתי שני שוטרים שסיירו ברחוב, שאלתי אותם איפה הגסט האוס והם לקחו אותי לשם. זהו – נגמר יום שהתחיל מוקדם והסתיים ב-3 בלילה, ונמשך יותר מ-24 שעות...

 

[טליה ג]

בהחלט יום מטורף!

סיפור מדהים וכל כך אופייני לטורקיה! המרחקים בטורקיה אכן עצומים, ולמרות שהכבישים טובים ברובם, קורה שבדיוק עושים עבודות עפר והנסיעה מתעכבת, או שנתקעים מאחורי משאיות או מיכליות דלק איטיות כמו חילזון! גם עלינו עבר יום ארוך שהסתיים ב-Kayseri, רק שאנחנו הזמנו עוד מהארץ באמצעות הטלפון (אינטרנט עוד לא היה לנו) מלון ב-Kayseri מפני שיעקב רוזמרין ממליץ בספרו ללון שם כבסיס לטיולים בקפדוקיה, מה שהסתבר כטעות. באותו יום ביקרנו בבוקר בהר נמרוד, כשגם אליו הגענו בשעות הביקור המאוחרות כי גרנו ב-Adıyaman שהדרך ממנה להר נמרוד לא בדיוק קצרה. אחרי הביקור המדהים בהר נמרוד עמדה לפנינו דרך של מעל 700 ק"מ ל-Kayseri, שבה המתין לנו חדר במלון שהזמנו מהארץ. הדרך הייתה ארוכה ומלאה חתחתים: בכל מקום היו קטעי כביש לא סלולים, הכבישים היו צרים ברובם וכשנתקענו מאחורי משאית נאלצנו לזחול במהירות של 20 קמ"ש. אבל הדבר הכי נורא: הפורד אסקורט השכורה שלנו התחילה מתישהו להתחמם ולאבד מים. נעצרנו כל כמה עשרות מטרים כדי למלא מים, וחשבנו שלעולם לא נגיע ל-Kayseri בשלום. בשעת לילה מאוחרת הגענו עם מכוניתנו המקרטעת ל-Kayseri, ואז הצטרכנו לחפש את המלון שהזמנו מהארץ, אבל למזלנו נתקלנו בעובר אורח שעלה למכוניתנו וכיוון אותנו בדיוק אל המלון! במלון קיבל אותנו שוער בחליפת ערב בצבע בורדו ועניבת פרפר (דווקא היה מלון זול), ושמח מאוד לשמוע שאנחנו מישראל, ואמר שישראל וטורקיה הם kardeş (אחים). היינו רעבים מאוד, והוא הוביל אותנו לאיזו מזללה של lahmacun שהייתה פתוחה אחרי חצות. החבר'ה הצעירים שעבדו במזללה התגלגלו מצחוק כשראו אותנו מגיעים בלווית שוער אלגנטי ממלון, ולא יכלו לכבוש את צחוקם. זו הייתה דרך אגב הפעם הראשונה והאחרונה שאכלתי lahmacun. היה מתובל מדי ולא טעים. אולי זו רק מקריות ונפלנו על מסעדה שבה לא ידעו להכין lahmacun כראוי, ואולי זה בגלל תלאות היום והשעה המאוחרת, אבל מאז לא התחשק לי אף פעם לנסות עוד פעם lahmacun. השגיאה שלנו באותו טיול מקיף בטורקיה הייתה שתכננו את המסלול במדוקדק והזמנו את כל המלונות לאורך כל הדרך מהארץ, כי חששנו שנתקשה למצוא מלונות כשרק נגיע. זה הגביל אותנו כמובן, כי היינו חייבים בכל יום להגיע ליעד מסויים. מאז למדנו לקח, ורק בערים מתויירות מבוקשות במיוחד אנחנו דואגים להזמין מלון מראש. בכל שאר המקומות מחפשים רק כשמגיעים למקום, ועובדה שתמיד מוצאים

 

[Hermione1382]

מעשה בטורקי נחמד - ובמונית שלא רימתה תייר

אז ביום השני שלי באיסטנבול החלטתי שאני הולך בערב לכיכר טקסים - היה נחמד אך לא כזה מהמם. הבעיה היתה שבחזרה לאכסנייתי הצלחתי לתפוס את הרכבל האחרון מטקסים לקדיקיי אבל!!! בדיוק פיספתי את החשמלית האחרונה מקדיקיי לסולטנאהמט. במקרה פגשתי ברכבל עוד בחור מקומי שבדיוק סיים את עבודתו והיה בדרכו לדירתו ברחוב ברובע סולטנאהמט התחלתי באנגלית וטורקית רצוצות . ואז הוא הציע שנתחלק במונית ולאחר שנסענו זמן קצר הגענו סמוך למסגד (כל אחד שילם שלוש לירות וחצי) ומשם בגלל שהיה חשוך ולא כל כך זכרתי איך להגיע לאכסניה הבחור הנחמד מאוד ליווה אותי עד כמעט לפתח האכסנייה למרות שזה ממש ממש לא היה בכיוון של הדירה שלו.

 

[טליה ג]

נעים לשמוע סיפורים כאלה

יש הרבה אנשים שיעזרו בחפץ לב, אבל כל עוד זה לא גוזל מזמנם או משבש את תוכניותיהם, אבל רק בטורקיה אנשים יוצאים מגדרם כדי לעזור וישמחו ללוות תיירים ליעדם, מבלי לצפות לכל תמורה.