אנשים טובים באמצע הדרך../images/Emo23.gif
רבות התייסרתי לגבי הסוגייה למה חברים טובים שנתת להם את כל כולך לא פה בשבילי. למה דווקא כשאני כל כך זקוקה להם הם נוטשים. ועניתם לי להפסיק ולשאול למה ולהפסיק ולחכות. ולחפש אחר חברים חדשים. ובכן שמעתי לכם. כמו ערימת בגדים ישנים נפרדתי מאותם אנשים. את בגדיי הישנים לובשים אחרים. והבגדים שצרים ממידתי מחממים אחרים. כך גם החברים. נפרדתי מהם לשלום ובליבי בירכתי אותם והודתי להם על מה שהיה. ובליבי נפתח צוהר אל אורות גנוזים. פגשתי אנשים טובים באמצע דרכי. כך אתם וכך כל אלו שכן התקרבו וסועדים אותנו אלו שבאים מאהבה. כך גם אנשים חדשים שהם אחיי לצרה- אתם שעוברים את אותו הדבר. כל אחד מאיתנו במאבקו הוא אור קטן- ביחד אנחנו אור איתן. שלשום לקחתי את אמא לקופת חולים ובדרך כסא הגלגלים שלה התקלקל. ובעוד אני על סף שבירה ודמעות של יאוש מבצבצים בעיניי הופיעו מהרחוב אנשים טובים שחשו לעזרתי. שלא עזבו עד שנמצא פתרון( כסא שקיבלתי בהשאלה מהקופה) וכשבדרך נתקלתי במשוכה חש לעברי איש ועזר לי להזיז קדימה את העגלה. ועוד בירך אותי. אני רוצה לספר לכם על ידיד חדש-ישן שרכשתי. הגם שאני יודעת שהוא גולש לפורום וקורא את דבריי. אורי הוא מכר שאמא ואני נפגשנו כשהיתה בריאה. היינו ביחד בפעילויות במתנ"ס. לפני שבועות מס' כשלא מצאתי סידור לאמא הבאתי אותה איתי למתנ"ס להרצאה בנושא בריאות. רבים מהנוכחים שקיבלו הלם מהשינוי שחל באמא חשו אליה והרעיפו עליה חום ואהבה. היו גם שסובבו ראש. אורי היה מאלו שהתקרבו. הוא אפילו כפי שציינתי גלש לאתר לקרוא ולדעת עוד על המחלה ועל מה שעובר עליי. הוא היה שם בשבילינכון לעזור אם בעידוד, הקשבה או בעזרה בהכרת המחשב כי אני טירונית בתחום ( אחד הדברים היפים שנחשפתי לא בגלל אלא בזכות המחלה של אמא) ביום שני כשהתכתבנו במסינג'ר אמרתי לו שאני מתה ללכת לחוף הים לגמוע ממי השלווה הכחולים ולראות את השקיעה. התשובה שלו היתה שהשקיעה בעוד 20 דקות. השבתי לו שאין לי מי שישאר עם אמא והוא שאל למה אני לא לוקחת אותה גם שגם לה מגיע ליהנות מקסמו של הים. כל כך פשוט כל כך טבעי וכל כך חברי. סופו של דבר שאתמול הלכנו שלושתינו לחוף. ראינו שקיעה באדום נשמנו אויר ימי צונן וישבנו בבית קפה וחגגנו את יום ההולדת של בת אחותי שגרה בצפון. היה כל כך נפלא וקסום. הכוכבים הכי זוהרים לא היו במרום אלו נצצו אלי מבין עיני אמי. האין זה נפלא? תפתחו את העיניים ותגלו כפיטריות אחר הגשם, את אותם האנשים המופלאים. את נזר הבריאה. הרי גם אנחנו חלק מהם. תודה לכם חברים ותודה ענקית לך אורי.